3ס"ק ג גדולות כו'. כראמרינן פ"ו דשבת דף ע"ד ע"ב א"ד מנשה האי מאן דסלית סלתא חייב משום טוחן. ופירש"י וז"ל סלית סלתא. עצים דקים להבעיר אש:4והר"ן כתב כו' ומיהו כיון כו' ר"ל לפ"ז למה הצריכו לשינוי לבקע דוקא ע"י קופיץ מ"ש משאר אוכל נפש:5והקשה מהרי"א כו' ר"ל דמהרי"א הבין כוונת הר"ן דמדורה אם מתחמם נגדה הוי אוכל נפש ממש. דמה לי הנאת האכיל' או הנאת החימום. ואם כן הוי הביקוע לצורך המרור' כמו בישול למאכל. כיון דנהנה מן העצים עצמו. משא"כ ביקוע לצורך תבשיל דאינו נהנה מהעצים כ"א מהתבשיל שנתבשל ע"י העצים הוי הביקוע מכשירים כמו עשיית סכין או שפוד. אעפ"כ הותרה הבקיע' לצורך תבשיל מתוך שהותר הביקוע לצורך מדורה. ועי"ז הוקשה למהרי"א הא מדורה כו' אלא משום מתוך שכ"כ הר"ן דף כ"א ע"ב:6וכן מבואר לקמן ר"ס תק"א. לא ידעתי מאי קשיא ליה כצ"ל:7דהא הר"ן כתב דהוי כאוכל נפש בכ"ף הדמיון. ר"ל שדומה לאוכל נפש שנהנה מהאוכל עצמו גם במדורה נהנה מהעצים עצמן. אבל כיון שאינו אוכל נפש ממש לא הותרה הבערה לצורך מדורה כ"א משום שהותר' הבערה לצורך אוכל נפש. הותרה ג"כ לצורך הבערה. וכיון דהבערה לצורך מדורה מותר משום מתוך ממילא גם הביקוע מותר. כיון דההבערה מותרת ודינו כמו אוכל כפש. אם כן גם הביקוע מותר לצורך הבערת מדורה כיון שנהנה מהעצים עצמן א"כ הביקוע הוי כמו בישול התבשיל. ולא הוצרך לביקוע לצורך מדורה טעם מתוך. כ"א בהבערתם. אח"ז אמרינן כיון שהותר הביקוע לצורך מדורה הותרה נמי לצורך אוכל נפש.
