מקור תלמוד ירושלמי יומא ד׳:ה׳:ג׳
5 תַּנֵּי. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. הַצֳּרִי אֵינוֹ אֶלָּא סְרַף שְׂרָף שֶׂלְעֲצֵי הַקְּטָב הַקְּטָף. בּוֹרִית כַּרְשִׁינָה לְמָה הָיְתָה בָאָה. שֶׁבָּהּ שָׁפִין אֶת הַצִּפּוֹרֶן מִפְּנֵי שֶׁהִיא נָאָה. יֵין קפניסין קַפְרִיסִין לְמָה הִיא בָאָה. שֶׁבָּהּ שָׁפִין שׁוֹרִין אֶת הַצִּפּוֹרֶן מִפְּנֵי שֶׁהִיא עַזָּה. וַהֲלֹא מֵי רַגְלַיִם יָפִין לָהּ. אֶלָּא שֶׁאֵין מַכְנִיסִין רֵיחַ רַע לָעֲזָרָה מִפְּנֵי הַכָּבוֹד. וּכְשֶׁהָיָה מֵידֵק הָיָה אוֹמֵר. הָדֵק הֵיטֵב. הָדֵק הֵיטֵב. שֶׁהַקּוֹל יָפֶה לַבְּשָׂמִים. חִיסַּר בָּהּ אַחַת מִסַּמְמָנֶיהָ אוֹ שֶׁנָּתַן בָּהּ מְעַט דְּבַשׁ הָיְתָה פְסוּלָה. לֹא נָתַן לְתוֹכָהּ מֵלַח אוֹ שֶׁנָּתַן לְתוֹכָהּ מַעֲלֶה עָשָׁן נִתְחַיֵיב מִיתָה. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. וְעוֹבֵר מִשׁוּם הָכְנָסָה יְתֵירָה.
פירוש קרבן העדה על תלמוד ירושלמי יומא ד׳:ה׳:ג׳
5 רשב"ג. לפרושי אתא:
6 שפין. מושחין:
7 מפני שהיא נאה. יותר אחר ששפין אותה בבורית כרשינה:
8 מפני שהיא עזה. ואין ריחה נודף אם אין שורין אותה ביין קפריסין:
9 והלא מי רגלים יפין לה. לצפורן לשרות בו:
10 אלא שאין מכניסין ריח רע לעזרה. ופטום הקטרת היה צריך להיות בעזרה וגם כל המכשירים היו נעשין בעזרה:
11 היה אומר. הממונה לשוחק:
12 היתה פסולה. היינו בשאר ימות השנה דאינו חייב מיתה אלא ביה"כ שנכנס לפני ולפנים:
13 לא נתן לתוכה מלח. דמדאורייתא בעי קטרת מלח דכתיב על כל קרבנך תקריב מלח א"נ מדכתיב ממולח טהור קדש וכיון שלא נתן בו מלח ה"ל ביאה ריקנית וחייב עליה מיתה ביה"כ:
14 ה"ג או שלא נתן לתוכה מעלה עשן חייב מיתה. שנאמר כי בענן אראה על הכפורת:
15 ועובר משום הכנסה יתירה. חייב משום ואל יבא בכל עת אל הקדש שנכנס שלא לצורך ועיין בת"י דף כ"ב בד"ה ותיפוק ליה וכו':