כלי יקר על דברים כ״א

1 כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה וְגוֹ׳. הִקְשָׁה מהרי״א עַל פָּרָשָׁה זוֹ שֶׁאֵין כָּאן מְקוֹמָהּ בֵּין אַרְבַּע פָּרָשִׁיּוֹת הַמְדַבְּרוֹת מֵעִנְיַן מִלְחָמָה, וְנָתַן הָרַב טַעַם חָלוּשׁ בַּדָּבָר. גַּם שְׁאָר מְפָרְשִׁים נִגָּשִׁים לְפָרֵשׁ הַסְּמִיכוּת בְּשִׁנּוּיִים דְּחוּקִים. וְעַתָּה שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מַה שֶּׁאָמְרוּ רז״ל סוטה מו.: תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן שָׁאוּל: מִפְּנֵי מָה אָמְרָה תּוֹרָה הָבֵא עֶגְלָה עֲרוּפָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: תָּבֹא הָעֶגְלָה שֶׁלֹּא עָשְׂתָה פֵּרוֹת וְתֵעָרֵף בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה פֵּרוֹת וּתְכַפֵּר עַל זֶה שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת. וּמַקְשֶׁה בַּגְּמָרָא: אִילֵימָא אַפְּרִיָּה וּרְבִיָּה, הָכֵי נָמֵי דְּאַסָרִיס וְאַזָקֵן לֹא עֲרֵיפְנָא? אֶלָּא אַמִּצְוֹת. וּבַפָּרָשָׁה שֶׁלִּפְנֵי זוֹ נֶאֱמַר: ״כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא״, וְאָמְרוּ רז״ל בְּמַסֶּכֶת תַּעֲנִית ז.: אִם תַּלְמִיד חָכָם הָגוּן הוּא – ״מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת״, ״רַק עֵץ אֲשֶׁר תֵּדַע כִּי לֹא עֵץ מַאֲכָל הוּא״ – זֶה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵינוֹ הָגוּן כוּ׳. וְאִם כֵּן כָּל מַשְׂכִּיל יִרְאֶה בְּעֵין שִׂכְלוֹ שֶׁסְּמִיכוּת שְׁנֵי פָּרָשִׁיּוֹת אֵלּוּ מְבֹאָר מֵעַצְמוֹ, מִמַּה נַּפְשָׁךְ: אִם טַעַם הָעֶגְלָה עֲרוּפָה עַל שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת בִּפְרִיָּה וּרְבִיָּה – שַׁפִּיר נִסְמְכָה לַפָּרָשָׁה הַקּוֹדֶמֶת הַמַּקְפֶּדֶת עַל עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי שֶׁלֹּא לִכְרֹת אוֹתוֹ, וּמַה לִּי פְּרִי הָאָדָם מַה לִּי פְּרִי הָאֲדָמָה, מִשְׁפָּט אֶחָד לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה״; וְאִם שֶׁלֹּא הִנִּיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת פֵּרוֹת שֶׁל מִצְוֹת כְּפִי הַמַּסְקָנָא – הֲרֵי גַּם בַּפָּרָשָׁה שֶׁלְּפָנֶיהָ הִקְפִּיד עַל זֶה שֶׁלֹּא לִכְרֹת הַתַּלְמִיד חָכָם עוֹשֶׂה פְּרִי עֵץ חַיִּים לְמִינוֹ. וְתָמֵהַּ אֲנִי עַל כָּל הַמְפָרְשִׁים שֶׁדָּבָר פָּשׁוּט כָּזֶה יִהְיֶה נֶעְלָם מִנֶּגֶד עֵינֵיהֶם.

2 וּמַה שֶּׁדָּרְשׁוּ רז״ל תענית ז. פָּסוּק ״מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת״ עַל הַתַּלְמִיד חָכָם, נִרְאֶה שֶׁלֹּא כִּוְּנוּ לְעוֹלָם לְהוֹצִיא הַמִּקְרָא מִפְּשׁוּטוֹ, אֶלָּא שֶׁרָצוּ לְתָרֵץ לָמָּה הִקְפִּידָה הַתּוֹרָה כָּל כָּךְ עַל כְּרִיתַת עֵץ מַאֲכָל, אֶלָּא וַדַּאי כְּדֵי לִלְמֹד מִמֶּנּוּ קַל וָחֹמֶר עַל הָאָדָם הָעוֹשֶׂה פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים, כִּי הָאָדָם עֵץ הַשָּׂדֶה הוּא עוֹשֶׂה פְּרִי צַדִּיק וְצֶמַח צְדָקָה, וְאִם הִקְפִּידָה תּוֹרָה עַל עֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי שֶׁאֵין בּוֹ דַּעַת וּתְבוּנָה קַל וָחֹמֶר עַל פְּרִי הַצַּדִּיק הַשָּׁלֵם. וְעַל כֵּן סָמַךְ מִיָּד הַפָּרָשָׁה שֶׁל עֶגְלָה עֲרוּפָה, אֲשֶׁר מִמֶּנָּה נִרְאֶה גַּם כֵּן הַקְפָּדָה גְּדוֹלָה עַל פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים.

1 כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ וְגוֹ׳. אוֹיְבֶיךָ בְּיוּ״ד לְשׁוֹן רַבִּים, וְאַחַר כָּךְ אָמַר: ״וּנְתָנוֹ״ – הָיָה לוֹ לוֹמַר ״וּנְתָנָם״. ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ – ״כְּנֶגֶד אוֹיְבֶיךָ״ הָיָה לוֹ לוֹמַר. וּבַיַּלְקוּט מַסִּיק בְּשֵׁם הַסִּפְרֵי וְזֶה לְשׁוֹנוֹ: ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ – כְּנֶגֶד אוֹיְבֶיךָ, ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ״ – אִם עָשִׂיתָ כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן סוֹף שֶׁה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתְנוֹ בְּיָדֶךָ. וְלֹא הֵבַנְתִּי דְּבָרָיו, מַהוּ הָאָמוּר בָּעִנְיָן, אִם זֶה הוּא שֶׁאָמַר: ״וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ״ וְגוֹ׳ – הֲרֵי כְּבָר הוּא נָתוּן בְּיָדוֹ קֹדֶם שֶׁעָשָׂה הָאָמוּר בָּעִנְיָן, כִּי אֵיךְ יִשְׁבֶּה מִמֶּנּוּ שֶׁבִי אִם עֲדַיִן אֵינוֹ נָתוּן בְּיָדוֹ? וְאַף אִם תִּמְצֵי לוֹמַר שֶׁאֵין רְאָיָה מִן הַשְּׁבוּיָה, כִּי לִפְעָמִים יִשְׁבּוּ שֶׁבִי בַּמִּלְחָמָה אַף אִם עֲדַיִן אֵין הָאוֹיֵב מָסוּר בְּיָדוֹ, וּרְאָיָה מִן ״וַיִּשְׁבְּ מִמֶּנּוּ שֶׁבִי״ הַנֶּאֱמָר פָּרָשַׁת חֻקַּת כא א, מִכָּל מָקוֹם קָשֶׁה, מְנָא לֵיהּ לוֹמַר כֵּן לְפָרֵשׁ ״וּנְתָנוֹ״ סוֹף שֶׁיִּתְּנוּ בְּיָדְךָ, שֶׁמָּא פֵּרוּשׁוֹ שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לְאַלְתַּר בְּיָדְךָ.

2 וְנִרְאֶה שֶׁקָּשֶׁה לְבַעַל מִדְרָשׁ זֶה, ״וּנְתָנוֹ״ – ״וּנְתָנָם״ הָיָה לוֹ לוֹמַר, אֶלָּא וַדַּאי שֶׁמְּדַבֵּר בְּאוֹיֵב אֶחָד פְּרָטִי שֶׁהָיָה בִּכְלַל אוֹיְבֶיךָ הָרַבִּים שֶׁהִזְכִּיר כְּבָר, וּמִי הוּא זֶה וְאֵיזוֹ הוּא, אֵין זֶה כִּי אִם צַר וְאוֹיֵב פְּנִימִי, וְהוּא שָׂטָן הוּא יֵצֶר הָרָע הַמְקַטְרֵג בְּיוֹתֵר בִּשְׁעַת הַסַּכָּנָה בַּמִּלְחָמָה, כַּמְבֹאָר בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים כא בַּפָּסוּק ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה״. וְעָלָיו אָמַר ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ״, וְאִם כֵּן קָשֶׁה, אֵיךְ הוּא מַבְטִיחוֹ שֶׁיִּתְּנוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיָדוֹ, הֲרֵי אַחַר זֶה נֶאֱמַר עִנְיַן אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר שֶׁלֹּא דִּבְּרָה תּוֹרָה אֶלָּא כְּנֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע כוּ׳, וַהֲרֵי אָנוּ רוֹאִין שֶׁעוֹד טֻמְאָתוֹ בּוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲמֹד כְּנֶגֶד יִצְרוֹ עַד שֶׁהִכְשִׁילוֹ בִּיפַת תֹּאַר זוֹ, וְאַיֵּה הַבְטָחַת ״וּנְתָנוֹ ה׳ בְּיָדֶךָ״? עַל כֵּן פֵּרֵשׁ ״וּנְתָנוֹ״ – סוֹף שֶׁיִּתְּנוֹ בְּיָדֶךָ, כִּי אִם תַּעֲשֶׂה כָּל הָאָמוּר בָּעִנְיָן מִגִּלּוּחַ רֹאשָׁהּ וְנִוּוּלָהּ מָה כָּתוּב אַחֲרָיו – ״וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ״, פֵּרֵשׁ רַשִׁ״י, הַכָּתוּב מְבַשְּׂרְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׂנֹאתָהּ, וְאָז וַדַּאי יִצְרוֹ מָסוּר בְּיָדוֹ כְּשֶׁיִּשְׂנָא אוֹתָהּ. וְעִקַּר תַּחְבּוּלָה זוֹ הִיא כְּדֶרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ז ב: ״טוֹב לָלֶכֶת אֶל בֵּית אֵבֶל״ וְגוֹ׳, כִּי עַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר יוֹם הַמִּיתָה, וְאָז וַדַּאי אָזֵיל הַיֵּצֶר הָרָע, וּכְשֶׁהִיא בּוֹכָה וּמִתְאַבֶּלֶת עַל אָבִיהָ וְאִמָּהּ הֲרֵי הוּא יוֹשֵׁב בְּבֵית אֵבֶל תָּמִיד, וְעַל יְדֵי זֶה יִזְכֹּר לְיִצְרוֹ יוֹם הַמִּיתָה, וְאָז וַדַּאי אָזֵיל, וְאָז תִּשְׁקֹט תַּאֲוָתוֹ וְעַל יְדֵי זֶה יִשְׂנָאֶהָ. וּלְפִי שֶׁמְבַשֶּׂרְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׂנֹאתָהּ, לָכֵן אָמַר סוֹף שֶׁה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתְנוֹ בְּיָדֶךָ.

3 וּמִטַּעַם זֶה הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ – כְּנֶגֶד אוֹיְבֶיךָ, כִּי לְשׁוֹן ״עַל״ לֹא יִצְדַּק כִּי אִם בִּסְתָם מִלְחָמָה הַבָּאָה מִן הַשָּׁמַיִם מֵעָל, כִּי בִּסְתָם מִלְחָמָה מִן הַשָּׁמַיִם נִלְחָמוּ הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם שופטים ה כ, אָמְנָם מִדְּקָאָמַר ״וּנְתָנוֹ״, לְשׁוֹן יָחִיד, בְּעַל כָּרְחֲךָ אַתָּה צָרִיךְ לְפָרְשׁוֹ עַל הַיֵּצֶר הָרָע. וְאִם כֵּן כְּשֶׁאָמַר ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ״ לְשׁוֹן רַבִּים, וַדַּאי כָּלַל בָּזֶה שְׁנֵי מִינֵי אוֹיְבִים, הֵן אוֹיֵב חִיצוֹנִי הֵן אוֹיֵב פְּנִימִי הַמְקַטְרֵג בִּשְׁעַת סַכָּנָה. וְיֵשׁ רְאָיָה לָזֶה, כִּי בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים כְּתִיב ״כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶךָ״ בְּלֹא יוֹ״ד אֵצֶל הַבֵּי״ת, וְזֶה מְדַבֵּר בִּסְתָם אוֹיֵב לְבַד, וְכָאן נֶאֱמַר ״אוֹיְבֶיךָ״ בְּיוֹ״ד, הַמּוֹרֶה עַל אוֹיְבִים רַבִּים, וַדַּאי כָּלַל הַחִיצוֹנִי וְהַפְּנִימִי יַחַד. וְאָמַר ״וּנְתָנוֹ״, אֶחָד מֵהֶם יִתֵּן תְּחִלָּה, וְזֶה וַדַּאי הַיֵּצֶר הָרָע, שֶׁאִם אֵין יִצְרוֹ נָתוּן בְּיָדוֹ תְּחִלָּה אֵינוֹ יָכוֹל לְנַצֵּחַ אוֹיֵב חִיצוֹנִי זֶה כָּל זְמַן שֶׁהוּא מְלֻכְלָךְ בְּחֵטְא. עַל כֵּן הֻצְרַךְ לְפָרֵשׁ ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ – כְּנֶגֶד אוֹיְבֶיךָ, כִּי הַמִּלְחָמָה שֶׁעִם הַיֵּצֶר הָרָע אֵינָהּ בָּאָה מִלְּמַעְלָה, כִּי אִם הָאָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת הַמַּתְחִיל וַה׳ יִגְמוֹר עַל יָדוֹ. זֶהוּ שֶׁאָמַר, סוֹף שֶׁה׳ אֱלֹהֶיךָ נוֹתְנוֹ בְּיָדֶךָ, סוֹף – הַיְינוּ אַחַר כָּל הַמַּעֲשִׂים שֶׁתַּעֲשֶׂה מֵעִנְיְנֵי נִצּוּחַ וְתַחְבּוּלוֹת נֶגֶד יִצְרְךָ, וַה׳ יִשְׁלַח עֶזְרוֹ לַסּוֹף. אֲבָל בִּסְתָם מִלְחָמָה הַדָּבָר בְּהֵפֶךְ, כִּי קֹדֶם אֲשֶׁר הֲכִינוֹת לִבְּךָ לָצֵאת לַמִּלְחָמָה, כְּבָר נִלְחֲמוּ עִמּוֹ מִן הַשָּׁמַיִם, וְאַתָּה הַגּוֹמֵר כְּדֵי שֶׁתִּקָּרֵא עַל שִׁמְךָ.

4 כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה וְגוֹ׳. מַהוּ ״כִּי תֵצֵא״, הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״כִּי תֵלֵךְ״, אוֹ ״כִּי תִלָּחֵם״. וּמַהוּ ״לַמִּלְחָמָה״ – ״לִלְחֹם״ מִבָּעֵי לֵיהּ, כִּי ״לַמִּלְחָמָה״ מַשְׁמַע שֶׁאֵין אַתָּה לוֹחֵם כִּי אִם לְמַעַן רְאוֹת הַמִּלְחָמָה בָּאתָ. ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ – ״כְּנֶגֶד״ מִבָּעֵי לֵיהּ. ״וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ״ כָּפַל הַלָּשׁוֹן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה סוטה לה: שֶׁבָּא לְרַבּוֹת כְּנַעֲנִים שֶׁבְּתוֹכוֹ, מִכָּל מָקוֹם הֲוָה לֵיהּ לְמֵימַר ״וְשָׁבִיתָ שְׁבִי״, ״שִׁבְיוֹ״ לָמָּה לִי?

5 וְהִנֵּה מָקוֹם אִתִּי לְפָרֵשׁ זֶה בִּשְׁנֵי פָּנִים, הָאֶחָד הוּא, כְּדֶרֶךְ שֶׁפֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן פָּרָשָׁה זוֹ עַל פָּסוּק ״כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אוֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע״, הַיְינוּ דִּבּוּר רָע, וְהוּא לָשׁוֹן הָרָע, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בֵּינֵיהֶם מַחֲלֹקֶת וְיַכּוּ בֵּינֵיהֶם מַכָּה רַבָּה מְאֹד יוֹתֵר מִן הָאוֹיְבִים. וְזֶה דָּבָר בָּרוּר שֶׁכְּשֶׁאֵין שָׁלוֹם בֵּין הַלּוֹחֲמִים הֲרֵי הֵם מְנֻצָּחִים, כְּמוֹ שֶׁקָּרָה לְפָרִיצֵי יִשְׂרָאֵל בְּבַיִת שֵׁנִי. לְכָךְ אָמַר ״כִּי תֵצֵא״ בִּלְשׁוֹן יְצִיאָה, מִעֵט הַמִּלְחָמָה הַפְּנִימִית תּוֹךְ הָעִיר, לוֹמַר שֶׁדַּוְקָא כְּצֵאתְךָ הָעִיר תִּפְרוֹשׂ כַּפְּךָ לַמִּלְחָמָה, אֲבָל בְּתוֹךְ הָעִיר יִהְיֶה שָׁלוֹם בֵּינֵיכֶם. וְדַוְקָא ״לַמִּלְחָמָה״ תֵּצֵא וְלֹא מִמִּלְחָמָה, וְדַוְקָא ״עַל אוֹיְבֶיךָ״ תֵּצֵא וְלֹא עַל אוֹהֲבֶיךָ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. ״וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ״ שֶׁל הַשּׂוֹנֵא וְלֹא שֶׁתְּבַקֵּשׁ לָצוּד אֶת חֲבֵרְךָ בִּמְצוּדָתְךָ, כִּי כָל אֵלּוּ דְּבָרִים הַמַּזִּיקִין בַּמִּלְחָמָה. וְאִם אֶת כָּל אֵלֶּה תַּעֲשֶׂה, אָז ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ״, אֲבָל לֹא זוּלַת זֶה.

6 הַדֶּרֶךְ הַשֵּׁנִי, שֶׁבָּא לְבַטֵּל דַּעַת יִצְרְךָ הָרָע, אֲשֶׁר יַשִּׁיאֲךָ לוֹמַר, הֲלֹא שְׁבוּיָה זוֹ בָּאֲתָה לְיָדִי עַל יְדֵי כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי, וְנִכְנַסְתִּי בְּסַכָּנַת הַמִּלְחָמָה עַד שֶׁנִּצַּחְתִּי, וְלָמָּה יַטִּיל ה׳ עָלַי כָּל הַתְּנָאִים הַלָּלוּ מִגִּלּוּחַ וְנִוּוּל. עַל כֵּן הִקְדִּים לוֹ לוֹמַר, שֶׁקֶר אַתָּה טוֹעֵן, כִּי לֹא בְּכֹחוֹ יִגְבַּר, וְרַק אֶת אֲשֶׁר הוֹרִישְׁךָ ה׳ אוֹתוֹ תִּירָשׁ, וְאֵין אַתָּה הַלּוֹחֵם רַק כִּי תֵצֵא מִבֵּיתְךָ לִרְאוֹת הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר קְדָמְךָ כְּבָר מִן הַשָּׁמַיִם הַכּוֹכָבִים מִמְּסִלּוֹתָם. זֶהוּ שֶׁאָמַר ״לַמִּלְחָמָה״, לְאוֹתָהּ מִלְחָמָה שֶׁהַתְחָלָתָהּ הָיְתָה כְּבָר, ״עַל אוֹיְבֶיךָ״, עָלָיו מַמָּשׁ, מִן הַשָּׁמַיִם מֵעָל וְלֹא מִכְּנֶגֶד מִמְּךָ, כִּי כְבָר יִשְׁלַח ה׳ חִצָּיו וַיְפִיצֵם. ״וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ״ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּי כְבָר נִשְׁבֵּית עַל יְדֵי הַמִּלְחָמָה, וְיַעַן כִּי חָפֵץ ה׳ לַעֲשׂוֹת לְךָ שֵׁם תִּפְאֶרֶת בְּכָל הָאָרֶץ שֶׁתִּקָּרֵא הַמִּלְחָמָה עַל שִׁמְךָ, עַל כֵּן ״וּנְתָנוֹ ה׳ אֱלֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ״, כִּי כְּפִי הַנִּרְאֶה לְכָל הָעַמִּים כְּאִלּוּ יָדֶיךָ עָשׂוּ וְיָכְלוּ לָהֶם, אֲבָל הָאֱמֶת אֵינוֹ כֵן, כִּי יַד ה׳ עָשְׂתָה זֹאת, וּמִפְּנֵי הַכָּבוֹד נְתָנוֹ בְּיָדֶךָ.

1 וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה וְגוֹ׳. לִרְבוּתָא נָקַט ״בַּשִּׁבְיָה״, כִּי מָה לְאִשָּׁה בַּמִּלְחָמָה, וַדַּאי לְשֵׁם זְנוּת הוּבְאוּ הֵנָּה, וְעַל כֵּן הָיָה מִן הָרָאוּי שֶׁתִּמְאַס בָּהּ, כִּי לֹא יָנוּחַ שֵׁבֶט הָרֶשַׁע עַל גּוֹרַל הַצַּדִּיקִים. וְאִם יַשִּׁיאֲךָ יִצְרְךָ עַל כָּל פָּנִים ״וְחָשַׁקְתָּ בָהּ״, אָז ״וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה״. מִלַּת ״לְךָ״ מְיֻתֶּרֶת, אַף עַל פִּי שֶׁרַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה דָּרְשׁוּ קידושין כב. ״לְךָ״ וְלֹא לְאָבִיו אוֹ לִבְנוֹ, מִכָּל מָקוֹם נוּכַל לְפָרֵשׁ כְּפִי הַפְּשָׁט ״לְךָ״ וְלֹא לְזַרְעֲךָ, כִּי תּוֹעֶלֶת מְדֻמֶּה זֶה אֵינוֹ כִּי אִם לְךָ, אֲבָל לְזַרְעֲךָ אַדְּרַבָּה הַדָּבָר מַזִּיק, כִּי לַסּוֹף יִהְיֶה לְךָ מִנַּהּ בְּנֵי דְּלָא מְעַלֵּי, וְהַיְינוּ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. ״וַהֲבֵאתָהּ אֶל תּוֹךְ בֵּיתֶךָ״, הַיְינוּ חֶדֶר לִפְנִים מֵחֶדֶר, כְּסוּת עֵינַיִם לְחֶרְפָּתְךָ שֶׁלֹּא תִּגָּלֶה רָעָתְךָ בְּקָהָל.

2 וְגִלְּחָה אֶת רֹאשָׁהּ וְעָשְׂתָה אֶת צִפָּרְנֶיהָ. וְגוֹ׳ פֵּרֵשׁ הָרַמְבַּ״ן שֶׁהַכֹּל עִנְיְנֵי אֲבֵלוּת הֵמָּה. וְעִקַּר תַּחְבּוּלָה זוֹ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הוּא בְּבֵית אֵבֶל וְיִזְכֹּר לְיִצְרוֹ יוֹם הַמִּיתָה כְּעִנְיָן שֶׁאָמְרוּ רז״ל שם מ: הָרוֹאֶה שֶׁיִּצְרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו יִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים וְיִתְעַטֵּף שְׁחוֹרִים כוּ׳, וְאוּלַי אָזֵיל יִצְרוֹ עַל יְדֵי זְכִירַת הָאֲבֵלוּת. וְאָמַר כָּאן שֶׁאִם בְּכָל אֵלֶּה לֹא יוּסַר וְהוּא עוֹמֵד בְּחֵשֶׁק תַּאֲוָתוֹ, אָז ״תָּבוֹא אֵלֶיהָ וּבְעַלְתָּהּ וְהָיְתָה לְךָ לְאִשָּׁה״, לְךָ לְבַד הִיא נְאוֹתָה וְאַתָּה נָאֶה לָהּ, כִּי כָמוֹהָ כָּמוֹךָ.

3 וְהָיָה אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ. הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׂנֹאוֹתָהּ. מִלַּת ״וְהָיָה״ יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמּוֹרָה עַל הַוַּדַּאי שֶׁכָּךְ יִהְיֶה. וּלְפִי דַרְכֵּנוּ נִגְזָר וַדַּאי זֶה מִלְּשׁוֹן רז״ל שֶׁעַל יְדֵי זְכִירַת יוֹם הַמִּיתָה וַדַּאי אָזֵיל הַיֵּצֶר הָרָע, וְאָז מִמֵּילָא תִּפָּסֵק הַתְּשׁוּקָה. וְקָרוֹב לִשְׁמֹעַ שֶׁדִּיֵּק רַשִׁ״י מִמִּלַּת ״חָפַצְתָּ״ לְשׁוֹן עָבָר, כִּי הָיָה לוֹ לוֹמַר ״אִם לֹא תַחְפֹּץ בָּהּ״ לְהַבָּא, אֶלָּא שֶׁכָּל דָּבָר הַגָּלוּי לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁכָּךְ יִהְיֶה דּוֹמֶה כְּאִלּוּ כְּבָר נַעֲשָׂה הַדָּבָר מֵאָז וּמִקֶּדֶם, לְכָךְ נֶאֱמַר: ״אִם לֹא חָפַצְתָּ בָּהּ״. וְיִתָּכֵן עוֹד לְפָרֵשׁ לְשׁוֹן ״וְהָיָה״ שֶׁמַּשְׁמָע שֶׁהָעִנְיָן יִהְיֶה בַּהֲוָיָתוֹ וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה, וּבָזֶה הַכָּתוּב מְבַשֶּׂרְךָ שֶׁכַּאֲשֶׁר הַחִילוֹתָ לְהָטִיל עָלֶיהָ שִׂנְאָה כָּךְ יִהְיֶה לְעוֹלָם, וְלֹא יִשְׁתַּנֶּה דַּעְתְּךָ מִשִּׂנְאָה לְאַהֲבָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר שֶׁסּוֹפְךָ לִשְׂנאוֹתָהּ, וְזֶה מֵאֵת ה׳, שֶׁלֹּא לְעָרֵב עִנְּבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְּבֵי הַסְּנֶה. וְהוּא דִּקְדּוּק נָכוֹן בְּמִלַּת ״וְהָיָה״, וּמְיֻשָּׁב גַּם לְשׁוֹן ״אִם״ הַמּוֹרָה עַל הַסָּפֵק, וְלִדְבָרֵינוּ הוּא מְיֻשָּׁב שַׁפִּיר.

1 כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. אָמְרוּ רז״ל סנהדרין עא: בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה, וְלָמָּה נִכְתַּב בַּתּוֹרָה, אֶלָּא דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. וּמִכָּל מָקוֹם חָל עָלֵינוּ חוֹבַת בֵּאוּר דָּבָר זֶה, לָמָּה כָּתְבָה תּוֹרָה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ בְּנִמְצָא כְּלָל. גַּם יֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן: ״וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ״ יוֹתֵר מִבִּשְׁאָר מִצְוֹת פְּרָטִיּוֹת. וְעוֹד, לָמָּה לֹא נֶאֱמַר כָּאן ״וְלֹא יְזִידוּן עוֹד״ כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּפָרָשַׁת שׁוֹפְטִים יז יג. וְאוּלַי טַעֲמוֹ שֶׁל דָּבָר לְפִי שֶׁבֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה, וְלֹא נִכְתְּבָה הַפָּרָשָׁה כִּי אִם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמְעוּ הַבָּנִים וְיִרְאוּ וְלֹא יַעֲשׂוּ כַּדָּבָר הַזֶּה. וּמַה שֶּׁכָּתוּב ״וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ״, הַיְנוּ שֶׁיִּשְׁמְעוּ פָּרָשָׁה זוֹ וּמִשְׁפַּט הַכָּתוּב בָּהּ וְיִרְאוּ הַבָּנִים מִלַּמְרוֹת עֵינֵי כְבוֹדָם שֶׁל אָב וָאֵם, וּלְכָךְ לֹא נֶאֱמַר ״וְלֹא יְזִידוּן עוֹד״. כִּי לְשׁוֹן עוֹד מוֹרָה עַל דָּבָר הַנַּעֲשֶׂה כְּבָר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה נַעֲשֶׂה עוֹד, וְזֶה אֵינוֹ, שֶׁהֲרֵי בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה דְּבָרִים מֵעוֹלָם, וְלֹא נִכְתְּבָה פָּרָשָׁה זוֹ כִּי אִם לְהַפִּיל אֵימָתָהּ וָפַחַד עַל הַבָּנִים.

2 אַךְ קָשֶׁה לִי, ״וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ״ – ״וְכָל הַבָּנִים״ הָיָה לוֹ לוֹמַר, כִּי אֵין צֹרֶךְ לְפַחַד זֶה כִּי אִם לַבָּנִים. וּבְסֵפֶר הַזֹּהַר דָּרַשׁ פָּרָשָׁה זוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אוֹמֵר שֶׁאֵין צֹרֶךְ בָּזֶה, כִּי גַם מִפְּשׁוּטָהּ שֶׁל הַפָּרָשָׁה יֵשׁ מוּסָר נִפְלָא לְכָל יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּקְרְאוּ בָּנִים לְאֵל חַי, וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּסְמְכוּ עַל זֶה וְיֹאמְרוּ, מֵאַחַר שֶׁאֲנַחְנוּ בָּנָיו אִם כֵּן וַדַּאי אִם יִהְיוּ בָּנִים סוֹרְרִים לֹא יַבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וִירַחֵם עֲלֵיהֶם כְּרַחֵם אָב עַל בָּנִים, וִיוַתֵּר לָהֶם כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאָב מְוַתֵּר לִבְנוֹ, וְיֹאמְרוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וַתְרָן. וְכֵן אָמַר מֹשֶׁה: ״בָּנָיו מוּמָם״ דברים לב ה, רוֹצֶה לוֹמַר מַה שֶּׁקָּרָאָם בָּנָיו זֶהוּ מוּמָם, כִּי סָמְכוּ עַל זֶה וְעָשׂוּ עֲבֵרוֹת חֲבִילוֹת חֲבִילוֹת, וּבָטְחוּ בַּאֲבִיהֶם שֶׁלֹּא יִמְסְרֵם בְּיַד מִדַּת הַדִּין. עַל כֵּן כָּתְבָה הַתּוֹרָה שֶׁהַדִּין דִּין אֱמֶת, שֶׁאֲפִלּוּ הָאָב חַיָּב לְהָבִיא אֶת בְּנוֹ לְבֵית דִּין וּלְמָסְרוֹ לַמִּיתָה, וְעַל יְדֵי זֶה יִשְׁמְעוּ פָּרָשָׁה זוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִרְאוּ אֶת ה׳, וְלֹא יִסְמְכוּ עַל מַה שֶּׁקָּרָאָם בָּנִים, כִּי גַם בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַטָּה חַיָּב הָאָב לִמְסֹר אֶת בְּנוֹ לְבֵית דִּין, וְכֵן הַדִּין גַּם בְּבֵית דִּין שֶׁלְּמַעְלָה.