כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ו׳:י״א

מהדורה: תורת אמת 363

כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ו׳:י׳ » « כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ו׳:י״ב

מקור: משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ו׳:י״א

1 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

הַמְעָרֵב קֶמַח חִטִּין וְקֶמַח אֹרֶז וְעָשָׂה מֵהֶן עִסָּה אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּבֶת בְּחַלָּה וְאִם לָאו פְּטוּרָה. אֲפִלּוּ הָיָה הַשְּׂאוֹר חִטִּים לְתוֹךְ עִסַּת אֹרֶז. אִם יֵשׁ בָּהּ טַעַם דָּגָן חַיֶּבֶת בְּחַלָּה וְאִם לָאו פְּטוּרָה:

2 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

3 כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

חלות תודה וכו'. משנה פרק קמא דחלה מ"ו:

4 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

ד אמר הכותב ראיתי להעתיק סוגיא א׳ מגמרא דבני מערבא במס׳ חלה עמוקה מאוד ומוכרח אני להאריך בה. וזו צורתה עלה דמתני׳ העושה עיסה פ״ג מ״ז קאמר מתניתין כרשב״ג דאמר אינה חייבת עד שיהא דגן כשיעור כו׳ הלכה כרשב״ג א״ר הילא רבנן דהכא ורבנן דתמן מא״י ובבל אמרו עד שיהא רובה דגן וטעמה דגן רב הונא אמר טעמה דגן אע״פ שאין רובה דגן מתניתא פליגא על רב הונא עירב בה שאר המינים עד שיהא רובה וטעמה דגן פחר לה במינים אחרים חוץ מאורז שנגרר אחר החיטים מתניתין פליגא על רב הילא הנותן משאור חטים לאורז אם יש טעם דגן חייבת ואם לאו פטורה. בגין ניתני דבתרה הטבל אוסר במינו בכ״ש כו׳ יע״ש בתר הכי שקיל וטרי ר׳ הילא בשם ר׳ יוחנן טעמה דגן אע״פ שאין רובה דגן עכ״ל העתקתי מדפוס אמשטרדם הת״ע לפרט עם פירוש הגאון מהר״ר אליהו ז״ל. והנה פירש שם המפרש דגרס מתני׳ דלא כרשב״ג וכ״כ הר״ש. ואמנם הכ״מ בה׳ ביכורים פ״ו הי״א שגירסת הר״מ ז״ל מתני׳ כרשב״ג שיהא כשיעור היינו שיהא טעם דגן וא״צ שיהא בחיטים כשיעור חלה וכ״כ הב״י בי״ד שכ״ד יע״ש גם מ״ש המפרש הא דפריך מתניתין פליגא על דר׳ הילא הנותן משאור חטים משנה י׳ פ״ג דחלה דתנן יש בה טעם אע״פ שאין רובה דגן לא הבינותי כלל דממשנה זיי״ן נמי ה״מ למיפרך דתנן אם יש טעם ואפ״ה מפרש ר׳ הילא רובה וטעמה דגן ה״ה משנה יו״ד כן גם התירוץ בגין כו׳ לא יתיישב שפיר ולע״ד נראה לפרש דההיא דשאור חטים עיסה שנתחייבה בחלה מיירי וכדתנן בסיפא א״כ למה אמרו הטבל אוסר בכ״ש במינו כו׳ ומש״ה לא בעי ר׳ הילא רובה דגן ובטעמה לחוד סגי דלא בטל תו דטכ״ע מ״ה וכיון שיש כשיעור חלה מעיסת חטים פשיטא דחייבת מ״ה וכמ״ש הרשב״א והראב״ד בהשגות שם. וכי אמר ר׳ הילא דבעינן רובה דגן באין בה שיעור חלה כמו קמח חטים בקמח אורז דכהאי גוונא בעינן שיהא הרבה דגן ונעשה הכל כדגן וכדבעינן למימר לקמן אם ירצה השם: ואתי שפיר הכל הקושיא והתירוץ בגין כו׳ משא״כ לפי מה שפירש המפרש ז״ל דשאור נמי בעינן שיהא רובה שאור ודוחק גדול דשאור משמע שאין ראוי לאכילה ובודאי ל״ש רובה שאור כלל ולמ״ש ניחא:

1 המערב קמח חטים וכו'. משנה פ"ג דחלה ומייתי לה בפרק התערובות זבחים דף ע"ח להוכיח דנותן טעם ברוב דאורייתא דס"ל דמיירי אע"ג דרובא אורז.

2 ומ"ש ואפילו היה השאור חטים וכו'. משנה שם:

3 ומשמע ממשניות אלו שאע"פ שאין בחטים חמשת רבעים כל שיש בעיסה חמשת רבעים חייבת אם יש בה טעם דגן והרשב"א בפסקי חלה שלו כתב אבל בירושלמי אמרו הלכה ה' מתניתין דלא כרשב"ג דרשב"ג אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהיה בה דגן כשיעור רבי יעקב בר אידי בשם ר"ל הלכה כרשב"ג וכ"כ הראב"ד והכין מסתבר כיון שפסקו כך בירושלמי ע"כ:

4 והראב"ד כתב כאן על דברי רבינו אם יש בה טעם דגן. א"א נראה מן הירושלמי וכו'. וכתב עוד אפי' היה השאור חטים א"א והוא שיהא השאור מעיסה חייבת עכ"ל. והוכרח לומר כן מפני שהוא סובר דאינה חייבת עד שיהא בה דגן כשיעור וסתם שאור אין בו כשיעור ולפיכך הוצרך להעמיד מתניתין דמחייב בשבאה מעיסה חייבת. ויש לתמוה על רבינו שמאחר שבירושלמי אמרו מתניתין דלא כרשב"ג ופסקו שם הלכה כרשב"ג הרי דחאוה למשנה זו מהלכה ולמה פסק כמותה. ואפשר שרבינו היה גורס מתניתין כרשב"ג וכן הוא בספרים שלנו וה"פ מתניתין דקתני שהאורז נגרר אחר החטים אינה חייבת בחלה עד שיהא בה טעם דגן כדרשב"ג דהיינו כשיעור דקאמר רשב"ג כלומר שיהא בה דגן כשיעור שיתן בה טעם דגן ויש הוכחה לפירוש זה מדקתני בתוספתא דף ס"ח ע"ג העושה עיסה מהחטים ומהאורז רשב"ג אומר אינה חייבת בחלה עד שיהא בה כשיעור ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עד שיהא בה כשיעור והשתא אי כשיעור עיסת חלה קאמר מה מעלה ומוריד זה לענין לצאת י"ח בפסח אלא ודאי כשיעור דקאמר היינו שיהא בה טעם דגן כדפרישית ולא משמע ליה דכשיעור דקתני לענין פסח היינו שיהא בו כזית בכדי א"פ. חדא דדוחק לפרש כשיעור דרישא היינו עיסת חלה וכשיעור דסיפא כזית בכדי א"פ ועוד דמשמע ליה ז"ל דאע"פ דאין בו כזית בכדי א"פ יוצא בה אדם י"ח בפסח וכמ"ש הרב המגיד בפרק ו' מהלכות פסח שהוא דעת רבינו והרמב"ן ז"ל: