כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין 12 פרקים

ספרייה / הלכה / משנה תורה / מפרשים / כסף משנה / ספר זרעים / כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין / כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳

כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳

מהדורה: תורת אמת 363

כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב׳:כ״א » « כסף משנה על משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ד׳:ב׳

מקור: משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ג׳

1 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

הַבִּכּוּרִים נוֹתְנִין אוֹתָן לְאַנְשֵׁי מִשְׁמָר וְהֵן מְחַלְּקִים אוֹתָן בֵּינֵיהֶן כְּקָדְשֵׁי הַמִּקְדָּשׁ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁהֵן קְרוּיִין תְּרוּמָה. וּלְפִיכָךְ זָר שֶׁאָכַל בִּכּוּרִים בְּכָל מָקוֹם חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְהוּא שֶׁיֹּאכְלֵם מֵאַחַר שֶׁנִּכְנְסוּ לְחוֹמַת יְרוּשָׁלַיִם:

1 מכות פתח ↗

רַבִּי אַחָא בַּר יַעֲקֹב מַתְנֵי לַהּ כִּדְרַבִּי אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְקַשְׁיָא לֵיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אַדְּרַבִּי יוֹחָנָן. וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בִּכּוּרִים הַנָּחָה מְעַכֶּבֶת בָּהֶן קְרִיָּיה אֵין מְעַכֶּבֶת בָּהֶן? וְהָא בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: בִּכּוּרִים מֵאֵימָתַי מוּתָּרִין לְכֹהֲנִים? וַאֲמַר לֵיהּ: הָרְאוּיִן לִקְרִיָּיה – מִשֶּׁקָּרָא עֲלֵיהֶן, וְשֶׁאֵין רְאוּיִן לִקְרִיָּיה – מִשֶּׁרָאוּ פְּנֵי הַבַּיִת.

2 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

הָיוּ מִקְצָתָן בִּפְנִים וּמִקְצָתָן בַּחוּץ. זֶה שֶׁבִּפְנִים חַיָּבִין עָלָיו מִיתָה וַהֲרֵי הוּא הֶקְדֵּשׁ לְכָל דְּבָרָיו. וְזֶה שֶׁבַּחוּץ הֲרֵי הוּא חֻלִּין לְכָל דְּבָרָיו:

3 צפנת פענח על התורה פתח ↗

ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם וגו׳.ספרי שם: וכי עלתה על דעתך שתלך אצל כהן שלא יהיה בימיך אלא כהן שהוא כשר.עיין קדושין דף ס״ו ע״ב ובירושלמי פ״ח דתרומות ונ״מ אם הבכורים קדשי מקדש או קדשי הגבול, ועי׳ בכורים פ״ג וכ״מ ובירושלמי פ״א התרומות.

4 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

וּמִשֶּׁיָּנִיחֵם הַמְּבִיאָם בָּעֲזָרָה הֻתְּרוּ לַכֹּהֵן וְאַף עַל פִּי שֶׁעֲדַיִן לֹא הִתְוַדָּה עֲלֵיהֶן שֶׁאֵין הַקְּרִיאָה מְעַכֶּבֶת אֲכִילָתָן. ובִּכּוּרִים שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לִמְחִצָּתָן וְחָזְרוּ מֻתָּרִין בַּאֲכִילָה:

6 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

וּמִנַּיִן שֶׁהַבִּכּוּרִים אֲסוּרִין לְאוֹנֵן שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר בָּהֶן דברים כו יא "וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב" מִכְּלָל שֶׁהוּא חַיָּב לְאָכְלָן בְּשִׂמְחָה לֹא בַּאֲנִינוּת. וְהָאוֹכְלָן בַּאֲנִינוּת מַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת:

6 פסחים פתח ↗

סָבַר לֵיהּ כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא: בִּיכּוּרִים אֲסוּרִין לְאוֹנֵן, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר.

7 פרי מגדים על אורח חיים פתח ↗

יא ויש לי קושיא אחת הן לשיטת רבינו חיים דמוקי ההוא דמס׳ חלה כשיש כזית כא״פ נהפך הכל כחטים ולר״ת כל שיש טעם אף שאין כזית כא״פ נהפך הכל לחטים ואפ״ה דוקא חטים ואורז שנינו כמ״ש י׳ הילא פ״ק שם והא במשנה יו״ד פ״ג דחלה תנן הנותן שאור חטים לאורז אם יש טעם דגן חייבת בחלה והא מיירי שאור שכבר הוחמץ מעיסה שנתחייבה כבר בחלה כדמסיק ולמה אמרו הטבל אוסר בכ״ש יע״ש ומה איריא שאור מחטים לאורז ה״ה לשאר מינים נמי לר״ח כל שיש כזית כא״פ ולר״ת טעם דגן תו בטיל וחייבת כחלה וכבר בא לידי חימוץ מעיקרא. שוב ראיתי שאין כאן קושיא די״ל המשנה סתמא אמרה בין שאור מעיסה שהיה בה שיעור חלה ובין שלא היה בעיסה שיעור חלה אם יש בה טעם דגן חייבת ומש״ה דוקא חטים ואורז באין בה שיעור חלה מעיקרא ומקשה ולמה אמרו בהיה בה שיעור חלה וכדכתיבנא ואכתי קשיא אף שאור מעיסה שאין שיעור חלה כיון שכבר החמיצה דשאור תנן וא״כ לר״ח כל שיש כזית כא״פ ולר״ת כל שיש טעם חטים אף בשאר מינים נהפך הכל לחטים ומחוייבת כל העיסה בחלה דהמעיין ברא״ש סוף ה׳ חלה יראה מבואר דתליא הכל אם יוכל החטים לבוא לידי חימוץ דלא כהמ״מ פ״ו ה״ו מחו״מ והכ״מ בה׳ ביכורים פ״ו ה״א דמטעם גרירה נעשה האורז כחטים דא״כ אף למ״ד טכ״ע דרבנן ואף שאינן כזית כא״פ דלהר״מ ז״ל הכין הוא והבן. עוד אני תמה דר׳ הילא פ״ק דחלה דאמר הטעם משום גרירה איהו גופא סובר בפ״ג ה״ז דרובה דגן בעינן ולמה לי הטעם משום גרירה משא״כ להר״מ א״ש דמ״ד שבא לידי חימוץ באמת א״צ שיהא רובה דגן ולמ״ד מלחם ולא כל לחם ממעטינן שאר מינים לבד חמשת המינים בעינן רובה דגן או י״ל בע״א משא״כ להרא״ש קשה ולקושיא ראשונה י״ל דנקיט שאור מחטים לאורז משום סיפא אם אינן טעם דגן פטורה דל״ת אורז מין דגן הוא חטה וגורר אבתריה וליהוי כטבל דאוסר בכ״ש במינן קמ״ל דשלא במינו מקרי:

8 הון עשיר על משנה ביכורים פתח ↗

והבכורים והסלים. כן העתיק הרמב"ם בחבורו ה' ביכורים פ"ג ה"ח, ועל פי דרכו דגריס בירושלמי עי' כסף משנה שם דאם נטמאו בעזרה אין הסלים לכהנים, סדר זה אתי שפיר, כי עיקר רבותא דקמל"ן מתניתין הוא נתינת הסלים, לא נתינת הבכורים, ולכן ראוי לשנותם אחריהם. אבל על פי גירסת משנתנו דהקדים הסלים לבכורים, יש להוכיח גירסת הר"ש והרא"ש, כי באמת כן נראה פשטא דתלמודא, דהסלים נתנים לכהנים כשנטמאו הבכורים, משום הכי הזכיר התנא הסלים עד שלא הזכיר הבכורים, לרמוז לפעמים נותן הסלים מבלי הבכורים, וזה הוא כשנטמאו:

9 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

כְּשֶׁהָיוּ מְבִיאִין אֶת הַבִּכּוּרִים הָיוּ מְבִיאִין בְּיָדָם תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה. וְכֵן הָיוּ תּוֹלִין מִצִּדֵּי הַסַּלִּים תּוֹרִין וּבְנֵי יוֹנָה כְּדֵי לְעַטֵּר אֶת הַבִּכּוּרִים. אֵלּוּ שֶׁעִם הַסַּלִּים הָיוּ קְרֵבִים עוֹלוֹת וְאֵלּוּ שֶׁבִּידֵיהֶן הָיוּ נִתָּנִין לַכֹּהֲנִים:

10 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִתְוַדּוֹת בַּמִּקְדָּשׁ עַל הַבִּכּוּרִים בְּשָׁעָה שֶׁמְּבִיאָם. מַתְחִיל וְקוֹרֵא דברים כו ג "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ" וְגוֹ' דברים כו ה "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי" עַד שֶׁיִּגְמֹר כָּל הַפָּרָשָׁה עַד דברים כו י "אֲשֶׁר נָתַתָּ לִּי ה'". וְאֵין קוֹרִין אוֹתָהּ אֶלָּא בִּלְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ שֶׁנֶּאֱמַר דברים כו ה "וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ". בַּלָּשׁוֹן הַזֹּאת:

11 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

בָּרִאשׁוֹנָה כָּל מִי שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ לִקְרוֹת קוֹרֵא וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִקְרוֹת מַקְרִין אוֹתוֹ. נִמְנְעוּ אֵלּוּ שֶׁאֵין יוֹדְעִין לִקְרוֹת מִלְּהָבִיא כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכָּלְמוּ. הִתְקִינוּ בֵּית דִּין שֶׁיִּהְיוּ מַקְרִין אֶת מִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ כְּמִי שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ:

12 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

הַמֵּבִיא אֶת הַבִּכּוּרִים יֵשׁ לוֹ רְשׁוּת לִתְּנֵם לְעַבְדּוֹ וּקְרוֹבוֹ בְּכָל הַדֶּרֶךְ עַד שֶׁמַּגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת. הִגִּיעַ לְהַר הַבַּיִת נוֹטֵל הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ הוּא בְּעַצְמוֹ. וַאֲפִלּוּ הָיָה מֶלֶךְ גָּדוֹל שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. וְנִכְנָס עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַעֲזָרָה וְקוֹרֵא וְעוֹדֵהוּ הַסַּל עַל כְּתֵפוֹ דברים כו ג "הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ" וְגוֹ'. וּמוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בִּשְׂפָתָיו וְהַכֹּהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַּחְתָּיו וּמֵנִיף וְקוֹרֵא דברים כו ה "אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה" וְגוֹ' עַד שֶׁגּוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ בְּקֶרֶן דְּרוֹמִית מַעֲרָבִית בִּדְרוֹמָהּ שֶׁל קֶרֶן וְיִשְׁתַּחֲוֶה וְיֵצֵא. וּמִנַּיִן שֶׁהֵן טְעוּנִין תְּנוּפָה שֶׁנֶּאֱמַר דברים כו ד "וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא" מִיָּדֶךָ לְרַבּוֹת אֶת הַבִּכּוּרִים לִתְנוּפָה. וּכְשֵׁם שֶׁטְּעוּנִין תְּנוּפָה כָּךְ טְעוּנִין קָרְבַּן שְׁלָמִים וְשִׁיר שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן דברים כו יא "וְשָׂמַחְתָּ בְּכָל הַטּוֹב" וּבָרְגָלִים אוֹמֵר דברים טז יד "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ" מָה שִׂמְחַת הֶחָג בִּשְׁלָמִים אַף כָּאן בִּשְׁלָמִים. וְאֵין הַקָּרְבָּן מְעַכֶּבֶת:

13 משנה תורה, הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין פתח ↗

וְאֵימָתַי קוֹרִין בְּשִׁיר עֲלֵיהֶן. מִשֶּׁיַּגִּיעוּ לַעֲזָרָה הַלְוִיִּם הָיוּ מַתְחִילִין וְקוֹרִין תהילים ל ב "אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי":

1 הבכורים נותנים אותן לאנשי משמר וכו'. משנה בסוף ביכורים משנה י"ב:

2 וכבר ביארנו שהם קרויים תרומה וכו'. משנה ריש פרק ב' דביכורים משנה א' התרומה והביכורים חייבים עליהם מיתה וחומש ומייתי לה בפרק הערל יבמות דף ע״ג:

3 ומה שכתב והוא שיאכלם מאחר שנכנסו לחומת ירושלים. בפרק אלו הן הלוקין מכות דף י״ח י״ט בכורים מאימתי חייבים עליהם משיראו פני הבית וכתב רבינו בספר המצות שלו בסימן קמ״א דמשיראה פני הבית היינו משהגיע לפנים מחומת ירושלים וכן נראה מדבריו עוד שם בסימן קל״ט והטעם לומר דמשיכנסו לפנים מהחומה אז רואים פני הבתים שבעיר ודייקא דנקט משיראו ולא נקט עד שיראו וכן משמע מהא דר״ש שאכתוב דיליף בכורים ממעשר במכ״ש ואם איתא שאינם שוים איכא למיפרך:

4 היו מקצתן בפנים ומקצתן בחוץ וכו'. פרק אלו הן הלוקין שם:

5 כהן שאכל בכורים חוץ לירושלים וכו'. שם עלה י"ז ותרומת ידך אלו הבכורים אמר ר"ש מה בא זה ללמדנו אם לאוכלן חוץ לחומה ק"ו ממעשר הקל ומה מעשר הקל האוכלו חוץ לחומה לוקה בכורים לא כ"ש הא לא בא הכתוב אלא לאוכל בכורים עד שלא קרא עליהם ולפי שאין עונשין מן הדין כתב רבינו שלוקה מדכתיב לא תוכל לאכול בשעריך:

6 וכן אם אכלם הכהן וכו'. שם אהא דתנן גבי אלו הן הלוקין האוכל בכורים עד שלא קרא עליהם אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן זו דברי ר' עקיבא סתימתאה אבל חכמים אומרים בכורים הנחה מעכבת בהם קריאה אינה מעכבת בהם ומשמע התם דהלכה כחכמים:

7 ומ"ש בכורים שיצאו חוץ למחיצתן וחזרו מותרים באכילה. בריש פרק בהמה המקשה חולין דף ס"ד:

8 ה-ו אכילת בכורים וכו' שהן אסורים לאונן וטעונין הבאת מקום. משנה בפרק שני דביכורים משנה ב' ומייתי לה בפרק הערל יבמות דף פ״ג::

9 וכהן טהור שאכל ביכורים טמאים לוקה וכו': ומניין שהביכורים אסורים לאונן וכו'. בפרק כל שעה פסחים דף ל״ו:

10 ומה שכתב מכין אותו מכת מרדות. כלומר אבל לא מלקות מפני שהוא לאו הבא מכלל עשה:

11 הבכורים טעונים כלי שני וכו'. נראה דתיבת שני ט"ס היא וצריך למוחקה ואם נפשך לקיימה היינו לומר שלא יביאם בכלי שהביאם מן השדה לבית אלא ישימם בכלי אחר ויוליכם ויליף מדכתיב ושמת בטנא והלכת והראשון נראה יותר וכ"נ מדברי רבינו בסוף הפרק גבי שהביכורים טעונים ז' דברים הבאת מקום וכלי ולא כתב כלי שני.

12 ומ"ש ומצוה מן המובחר להביא כל מין ומין בכלי בפני עצמו תוספתא פ"ב דביכורים מצוה להביאה בז' כלים ואם הביאם בכלי אחד יצא פירוש בז' כלים כשהם ז' מינים.

13 ומה שכתב ולא יביאם וכו' עד אשכולות של ענבים מבחוץ. תוספתא בסוף ביכורים:

14 הביאם בכלי מתכות עד והסלים לכהנים. משנה פ"ג דביכורים משנה ח':

15 ומ"ש ואם נטמאו הביכורים אין הסלים לכהנים. יש לתמוה דבירושלמי פ"ק דביכורים הלכה ה' אמרינן איפכא ויליף לה מדכתיב ולקח הכהן הטנא מידך כלומר שאינו לוקח הטנא וכך היא גירסת ר"ש והרא"ש אבל רבינו גורס אין הסלים לכהנים ולפי זה יליף מדכתיב הטנא משמע הטנא הנזכר עם הביכורים כשהם ראויים:

16 כשהיו מביאים הביכורים וכו'. משנה בפ"ג דביכורים משנה ה' הגוזלות שע"ג הסלים היו עולות ומה שבידם ניתנים לכהנים ומפרש רבינו דהכי קאמר הגוזלות שבידם ניתנים לכהנים:

17 והראב"ד כתב אומר אני מה שבידם וכו' כלומר שהוא מפרש דמה שבידם היינו הביכורים עצמם ופשטא דלישנא משמע כדברי רבינו. וכתב רבינו וכן היו תולים מצד הסלים כר' יוסי דאמר הכי בתוספ' וסבר רבינו דלאו לאיפלוגי אתא אלא לפרושי דע"ג הסלים דתנן לא על גביהם ממש היו כדי שלא יטנפו את הפירות:

18 מצות עשה להתודות במקדש וכו'. מבואר במקרא ובמשנה פ"ג דביכורים.

19 ומ״ש ואין קורין אותה אלא בלשון הקדש. משנה ר״פ אלו נאמרים סוטה דף ל״ב.

20 ומ"ש שנאמר וענית ואמרת וכו'. יש קיצור בלשון רבינו דהתם במתניתין מייתי לה מדכתיב הכא וענית ולהלן הוא אומר וענו הלוים ואמרו מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש:

21 בראשונה כל מי שהיה יודע לקרות וכו'. משנה פרק ג' דביכורים מ"ז:

22 המביא בכורים יש לו רשות וכו'. תוספתא פרק ב' דביכורים.

23 ומה שכתב הגיע להר הבית וכו' עד מניחו בצד המזבח. משנה ו' פרק ג'.

24 ומה שכתב בקרן דרומית מערבית בדרומה של קרן. שם בירושלמי:

25 ומניין שהם טעונים תנופה וכו'. בפרק כל המנחות מנחות דף ס״א ויליף מדכתיב הכא מידיך וכתיב התם ידיו תביאנה.

26 ומה שכתב וכיון שטעונים תנופה כך טעונים קרבן שלמים וכו'. במשנה פרק ב' משנה ד' טעונים קרבן ושיר ותנופה ולינה ובירושלמי הלכה ג' טעונים קרבן נאמר כאן שמחה ונאמר להלן שמחה מה שמחה שנאמר להלן שלמים אף כאן שלמים ותיבת וכיון שכתובה בספרי רבינו אינו נוחה לי שאין הקרבן תלוי בתנופה.

27 ומה שכתב ואין הקרבן מעכב טעמו מדאמרינן שם בירושלמי גבי טעונים לינה דכתיב ופנית בבקר הא כל הפונות שאתה פונה לא יהיו אלא בבקר אמר רבי יונה הדא דתימא כשאין עמהם קרבן אבל יש עמהם קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן נראה בהדיא שאין הקרבן מעכב. ומה שכתב רבינו לקמן בסמוך הביא בכוריו למקדש וקרא והקריב שלמים לא יצא באותו היום לאו למימרא דתרתי בעינן אלא רבינו סידרא דמילתא לכתחלה נקט ואם לא הביא קרבן טעון לינה משום ביכורים כמו שנתבאר:

28 ואימתי קורין בשיר עליהם וכו'. משנה פ"ג דביכורים משנה ד':

1 יבמות פתח ↗

אֲמַר לְהוּ, תְּנֵיתוּהָ: הַתְּרוּמָה וְהַבִּכּוּרִים חַיָּיבִים עֲלֵיהֶן מִיתָה וָחוֹמֶשׁ, וַאֲסוּרִין לְזָרִים,

4 חולין פתח ↗

מֵיתִיבִי: ״בָּשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ״, מָה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁמָּצִינוּ בְּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי וּבִכּוּרִים, שֶׁאַף עַל פִּי שֶׁיָּצְאוּ חוּץ לִמְחִיצָתָן וְחָזְרוּ – מוּתָּרִין, יָכוֹל אַף זֶה כֵּן? תַּלְמוּד לוֹמַר ״טְרֵפָה״.

6 יבמות פתח ↗

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים אַבֵּית הַבְּלִיעָה. שֶׁהָיָה רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר זָכָר וּנְקֵבָה — אַתָּה מוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מִבֵּינֵיהֶם. וְעוֹף, הוֹאִיל וְלֹא נֶאֱמַר בּוֹ זָכָר וּנְקֵבָה — אִי אַתָּה מוֹצִיא טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס מִבֵּינֵיהֶם.

10 סוטה פתח ↗

וְאֵלּוּ נֶאֱמָרִין בִּלְשׁוֹן הַקּוֹדֶשׁ: מִקְרָא בִּיכּוּרִים, וַחֲלִיצָה, בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת, בִּרְכַּת כֹּהֲנִים, וּבִרְכַּת כֹּהֵן גָּדוֹל, וּפָרָשַׁת הַמֶּלֶךְ, וּפָרָשַׁת עֶגְלָה עֲרוּפָה, וּמְשׁוּחַ מִלְחָמָה בְּשָׁעָה שֶׁמְּדַבֵּר אֶל הָעָם.

12 מנחות פתח ↗

מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב? גָּמַר יָד יָד מִשְּׁלָמִים, כְּתִיב הָכָא ״וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ״, וּכְתִיב הָתָם ״יָדָיו תְּבִיאֶנָּה״.