תלמוד ירושלמי פאה ג׳:ח׳

1 משנה: הַכּוֹתֵב נְכָסָיו לְעַבְדּוֹ יָצָא בֶּן חוֹרִין. שִׁיֵיר קַרְקַע כָּל שֶׁהוּא לֹא יָצָא בֶּן חוֹרִין. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לְעוֹלָם הוּא בֶּן חוֹרִין עַד שֶׁיֹּאמַר הֲרֵי כָּל נְכָסַי נְתוּנִין לְאִישׁ פְּלוֹנִי עַבְדִּי חוּץ מֵאֶחָד מֵרִיבּוֹא שֶׁבָּהֶן.

2 הלכה: רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר שִׁיֵיר מְטַלְטְלִין לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אֲנִי אוֹמֵר גּוּפוֹ שִׁיֵיר.

3 וּכְשֶׁבָּא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי רִבִּי יוֹסֵי אָמַר שְׂפָתַיִם יִשָּׁק מֵשִׁיב דְּבָרִים נְכוֹחִים.