מקור משנה בבא מציעא ד׳:י״א
11 אֵין מְעָרְבִין פֵּרוֹת בְּפֵרוֹת, אֲפִלּוּ חֲדָשִׁים בַּחֲדָשִׁים, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר חֲדָשִׁים בִּישָׁנִים. בֶּאֱמֶת, בְּיַיִן הִתִּירוּ לְעָרֵב קָשֶׁה בְרַךְ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַשְׁבִּיחוֹ. אֵין מְעָרְבִין שִׁמְרֵי יַיִן בְּיַיִן, אֲבָל נוֹתֵן לוֹ אֶת שְׁמָרָיו. מִי שֶׁנִּתְעָרֵב מַיִם בְּיֵינוֹ, לֹא יִמְכְּרֶנּוּ בַחֲנוּת אֶלָּא אִם כֵּן הוֹדִיעוֹ, וְלֹא לְתַגָּר אַף עַל פִּי שֶׁהוֹדִיעוֹ, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְרַמּוֹת בּוֹ. מְקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַטִּיל מַיִם בַּיַּיִן, יַטִּילוּ:
פירוש עיקר תוספות יום טוב על משנה בבא מציעא ד׳:י״א
11 לח שֶׁמִּתְקַיֵּם יוֹתֵר. הָרֹא"שׁ. וּבַגְּמָרָא, דְּבֵין הַגִּתּוֹת שָׁנוּ. וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י שֶׁתּוֹסְסִין זֶה עִם זֶה וְנַעֲשִׂין טַעַם אֶחָד. אֲבָל לְאַחַר הַגִּתּוֹת שֶׁכְּבָר כָּל אֶחָד קָלַט רֵיחוֹ וְטַעֲמוֹ, אֵין מַשְׁבִּיחוֹ אֶלָּא פּוֹגְמוֹ. וּמִכָּל מָקוֹם אָמְרִינַן בַּגְּמָרָא דִּמְקוֹם שֶׁהַכֹּל טוֹעֲמִים קֹדֶם שֶׁיִּקְנוּ שָׁרֵי, שֶׁהֲרֵי יִטְעֲמֶנּוּ תְּחִלָּה:
12 לט לְפִי שֶׁשִּׁמְרֵי חָבִית זֶה מְקַלְקְלִין חָבִית אַחֵר. טוּר:
13 מ שֶׁאָז קוֹלְטִים הַמַּיִם טַעַם הַיַּיִן, אֲבָל שֶׁלֹּא בֵּין הַגִּתּוֹת הוּא נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ הוּא מָזוּג: