הגהות הב"ח על רי"ף שבועות ד׳

1 למשלם כצ"ל:

2 באיסורא כצ"ל:

3 נ"ב תמיה מלתא כיון דתקנתא דרבי מוציאה מכל ספק למה הנהיגו חכמים כחומר בנות ישראל כצ"ל ותיבות תמיה מלתא כיון דתקנתא נמחק:

4 והיכי כצ"ל:

5 נ"ב לראות ונישאת ב"ש אומרים:

6 צ"ל ותלינן:

7 נ"ב תלינן בה:

8 נ"ב בה:

9 צ"ל אורי:

10 לא כצ"ל:

11 נ"ב כלומר בתמיה היאך יעלה על הדעת להקל שיבעול בעילה שניה שהרי אין מורין להקל לתלות בדם המכה כ"ש בדם בתולים אלא אינו בועל אלא בעילה אחת היא בעילת מצוה ופורש וזה על פי סברת הרשב"א שכתב הר"ן למעלה עיין שם במ"ש:

12 צ"ל מלא ראתה:

13 נ"ב לא דוקי:

14 נ"ב אישתמיטתיה למר מאי דכתב הרמב"ם בפי"א שכתב בפירוש דבזמן הזה נהגו להחמיר אף בתינוקת אפילו לא הגיע זמנה לראות והיינו כר' ינאי ור' יותנן דבירושל' שלא רצו להקל למעשה ומה שכתב הרמב"ם בפ"ה זהו דין גמור על פי תלמודא דידן לפי שטתו דהך סידרא בהך פיסקא דוקא הוא. ורב חסדא קא מותיב הכא דמאחר דחזינן דמקיל רבי בלא ראתה כ"כ טובא דנותנין לה ד" לילות מתוך י"ב חדש א"כ אין סברא להחמיר בראתה כל כך שבועל בעילת מצוה ופורש ופריק אינהו דעביד כרבותינו אע"פ שהוא נגד הסברא ונגד המשנה וק"ל. שוב מצאתי שגם הר"י קארו ז"ל האריך על זה בי"ד בסי' קצ"ג וכתב כדברי ע"ש:

15 מחמדא כצ"ל:

16 נ"ב דרבא

17 אותן כצ"ל: