העמק דבר על ויקרא ה׳:ב׳

מהדורה: ספר תורת אלוהים, וילנא 1879

« העמק דבר על ויקרא ה׳:א׳ העמק דבר על ויקרא ה׳:ג׳ »

2 חולין פתח ↗

וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: מַגַּע טְרֵפָה שְׁחוּטָה. טְרֵפָה שְׁחוּטָה מִי מְטַמְּיָא? אִין, כְּדַאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל, דְּאָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: טְרֵפָה שֶׁשְּׁחָטָהּ מְטַמְּאָה בְּמוּקְדָּשִׁין.

4 הרחב דבר פתח ↗

זהו לפי פשוטו. ודרשת חז״ל על לכל אשר וגו׳ ידוע במס׳ שבועות דכ״ו. מיהו גם לסוגית הגמ׳ משמעות לבטא בשפתים קאי על בטוי שע״ז הוא נשבע ולא על השבועה עצמה. כמבואר שם ריב״א אומר א״ק כי תשבע לבטא בשפתים מי שהשבועה קודמת לבטוי ולא שהבטוי קדמה לשבועה. יצא אכלתי ולא אכלתי שהבטוי קדמה לשבועה. וכן הא דאי׳ שם גמר בלבו צריך להוציא בשפתיו שנא׳ לבטא בשפתים. קאי על דבר שנשבע עליו כדמפרש התם שגמר בלבו להוציא פת חטין והוציא פת שעורין. אבל על גוף השבועה לא דברו מיהו עיקר פירוש שבועה הוא נשיאת שם ונשבע בו. וא״כ הוא בדבור שנושא השם על שפתיו. אבל בכ״ז אפי׳ בלי נשיאת שם ממש ה״ז בכלל ידות וכמש״כ הרא״ש שם פ״ד סי׳ כ״ד. וכן בלי דבור כלל אם כך הוא דרך שבועה ה״ז בכלל יד. ומזה ענין תקיעת כף שמבואר במשלי וביחזקאל דהנותן יד לחבירו על איזה ענין ה״ז כשבועה. והוא מענין ידות. ומזה יש ללמוד שהכותב נשבע אני ע״ז אפי׳ אי נימא דכתיבה לאו כדיבור כדעת האחרונים באו״ח סי׳ מ״ז שאינו אלא כהרהור מכ״מ לא גרע מידות. אבל הענין שע״ז הוא נשבע צריך לבטא בשפתיו דוקא. הארכתי בזה משום שראיתי הרבה מחברים שלא הבינו כן:

2 בכל דבר טמא. נגעי בגדים או בתים שאינו מפורש במקרא וא״א לטעות דבכל דבר טמא נכלל אפילו מאכל טמא מגע. דמדאיצטריך לכתוב או בנבלת וגו׳ מבואר דאוכל טמא מגע לא:

3 או בנבלת חיה טמאה. אין לפרש טמאה לאפוקי טהורה שנתנבלה. דמאי נ״מ הרי טומאתם שוה אלא משמעות טמאה שמצד הנבלות היא טמאה היינו טהורה שמתה. וטמאה אפי׳ נשחטה כמבואר להלן י״א כ״ו. לאפוקי טהורה שנשחטה שנבלתה אינה טמאה ועדיין ק׳ אמאי הוצרך הכתוב לפרש טמאה. פשיטא דבשר שהיא כשרה לאכול אינו מטמא. ונראה דבא לאפוקי טרפה ששחטה שאסור באכילה ומטמאה במוקדשין כדאיתא בחולין דע״ג א׳. ואינו מדרבנן גמור כפרש״י אלא מרומז בקראי. מכ״מ אין חייבין עליה בטומאת מו״ק. ומכאן למדו זה הדין:

4 ונעלם ממנו והוא טמא. שלא ידע בשעת מגע שהיא מטמאה. והנה באמת הוא טמא:

5 ואשם. ועשה עבירה בזה שנטמא. ובא בקבלה שהוא טומאת מו״ק דוקא:

« העמק דבר על ויקרא ה׳:א׳ העמק דבר על ויקרא ה׳:ג׳ »