1אמר רב יוסף בר מניומי א"ר נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה העלתה צמחים חוששין לה פי' הלין תרתי שמעתתא אהדדי איתמר כלומר שאם סמוכה לדופן והעלתה צמחים חוששין לה אבל העלתה צמחים בלא סמוכה לדופן אסיקנא בגמ' דכשרה היא וליכא למיחש להו אפי' בכנדי כנדי טינרי טינרי ופי' סמוכה בין בדבק בין בסירכא ופי' צמחים בועי מר יהודה משמיה דאבימי אמר אחד זה ואחד זה חוששין לה בין בך ובין כך בסמוכים לה חוששין אף בשלא העלתה צמחים כמו שהעלתה צמחים ופסקו הגאונים ז"ל כמר יהודה משמיה דאבימי משום דקי"ל בשל תורה הלך אחר המחמיר והא דאמרי' היכי עבדי' לה אמר רבא רבין בר שבא אסברא לי וכו' במקום שחושין לה לר"נ כדאית ליה ולר"י כדאית ליה וכן רב נחמיה דהוה בדיק לה בפשורי בדאיכא חששא בריאה וליכא מכה בדופן ודרב נחמיה מעשה הוא וקי"ל בכל מקום מעשה רב ועוד דשקלינן וטרינן בגמ' אליבא דידיה ומסקי' לה לשמעתא כוותיה בשלמא התם בדקינן לה בפשורי דהא אי איכא מכה בדופן תלינן כלומר שכשם שאילו איכא מכה בדופן היינו תולין בדופן אפי' בשהעלתה צמחים הריאה כך בשאין מכה בדופן כיון שבדקנו הריאה בפשורי ולא מבדקה אף היא בחזקת בריאה היא כבריאות הדופן ובתר הדופן תלי' לקולא כך הוא הפי' הנכון על לשון הגמ' אע"פ שרבינו שלמה ז"ל כתב לא גרסי' דהא אי איכא מכה בדופן אנו סומכים על לשון רוב הספרים וכך נמצא בספרים הבאים מספרד מן הישיבות דהא איכא מכה בדופן תלי' בתר דופן ור' נחמיה לא פליג מיפלג אלא פרושי קא מפרש ודבריו כדברי רבא בבדיקת סכינא דחליש פומיה שאינם מכריעים לא כר"נ ולא כמר יהודה משמיה דאבימי אלא דברי רבא עולים לשניהם למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לר"ג בהעלתה צמחים ולמר יהודה בין בזו בין בזו וכן רב נחמיה לפרש בא לא לחלוק ובדיקתו כבדיקת רבא שהרי אחר דבריו בא ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וא"ת היאך יתכן שלא יהיה ר"נ חולק והרי אמרת שבדיקת ר"נ בשאין מכה בדופן ורבא הא אמר בפירוש אי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה הוא וטרפה. תשובתך כי הרבה נמצא בדברי רבותינו טרפה במקום ספק טרפה כמו שראיית בכור בראיית טרפה הוי מכניף להו לכולהו טבחי דמחוזא והרבה כיוצא באלו אף זו הטרפה האמורה בדברי רבא ספק טרפה היא עד שתבדק בפשורי כר' נחמיה ולפי שנהגו העולם להחמיר בזו שלא לעשות כר' נחמיה יראתי לומר דבר זה בילדותי מפני שלא מצאתי לי חבר וכך מצאתי בחבור הלכות בדיקה ואם תמצא לומר שר"נ חולק הוא כיון דרבא לא מכרעא לא כר"נ ולא כמר יהודה מ"מ עלה בידינו בריאה הסמוכה ולא העלתה צמחים ועלתה בבדיקת פשורי כדלא מבצבץ קאי ר' נחמיה ורב נחמן לקולא ומר יהודה לחומרא ואין דבריו של אחד במקום שנים מאחד שיש לתלות בדופן אפי' בשאין שם מכה אבל ריאה הסמוכה לשאר מקומות של איסור כגון דסמוכה לטרפשא דלבא או לחזה או לטרפשא דכבדא ראוי ויפה להחמיר בהם בכל ענין זה נוסח מה שכתבנו בחבורינו בהלכות בדיקה מפני שהיינו יראים לפרכם הדבר שנהגו בו איסור ואח"כ ראינו בתשובת ה"ר יעקב ז"ל שהשיב בסוף ימיו לחכמי מרשיליי"א שהלכה כרב נחמיה בריה דרב יוסף וכן עושין מעשה בכל סירכא דריאה חוץ מתרתי אוני דסמיכי אהדדי שלא כסדרן כדמפרש בגמ' ודבר ברור הוא ואין לחוש אלו דברי הרב ז"ל ובכל זאת לא מלאנו לבנו לשנות המנהג ששנינו כאותה ששנינו אל ישנה אדם מפני המחלוקת:2וכתב הרי"ף וריאה שהעלתה צמחים כשרה ואע"ג דמליין מוגלא או מים זכים וה"מ דלא אסרוה אבל אסרוה טרפה כדבעי' למימר קמן ולא אתחזי לן הכי דכי איתמר אבל אסרוה טרפה בכוליא איתמר אבל בריאה הכל כשר ל"ש מים זכים ול"ש מים עכורים ול"ש סרוחים לא נפסלו עכורים וסרוחים אלא מטעם מוגלא וכשם שהמוגלא כשר בריאה ופסול בכוליא כך עכורים וסרוחים מוגלא הם ואין לחוש להם בריאה אלא בכוליא:3דף מח ע"ב אלא אמר רב אשי חזינן אי קופא לגו סמפונא נקיט ואתאי ואי קופא לבר נקובי נקיב ועייל פי' אי קופא לגאו אי חדדה של מחט כלפי בית הבליעה וזה הוא כלפי פנים והוא טמון תוך הכבד ועוקצה של מחט תחוב בכבד כאילו רוצה לצאת כלפי חוץ והוא כלפי מטה או שיצא עוקץ המחט לתוך ללל הבהמה דרך סמפונא דכבדא נקיט מחט ואתאי ומתוך חודה של עוקץ המחט נתחב בכבד ואם עוקץ המחט כלפי בית הבליעה טמון בכבד וחדדה כלפי חוץ והוא הוא התחוב בכבד כאילו רוצה לצאת חוץ והוא כלפי מטה או שיצא חדדה של מחט לחוץ לתוך חלל בהמה כיון שאין דרך חדדה של מחט לנקוב ולתחוב מצדו בכבד אמרי' נקובי נקיב הושט או הכרס ונפק מן הושט ומן הכרס ועייל בכבד ואח"כ נסתם הנקב מבחוץ ונמצא חדדה של מחט בכבד וטרפה וה"מ באלימתא שאין דרך חדדה לנקוב אבל בקלישתא ל"ש קופא לבר ל"ש קופא לגאו נקובי נקיב דרך קופא ועייל ונתחב קופא ולעולם דרך סמפונא נקיט ואתא ותלי' לקולא כרבנן דמכשרי במחט שנמצאת בריאה והם ה"נ עבדי' במחט שנמצאת בריאה אי קופא לגאו כשרה והוא שלא יצא ממנה לחוץ כלום והוא דאיתא לריאה כשהיא שלימה קמן ובדיקנא ולא מינקבא ואי קופא לבר טרפה כיון שהוא פנה כלפי חוץ אע"פ שלא יצא עדיין לחוץ ומ"ש ממחט שנמצאת בעובי בית הכוסות דמצד אחד כשרה אפי' באלימתא ואע"ג דקופא לבר וחדדה כלפי חוץ והוא הוא התחוב בדופן הפנימי של בית הכוסות ולא אמרי' כיון שאין דרך חדדה של מחט לנקוב מבחוץ באה ונקבה הדופן החיצון ונכנסה לתוך הפנימי התם כיון דאיכא אוכלים ומשקים שבתוך הכרס אימר אוכלים ומשקים דחקוה לנקוב אף בחדדה ואף באלימתא ובהא כ"ע מודו דלא נקיבא לבראי מידי משום דאמרי' דרך אוכלים ומשקים נקט ואתאי וההיא קשיאתא דאישתכח במררתא אסיקנא בדזיתא דמבזע בזע כמחט ומאן דטריף במחט כרבנן טרופאי מטריף נמי בהאי כתבתי פי' שמועות הללו על הדרך שנ"ל מתוך פירושים ותוס' שמצאתי מישיבתו של רבינו שלמה אע"פ שאין הדברים מבוארים כ"כ בפירושו ולא כן נראה מדברי הגאונים שהם פסקו במחט שנמצאת בריאה כרבנן דמכשרי ולא הפרישו בין קופא לגאו ובין קיפא לבר ובקשיאתא דזיתא דאישתכח במררתא פסקו לאיסור דאמרי' מבזע בזע ואע"ג דלא קי"ל כרבנן טרופאי ועוד נמצא כתוב במקצת נוסחאות מוגהות וה"מ באלימתא אבל בקלישתא אע"ג דקופא לגאו נקובי נקיב ועייל ונראה מזה שהיא טרפה שלא כדרך הפי' שכתבנו וכ"כ רבינו חננאל אבל מחט קלישתא בין כך ובין כך טרפה לפיכך נ"ל בפי' השמועות הללו בדרך אחרת ע"ד הגאונים ז"ל כי מחט שנמצאת בריאה לעולם כשרה כרבנן דמכשרי ל"ש קופא לגאו ול"ש קופא לבר ומתוך שהיא קרובה לבית הבליעה אמרי' לא נקיב מידי והוא דאיתא לריאה קמן כשהיא שלימה ובדיקנא ולא מינקבא אבל מחט שירדה והגיעה לכבד מתוך ששלשל אותו הכח המושך לחוץ כ"כ עד שהגיעה לכבד חוששין לנקב הושט או הכרס או הריאה והוא דאישתכח קופא לבר כלומר חדדה של מחט כלפי בית הבליעה דרך מקום שבאה מחוץ כיון דעוקץ המחט פונה כלפי פנים אמרי' נקיבי נקיב ועייל בכבדא וטרפה ואם חדדה כלפי פנים כלומר כלפי מטה אין הכח המושך מסייע אותה לנקוב ואמרי' סמפונא דכבדא נקיט ואתאי וכשרה וה"מ באלימתא אבל במחט קלישתא דאורחא למינקב דרך קופא אפי' קופא לגאו כלומר שחדדה כלפי מטה נקובי נקיב ועייל וטרפה דחיישי' לה מאחר דאשתלשל כולי האי א"א בלא נקוב וכן בגרעינה של זית שנמצא במרה מתוך שנשתלשלה הרבה ויש לה עוקץ משני צדדים חוששים לנקב בני מעים או לנקב מרה ע"י הכח המושך אותה לחוץ ושלשלה אותה ע"כ אבל במחט שנמצאת בעובי כית הכוסות מצד אחד כיון דדרך אוכלים ומשקים נקיט ואתאי והכח המחזיק גם כח המעכל מעכבים את האוכלין ואת המשקים עד שיתעכלו אמרי' אוכלים ומשקים דחקו את המחט והעמידוה ומנעוה מלנקוב אע"פ שנמצאת חדדה כלפי חוץ כלומר כלפי בית הבליעה ועוקצה כלפי פנים תחוב בצד האחר ולא אמרי' כשם שניקבה הצד האחד והוא הפנימי כך ניקבה הצד השני והוא החיצון זהו שנ"ל לפרש להעמיד דברי הגאונים ז"ל ועל הדרך הזה כתבתי מה שכתבתי בחבורי בענין זה בהלכות בדיקה:
