מורה נבוכים, חלק ב', הקדמה כ״ט

מהדורה: מהדורת מקבילי, הוצאת מפעל משנה תורה, 2024

« מורה נבוכים Part 1 76 מורה נבוכים Part 2 1 »

29 שם טוב פתח ↗

השלש ועשרים כי כל מה שהוא בכח ויש בעצמו קצת אפשרות כו'. הפי' זאת ההקדמה עמוקה מאד נתבלבלו עליה המפרשים ואמרו קצתם כי פירושה היא על זה התואר. ראשונה כי יש לדעת שיש הבדל בין הכח והאפשרות כי הכחניות נאמר כל דבר שאפשר לצייר בשכל שום אפשרות אפי' שלא יהיה כן במציאות, המ"ב כי הגלגל הוא יקבל החלוקה בכח מצד שהוא גשם עם שכבר התבאר במופת שאי אפשר שיקבל החלוקה, והאפשרות הוא בבחינת שהשכל מחייב דבר מה ויהיה כן במציאות, ואם כן כשיאמר כל מה שימצא כחני לדבר אפשר שימצא אותו הדבר אינו צודק כי כבר יהיה הגלגל מתחלק בכח ובלתי מתחלק בפועל ולא יאמר שיעדר ממנו מה שימצא לו בכח כי לעולם הכח שמור בו כי לא יתחלק לעולם כי כח החלוקה הוא מצד שכלנו, ואלו היה אומר כל מה שהוא אפשר יחוייב בעת א' שיעדר לגמרי זה שקר כי הגלגלים והנבדלים הם אפשריים כמ"ש בהקדמות י"ט ולא יעדרו ולכן הוצרך הרב לומר ב' הגזרות, וביאור זה כל מה שהוא בכח לדבר א' והכח ההוא אינו מצד שכלנו לבד כמשפט הכח אבל הוא אפשרות בעצמות הנושא ר"ל שמצד עצמות הנושא נמשך בו זה האפשרות הנה יחוייב בעת אחד שלא ימצא בפועל ר"ל שנושא האפשרות יעדר בהכרח, ולבאר זאת ההקדמה במופת יצטרך חקירה אבל ציור זאת ההקדמה הוא כמ"ש כך פירשו זאת ההקדמות, והח"ר משה הנרבוני אמר דע כי האפשרי יאמר על המקבל ועל המקובל, והרצון בו שיאמר על המקבל זה הנער אפשר שיהיה חכם ועל המקובל החכמה היא אפשרות כי אינה מהדברים הנמנעים, ולא מהדברים המחוייבים, ואשר נאמר על נושא והוא אשר בכח לדבר יקבילהו הנמנע כי הנמנע אין לו נושא והוא ההעדר הגמור וזה המקבל הוא נמצא בעצמו וגם מצדו הוא הכחניות אשר הוא מציאות מה, ואשר יאמר על המקובל והוא אשר בכח בנפשו כמו הלמידה שהוא אפשרות בעצמה יקבילה ההכרחי כי הוא הנעדר בעצמו בשלוח והנושא לצורה אויריית הוא המקבל והצורה האויריית הוא המקובל ואשר באפשרות יקבילהו הנמנע איננו יוצא לפעל מהאפשרות מצד מה הוא יצא לפעל מן הענין ההוא כאשר יצא אל הפועל יסולק ממנו האפשרות, המ"ב כי האש אפשר שישוב מים וכשישוב מים יסולק ממנו זה אפשרות המים ויתואר באפשרות אחר והנושא לזה האפשרות אשר בו ההתחלה והוא המקבל הוא הנושא אשר יעתק מן המציאות בכח אל המציאות בפועל כי הוא נמצא בעצמו והוא אשר ישוב ממה שהוא בכח אל מה שהוא בפועל לא המקובל מצד עצמו, וזה יבואר מצד האפשרי כי האפשרי הוא הנעדר אשר יתכן שימצא ושלא ימצא הנה שהאפשר סוג הנעדר וזה הנעדר האפשרי בנפשו והוא המקובל אינו אפשרי והוא אשר יתכן שיצא אל המציאות מצד מה שהוא בכח כענין בנושא ואיך יתהווה הנעדר כי ישוב ההעדר אל המציאות אבל מצד שהוא נמצא, המ"ב כי החכמה היא אפשר שתמצא מצד שהנער נמצא אבל אם לא ימצא הנושא לא יהיה הדבר אפשרי, הנה האפשר יאמר בכלל על ב' מינים על המקבל והוא הנושא המעמיד והוא החמר הראשון אשר הוא בכח אל הצורה וכמו כן הגשם אשר הוא בכח אל המקרים, והראשון ימצא בכח לדבר אחד והוא בכח בקצת ובקשור, והב' יקרא בכח מצד עצמו ובשלוח כי החמר הוא נושא להעדר הנה הרב כשאמר כי כל מה שהוא בכח יראה בו כמ"ש בפירוש הראשון והוא הנאמר על המקבל ויש בעצמו קצת אפשרות כי המין הב' והוא המקובל לא יאמר בו קצת אפשרות כי הוא הנמצא המוחלט אבל יאמר בו קצת אפשרות על הנמצא בעצמו כמו האויר כי הוא אפשרי להיות אש ויש בו קצת אפשרות על הנמצא בעצמו והוא אפשרי לדבר מה זולתו. והעד על זה נשוא הגזרה שאמר יתכן בעת אחד שלא ימצא בפעל כי איך יאמר זה על המקובל והמקובל בלתי נמצא בפועל אחר שהיה בכח אבל אמר זה על המקבל שהוא נמצא בפועל והוא בכח אל משיג מה ואמר שהוא בכח אל דבר מה והוא בנפשו יתכן שלא ימצא ויעדר, הנה אמרו כי כל מה שהוא בכח יראה לדבר ויש בעצמו קצת אפשרות, ר"ל שיש בעצמו איזה דבר בכח והוא אפשרי אליו ואם הוא נמצא בפועל שלם ונמצא בעצמותו יתכן בעת א' שלא ימצא הוא בעצמו בפועל אחר שבו קצת אפשרות אל אי זה דבר הנה מטבעו ההעדר והכח אמנם השיגו אל אי זה דבר אמנם השיגו מצד ההעדר המשולח אשר בטבעו ולכן יתכן אי זה עת שיעדר בעצמו. והנראה לי בזאת ההקדמה כי אמרו כל מה שהוא בכח ויש בעצמו קצת אפשרות הרצון בו כי הגלגל הוא בכח אל האניות ואל התנועה המקומית אבל אין בעצמו שום אפשרות על ההפסד ולא להתהוות ממנו דבר א' אף שהוא בכח לא יחוייב שיעדר לכן אמר כי אם נניח בכאן מה שהוא בכח להתהוות שום דבר ממנו ויש בעצמו קצת אפשרות ר"ל שאף הוא נמצא בפועל הוא אפשרי שיעדר אחר שהוא אפשרי ההעדר אי אפשר שאותו האפשרות לא ימצא בפועל בשום עת כי כבר ביאר אריסט"ו בשמים ועולם שא"א שום דבר שיהיה בו כח על ההפסד ולא יפסד. והביאור בביאור זאת ההקדמה הוא ארוך ולכן יעזב עתה:

29 קרשקש פתח ↗

כי כל מה שהוא בכח ויש בעצמו אפשרות אחד יתכן בעת אחד שלא ימצא בפועל. ביאור זה כאלו תאמר חתיכת הברזל הוא סוף בכח ויש בעצמו אפשרות שאפשר שיהיה סייף או לא יהיה שאם לא קדם לו ההעדר היה נמצא בפועל תמיד:

1 23 כג. ההנחה העשרים ושלוש: כל מה שהוא בכוח ויש לו בעצמותו אפשרות מסוימת – ייתכן שבזמן מסוים לא יימצא בפועל.

29 אפודי פתח ↗

השלש ועשרים כי כל מה שהוא בכח ויש וכו', ר"ל כבר ביארנו למעלה בהקדמה השביעית ההבדל שבין הכח והאפשר, לכן הוצרך הרב לומר שתי גזרות והם כל מה שבכח ויש בעצמו אפשרות כי אלו היה אומר אחת מאלו הגזרות לא היתה ההקדמה צודקת, והוא שאם היה אומר כי כל מה שהוא בכח יתכן בעת אחת ר"ל שיחוייב בעת אחת שיעדר הדבר שיאמר בו כח זה שקר, כי יאמר שהגלגל יש בו כח לקבל החלוקה ולא יעדר לעולם כי הכח הוא מצד שכלנו כמו שבארנו למעלה, ואלו היה אומר כל מה שהוא אפשר יחוייב בעת אחת שיעדר לגמרי זה שקר, כי הגלגלים והנבדלים הם אפשריים כמו שזכרנו בהקדמה הי"ט ולא יעדרו, לכן הוצרך הרב לומר השתי גזרות. ובאור זה כל מה שהוא בכח לדבר אחד והכח ההוא אינו מצד שכלנו לבד כמשפט הכח אבל הוא אפשרות כעצמות הנושא, רצה לומר שמצד עצמות הנושא נמשך בו זה האפשרות, הנה יחוייב בעת אחת שלא ימצא בפעל ר"ל שנושא האפשרות יעדר בהכרח. ולבאר זאת ההקדמה במופת יצטרך חקירה והפרדה אבל ציור זאת ההקדמ' היא כמו שביארנו:

« מורה נבוכים Part 1 76 מורה נבוכים Part 2 1 »