1ראיות ה"מדברים" לשלילת גשמות האל על שלילת הגשמות לשיטת ה"מדברים" חולשת הטענות והתמקדות בטיעוניהם בלבד 1 דרכי ה"מדברים" וטיעוניהם לשלילת הגשמות הן חלשות מאוד, יותר מראיותיהם על הייחוד, כי שלילת הגשמות לדעתם היא כאילו ענף היוצא מן העיקר של הייחוד. הם אמרו: הגוף אינו אחד. מי ששולל את הגשמות משום שהגוף מורכב בהכרח מחומר וצורה וזוהי מורכבות, וברור שמורכבות אינה אפשרית לגבי עצמות האלוה – הרי לדעתי אין הוא "מדבר", והראיה הזו אינה בנויה על עיקרי ה"מדברים", אלא היא הוכחה נכונה הבנויה על ההאמנה בחומר ובצורה ותפיסת משמעויותיהם. וזו שיטה פילוסופית שאזכיר ואבאר כשאביא את הוכחות הפילוסופים על כך ב,א. מטרתנו בפרק הזה אינה אלא להזכיר את ראיות ה"מדברים" לשלילת הגשמות לפי הנחותיהם ודרכי ראיותיהם.2א. גוף מורכב מחלקיקים 2 הדרך הראשונה הם אמרו: "אילו היה האלוה גוף, הרי לגבי עניין האלוהיות ואמיתתה, אחת משתיים: או שהמעמיד =המגדיר את קיומו יהיה כלל עצמיו של הגוף הזה, כלומר כל האטומים שלו; או שהמעמיד יהיה אחד מהאטומים של הגוף הזה. אם המעמיד הוא אטום אחד, מה התועלת בקיומם של שאר החלקיקים? הרי שאין משמעות לקיומו של אותו גוף. ואם הוא מועמד בכל אחד מהחלקיקים של הגוף הזה, הרי אלה אלוהוֹת רבים ולא אלוה אחד", וכבר הבהירו שהוא אחד כבפרק הקודם. 3 כשתתבונן בראיה הזו תמצא שהיא בנויה על ההנחה הראשונה והחמישית מהנחותיהם. אילו נאמר להם: "גוף האלוה אינו מחובר מחלקיקים שאינם מתחלקים, כלומר שאין הוא מחובר מדברים כמו האטומים שהוא בורא כדבריכם, אלא הוא גוף אחד רציף שאינו מתחלק אלא בדמיון שווא, ואין לבחון דברים בדמיון שווא. כי בדומה לכך אפשר לדמיין שגוף השמים יוכל להתחלק ולהיחתך, והפילוסוף אומר שזו =אפשרות חיתוך השמים פעולת הדמיון, והיקש מן הנראה – שהם הגופים המצויים אצלנו – על החבוי".3עקרון שונוּת האלוה מנבראיו 4 הדרך השנייה והיא נכבדה לדעתם: נמנעות הדומוּת. שהרי אין הוא דומה לדבר מברואיו, ואילו היה גוף – היה הוא דומה לגופים. הם מאריכים בזה מאוד ואומרים: "אילו אמרנו 'גוף שאינו כגופים' הרי סתרת את עצמך. כי כל גוף דומה לכל גוף מצד הגופניות, והגופים שונים זה מזה רק בעניינים אחרים", כלומר במקרים. והיה נובע מכך לדעתם שהוא ברא משהו כמוהו.45 את הראיה הזו יש להפריך בשני אופנים. א האחד מהם הוא שיאמר האומר: "איני מקבל את העדר הדומוּת, ואיזו הוכחה יש לך שלא ייתכן שהאלוה ידמה לדבר מברואיו בדבר כלשהו? אלא אם כן אתה נתלה בכך בלשון ספר נבואה, כוונתי לשלילת כל דומוּת שהיא, ואם כן שלילת הגשמות מקובלת מן הדת ולא מושכלת". ואם תאמר: "אילו היה דומה לדבר מברואיו, הרי ברא משהו כמוהו" – יאמר החולק: "אין הוא כמוהו בכל הבחינות כולן, ואיני מכחיש שיש באלוה עניינים רבים ושיש לו אופנים"; כי מאמין הגשמות אינו נרתע מכך.56 ב אופן אחר, מורכב יותר: כבר נקבע והתאמת למי שעסק בפילוסופיה והעמיק בשיטות הפילוסופים, שהגלגלים מכונים "גוף" כמו הגופים ההיוליים האלה =הארציים בשיתוף גמור בלבד =במשמעויות שונות לגמרי, כי החומר הזה אינו החומר ההוא והצורות האלה אינן הצורה ההיא, אלא גם המונחים "חומר" ו"צורה" נאמרים על מה שכאן ועל הגלגלים בשיתוף. ואף על פי שהגלגל הוא בלי ספק בעל ממדים, הרי הממדים כשלעצמם אינם הגוף, אלא הגוף הוא הדבר המורכב מחומר וצורה. ואם אומרים זאת לגבי הגלגל, קל וחומר שיאמר זאת המגשים על האלוה. כי הוא אומר: "הוא גוף בעל ממדים, אבל עצמותו ואמיתתו ועצמו אינם דומים לדבר מגופי הברואים, והוא והם מכונים 'גוף' בשיתוף בלבד", כמו שהוא והם מכונים "מצוי" בשיתוף לפי אנשי האמת. 7 הדוגל בגשמות אינו מסכים לכך שכל הגופים מחוברים מחלקיקים זהים, אלא הוא טוען שהאל ברא את כל הגופים האלה כשהם שונים זה מזה בעצם ובמהות אמיתית. וכמו שלשיטתו גוף הצואה אינו גוף כדור השמש, כך הוא אומר שגוף האור הנברא, כלומר השכינה, אינו גוף הגלגלים והכוכבים; וגוף השכינה או עמוד הענן הנברא אינו גוף האלוה יתעלה לדעתו, אלא הוא אומר: "הגוף הזה הוא העצמות השלמה הנכבדה שאין בה שום מורכבות, ולא השתנתה ואי אפשר לשנותה, אלא כך התחייבה מציאות הגוף הזה חיוב תמידי, והוא עושה את כל מה שזולתו כפי רצונו וחפצו". 8 מי ייתן וידעתי כיצד הדעה המשובשת הזו של הדוגל בגשמות ניתנת לסתירה באמצעות דרכיהם התמוהות שהודעתיך אותן.6ג. הגוף הוא סופי ומוגדר וזקוק למגדיר 9 הדרך השלישית היא זו. הם אמרו: "אילו היה האלוה גוף, הרי היה סופי" – וזה נכון. "אך אם הוא סופי, הרי יש לו מידה ידועה ותבנית ידועה וקבועה" – וגם זו מסקנה נכונה. ואז אמרו: "כל מידה וכל תבנית, אפשרי שיהיה האלוה גדול יותר ממידה זו או קטן יותר ושונה מתבנית זו באשר הוא גוף. ואם כן כדי לייחדו במידה מסוימת ובתבנית מסוימת יש צורך במייחד". 10 גם את הראיה הזו שמעתי אותם משבחים, אך היא חלשה יותר מכל מה שלפניה. כי היא בנויה על ההנחה העשירית, שכבר הסברנו עד כמה חלים בה ספקות לגבי שאר המצויים אם מעלים על הדעת שהם שונים מטבעם, קל וחומר לגבי האלוה. הפרכת ההוכחה 11 אין הבדל בין זה לבין דבריהם על הכרעת מציאות העולם על פני העדרו, שהדבר מורה על פועֵל שהכריע את מציאותו על פני העדרו, משום שמציאותו והעדרו אפשריים א,עד דרך 6. ואם יאמרו להם: "מדוע אם כן אין להחיל זאת לגבי האל יתעלה ולומר שכיוון שהוא מצוי, נובע בהכרח שיש לו מכריע למציאותו על פני העדרו?" – הרי יענו בלי ספק שהדבר יוביל להשתלשלות שהכרח שתגיע בסופו של דבר אל מחויב המציאות שאין בו "אפשרות" ועל כן אין הוא נזקק ליוצר. התשובה הזו בעצמה מתחייבת לגבי התבנית והמידה. כי כל התבניות והמידות שמציאותן אפשרית, במובן זה שהדבר לא היה מצוי ואז נמצא, הוא אשר אומרים עליו: יכול היה שיהיה גדול יותר או קטן יותר ממציאותו הנוכחית, ובתבנית אחרת, ועל כן הוא נזקק בהכרח למייחד. ואילו תבנית האלוה ומידתו, יתעלה על כל חסרון ודומוּת, המגשים אומר שהוא לא היה נעדר ואז נמצא כך שהוא נזקק למייחד, אלא עצמותו במידתה ובתבניתה מחויבת המציאות כך, אינה נזקקת לא למייחד ולא למכריע מציאות על פני העדר, כי אין בה אפשרות העדר. כך אין היא נזקקת למייחד תבנית ומידה, כי כך התחייבה מציאותו.7ביקורת כללית על דרכי ה"מדברים" 12 התבונן אם כן, אתה המעיין, אם תבחר לבקש את האמת ותזנח את משוא הפנים וההליכה העיוורת אחר המסורת והנטייה למה שהורגלת להאדירו. ולא תטעה את עצמך כמצבם של המעיינים האלה ומה שאירע להם ומהם, שהם כמי שנמלט מן הרמץ אל האש. כי הם ביטלו את טבע המציאות ושינו את אופי השמים והארץ כיוון שחשבו שבהנחות האלה יוכח שהעולם מחודש. והנה הם לא הוכיחו את חידוש העולם, אבל הרסו לנו את ההוכחות למציאות האלוה וייחודו ושלילת הגשמות. כי ההוכחות שכל זה מתבאר בהן נלקחות דווקא מטבע המציאות היציב הנראה המושג בחושים ובשכל.8חתימת חלק א 13 כיוון שסיימנו את כל מה שהביאו אליו דבריהם, נתחיל גם להביא ב,הנחות את ההנחות הפילוסופיות ואת הוכחותיהם על א מציאות האלוה ב וייחודו ג ושאין הוא יכול להיות גוף ב,א, כאשר אנו מודים להם טקטית בנושא קדמות העולם, אף שאיננו מאמינים בזה. לאחר מכן אראה לך את דרכנו במה שהדריך אותנו אליו העיון הנכון באשר להשלמת העיון בשלושה מושאי חקירה אלה. אחר כך ב,יג-כד אשוב להתעמק עם הפילוסופים בטענתם על קדמות העולם, בעזרת שדי.9נשלם חלק זה הראשון, ואחריו יבוא החלק השני, בפרק שתחילתו: "ההנחות הדרושות".