אפודי על מורה נבוכים, חלק ב, הקדמה ל״ג

1 השלש ועשרים כי כל מה שהוא בכח ויש וכו', ר"ל כבר ביארנו למעלה בהקדמה השביעית ההבדל שבין הכח והאפשר, לכן הוצרך הרב לומר שתי גזרות והם כל מה שבכח ויש בעצמו אפשרות כי אלו היה אומר אחת מאלו הגזרות לא היתה ההקדמה צודקת, והוא שאם היה אומר כי כל מה שהוא בכח יתכן בעת אחת ר"ל שיחוייב בעת אחת שיעדר הדבר שיאמר בו כח זה שקר, כי יאמר שהגלגל יש בו כח לקבל החלוקה ולא יעדר לעולם כי הכח הוא מצד שכלנו כמו שבארנו למעלה, ואלו היה אומר כל מה שהוא אפשר יחוייב בעת אחת שיעדר לגמרי זה שקר, כי הגלגלים והנבדלים הם אפשריים כמו שזכרנו בהקדמה הי"ט ולא יעדרו, לכן הוצרך הרב לומר השתי גזרות. ובאור זה כל מה שהוא בכח לדבר אחד והכח ההוא אינו מצד שכלנו לבד כמשפט הכח אבל הוא אפשרות כעצמות הנושא, רצה לומר שמצד עצמות הנושא נמשך בו זה האפשרות, הנה יחוייב בעת אחת שלא ימצא בפעל ר"ל שנושא האפשרות יעדר בהכרח. ולבאר זאת ההקדמה במופת יצטרך חקירה והפרדה אבל ציור זאת ההקדמ' היא כמו שביארנו: