מורה נבוכים, חלק ב', הקדמה י״ד

מהדורה: מהדורת מקבילי, הוצאת מפעל משנה תורה, 2024

« מורה נבוכים Part 1 76 מורה נבוכים Part 2 1 »

14 שם טוב פתח ↗

השמינית כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח מפני שאין תנועתו בעצמו ולזה א"א שיתנועע התנועה המקרית תמיד. הפי', זאת ההקדמה היא מסופקת מאד עד שאמר החכם אלתכרז"י מפרש הקדמות המורה ואמר שהרי האש יתנועע תמיד בתנועת הגלגל התמידי גם התנועה היומית לכל הגלגלים מקרית ולגלגל הראשון עצמותית והיא תמידית להם הנה לא יחוייב מהיות התנועה מקרית שיהיה המתנועע נח עכ"פ, ואמר בסוף הקושי ובכלל ישוב אל אחר לאמתה, וגם הקשו כי הספיריות אשר בגלגל והאורה הם מקרה הגלגל ומתנועעים במקרה והם מתנועעים לנצח גם מקרה כדור האש המתנועע תמיד. ואחר שהונח זה דע כי אריסט"ו הניח זאת ההקדמה אלא שלא הניחה כמ"ש ואמר טוען כנגד אפלטון כשאמר כי המניע הראשון יחוייב שיתנועע כדי שיניע והשיב הפילוסוף עליו שזה מ"ש אפלטון יובן על שני פנים כי אם מתנאי המניע הראשון בעבור שיניע שיתנועע אם שיהיה זה במקרה או בעצם, אי אפשר שיהיה במקרה למה שכבר התבאר שזה המניע תנועתו נצחית ואם היה מתנאי שיניע שיתנועע במקרה והיו המקרים כלם אובדים ונפסדים יתחייב שיהיה אפשר שימצא תנועה אחרונה אבל כבר הנחנו שא"א שימצא תנועה אחרונה אם כן יתחייב שהמניע לא יתנועע במקרה, והנה ביאר כי כל מקרה נפסד בעבור שאמרנו בגדר המקרה שאפשר שימצא ושלא ימצא וכן אמר אריסט"ו בשמים ועולם שהגרם החמישי אם יתנועע במקרה שיהיה הווה ונפסד ואמרו כי זה המקרה אף שיהיה תמידי מצד שהוא מקרה אפשר שימצא ואפשר שלא ימצא ויתחייב מהנחת האפשרי דבר נמנע וכבר ידעת כי מהאפשר לא יצא נמנע, הנה אריסט"ו אמר כ"א הנחנו שהמניע הראשון יתנועע במקרה במה שהוא מניע היה אפשר שינוח לא מחוייב שינוח כמ"ש הרב כי כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח, ובפירוש אמר ב"ר כי אם הנחנו שהמניע ראשון יתנועע במקרה אפשר שינוח הוא והאפשרי בעניינים הנצחיים מחוייב ואם הנחנו שהמניע הראשון מתנאו הוא שיתנועע במקרה מחוייב שהמניע הראשון ינוח וכפי זה ישובו הקושיות למקומן, ואמר הח"ר משה הנרבוני ז"ל זאת ההקדמה נשאלתי עליה באגרת שלוחה אלי מחכמי אשבילי' בהיותי בטוליטולא וכבר השתתפו בספוק זה הגדולים מן היודעים ולא ראיתי מי שעלה עליה דרך ישכון אור, ואמר החכם הנזכר אמנם האמת בעצמו ומה שכוונו בזה ר"מ האלהי הוא כפי מ"ש המתנועע במקרה אשר אמר בו בזאת ההקדמה שינוח בהכרח ירצה בו כל מתנועע במקרה אי זה מין ממה שבמקרה במה שהוא מתנועע במקרה שאם הונח המתנועע במקרה מניע והסבה לתנועתו אשר יתנועע במקרה בזאת התנועה שהיא סבתה ינוח בהכרח יהיה כח מתחלק או כח בו בלתי מתחלק כנפש האדם באדם והשכל כפי דעת הרב. וכאשר יובן מזאת ההקדמה זה הענין ר"ל שכל מתנועע במקרה מקושר במה שהוא מתנועע במקרה ינוח בהכרח ואף כי הוא כח בגוף המניע עד שיתנועע במקרה כתנועת הגשם שהיא סבתה הוא מבואר בעצמו שהוא ינוח בהכרח. ודע כי נפש הגלגל הוא מתנועע תמיד בהתמדת תנועת הגלגל ואם היה מתנועע במקרה תקנה הנצחיות מהמניע הנצחי נבדל, והראיה על שזהו סברת הרב מ"ש בפרק הראשון וכן הפנים הרביעיים והוא שהמניע הגלגל כח או בלתי מתחלק כנפש האדם באור זה ג"כ שקר שיהיה זה המניע לבדו סבה בתנועה התדירה אע"פ שהיא בלתי מתחלקת שאם היה מניעו הראשון יהיה זה המניע מתנועעת במקרה עד אמרו ויתחייב א"כ שיהיה למניע הראשון סבה אחרת בהכרח חוץ מהכלל המורכב מהמניע והמתנועע כשתמצא הסבה ההיא אשר היא התחלת התנועה יניע המניע הראשון אשר בכלל ההוא המתנועע ממנו ואם לא תמצא ינוח לזאת הסבה וכו'. הנה ביאר שהמתנועע במקרה והוא המניע הקרוב מתנועע בתנועת הגשם אשר הוא חלק ממנו כי הדברים המקריים כלם אובדים כמו שאמר אריסט"ו בגשם הה' יהיה מתנועע בהכרח או במקרה כי המקרים בכלל סבת האפיסה אם לא ימצא לו שם מניע זולתו מתמיד ההנעה כי אז לא יתחייב שהמתנועע במקרה ינוח בבחינת המופשט מן המקריות ולכן לא תנוח נפש הגלגל ולא האורה והספירות ושאר מקריו ואם הם מתנועעים במקרה כמו שמבואר ממאמרו ואלו היה מניע הגלגל בו על אלו הפנים לא היה יכול להתנועע לנצח, הנה כבר התבאר במופת שמניע הגלגל הראשון אם היתה תנועתו נצחית תדירה יתחייב שיהיה לא גוף ולא כח בגוף כלל עד שיהיה למניעו תנועה לא בעצם ולא במקרה זה והאמת עד לעצמו כי קצתו ממנו יעיד על קצתו, הנה סבת מבוכה אלה האנשים שלא לקחו מה שבמקרה כולל והוא כבר עשאו גזרה כוללת כשאמר כל מתנועע במקרה ושנית שלא הבדילו בין מה שבעצם ובין מה שבמקרה ע"כ דברי החכם, וכלם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת כפי דעת הרב כי מה שכיון הרב באומרו כל מתנועע במקרה מצד מה שהוא מתנועע במקרה ינוח בהכרח לא מצד מה שיש לו סבה מתמדת כי נפש הגלגל יתנועע במקרה ולא ינוח לעולם מהמניע הגלגל ויתנועע במקרה לעולם ולא ינוח כי היה זה לפי שקנה הנצחיות מהנבדל לפי דעת הרב:

14 קרשקש פתח ↗

ולזה א"א שיתנועע התנועה ההיא המקרית תמיד. וביאור זה כי א"א שיהיה זה מניע לבדו סבה בתנועה תדירה אחר שאין לו תנועה בעצם והוא מתנועע במקרה א"א בלתי שינוח, והמשל בו כי האדם כאשר תניעהו נפשו שהיא צורתו עד שעלה מן הבית לעליה גופו הוא שהתנועע בעצם והנפש הוא המניע הראשון בעצם אלא שכבר התנועעה במקרה וכשתנוח הנעת הנפש ינוח המתנועע בעבורה והוא הגוף ובנוח הגוף תסור התנועה ההיא המקרית לנפש: הגה"ה זאת ההקדמה מבוארת בספר השמע בפרק שני במאמר שביעי וזה שהגשם יתנוער כשיניע חבירו וימשיכהו וזה לא ילך אל בלתי תכלית אחר שהמניעים והמתנועעים ישובו כאלו הם גשם אחד אחר שכל אחד ממשש חבירו ויהיה כאלו הם גשם אחד בלתי בעל תכלית ותנועתם בלתי בעל תכלית וזה כבר התבאר המניעו יתחייב א"כ שיהיה למתנועע הראשון אשר הוא סבה לכל המתנועעים ממנו במשוש מניע אחר בלתי גשם ולא כח בגשם והוא הבורא ית' המניע הגלגל המקיף בכל. ע"כ הגה"ה:

1 8 ח. ההנחה השמינית: כל מה שנע במקרה – ינוח בהכרח, משום שתנועתו אינה עצמית לו, ולכן לא ייתכן שינוע בתנועה המקרית הזאת תמיד.

« מורה נבוכים Part 1 76 מורה נבוכים Part 2 1 »