מורה נבוכים, חלק ב', הקדמה י״ג

מהדורה: מהדורת מקבילי, הוצאת מפעל משנה תורה, 2024

« מורה נבוכים Part 1 76 מורה נבוכים Part 2 1 »

13 שם טוב פתח ↗

השביעית היא שכל משתנה מתחלק כו' והוא גשם בהכרח וכל מה שלא יתחלק לא יתנועע ולא יהיה גשם כלל. הפירוש דע כי אריסט"ו הביא מופת בששה מהשמע לבאר שכל משתנה מתחלק וביארו על זה התואר, כל משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו וכל מה שקצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו מתחלק אם כן כל משתנה מתחלק ואמנם ביאר שכל משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו על זה התואר, למה שהיה המשתנה לא ימלט אם שיהיה כלו במה שממנו או כולו במה שאליו או כלו בשניהם יחד או שלא יהיה באחד מהם, ואמנם שיהיה כולו במה שממנו עדיין לא ישתנה ואם כלו במה שאליו כבר עבר השנוי ונשלם וא"א שיהיה כלו בשניהם יחד למה שימצא ההפכים יחד וא"א ג"כ שלא יהיה באחד מהם אחד שאין אמצעי בין מה שממנו ובין מה שאליו תהיה התנועה ראשונה, המ"ב כי אף שיש אמצעי בין הלובן והשחרות בין הירקות והצהיבות אין אמצעי שאם היה הדבר כן היו בין ב' קצוות אמצעיות לבב"ת וכבר יתבאר בטול זה בראשון מספר המופת גם שיהיה בב"ת נמצא בפועל אם כן יתחייב שיהיה המשתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו אם כן כל משתנה מתחלק, וספקו המפרשים על זה שכבר ימצאו שנויים ומשתנים שהם מתחלקים ולא ימצא המתנועע והמשתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו בשנויים אשר ישתנו פתאום כי כבר הנחנו למעלה שיש שנויים פתאומים ושנויים הדרגיים, והשנויים הפתאומיים כולם יהיו בעתה ואין המתנועע בהם קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו ואם כן מה שיאמר כי משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו לא יצדק על המשתנה בזולת זמן, ואם כן כשאמר החכם כל משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו אינו צודק אלא על המשתנה בזמן ואם יאמר אומר כי כוונת החכם באמרו כל משתנה קצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו על המשתנים בזמן ויהיה הדרוש כולל בערך אל עצמו ויהיה אומרו כל משתנה מתחלק כאלו יאמר כל משתנה בזמן אחר כי באלו השנויים יצדק שהם קצתם במה שממנו וקצתם במה שאליו, זה לא יתכן כי אנחנו מוצאים כל משתנה בין שיהיה בזמן בין שיהיה בזולת זמן מתחלק בכמיות אשר הוא הדרוש בזה הספר וא"כ הגבול האמצעי אינו סבה לגבול הגדול והוא שבעבור שקצתו במה שממנו וקצתו במה שאליו הוא מתחלק כי כבר ימצאו שנויים שאין קצתם במה שממנו וקצתם במה שאליו והם מתחלקים, והכלל העולה מזה הספק כי לא ימלט בין משיהיה כוונת הפילוסוף באמרו כל משתנה מתחלק בשיכלול כל מיני המשתנים בין בזמן בין בזולת זמן ויהיה המופת הנעשה הנה הקדמותיו בלתי צודקות ולא אמתיות אחר שאין כל משתנה נמצא קצתו ממה שממנו וקצתו ממה שאליו, ואם יהיה כל משתנה מתחלק על השנויים בזמן לא יהיה הגבול אמצעי סבה לגודל ולא יהיו הקדמות המופת מיוחדות ועצמיות אחר שאנחנו מוצאים משתנים מתחלקים אף שלא ימצאו קצתם במה שממנו וקצתם במה שאליו ורבו הדעות בתשובת זה הספק, אבל האמת מה שהתירו החכם ב"ר וראשונה יש לדעת שהשנויים הפתאומיים אינם שנויים נמצאים בעצמם אלא בעבור שקדם להם שנוי אחר, והמ"ב בהיות ראובן אב או בן כשקבל זה התואר קבלו ביחד והשתנה פתאום וכן כשהשתנה הדבר מעצמות א' אל עצמות אחר והשכבת זרע שבאדם כולו ולא נתהווה חלק אחר חלק והביצה כששב אפרוח לא נתהווה חלק אחר חלק אבל נתהוה פתאום כי אלו השנויים הם תכליות שנויים ואינם נמצאים בעצמותם, ומופת לזה מה שהיו כל השנויים הפתאומיים נמצאים בעתה והעתה אינו נמצא בעצמו כי הוא תכלית העבר והתחלת העתיד, כמו הנקודה אינה נמצאת בעצמה אבל היא תכלית הקו והקו תכלית השטח והשטח תכלית הגשם, ואחר שהיה העת תכלית דבר אחר אם כן השנויים הפתאומיים אינם שנויים בעצמם אלא תכלית שנויים שקדמו להם אלא שיש חלוק בין התכליות שיש תכלית השנוי שהוא ממין השנוי ויש תכלית אחר שאינו ממין השנוי, משל הראשון הגשם המתלבן כשתשלם תנועת ההתלבנות תכלית ההתלבנות שיהיה הדבר בתכלית הלובן, ואמנם האפרוח כשהתחיל להתהוות אינו מתחיל באפרוח אבל יתחיל הביצה להתחמם ותכלית השנוי שיהיה אפרוח ולכן חשבו המפרשים שאלו שנויים בעצמם והאשימו לאריסט"ו וע"ד האמת אינם שנויים אלא תכלית שנויים. והנה כוונת החכם באמרו כל משתנה אמנם היה מדבר אל דבר, ר"ל מדבר נח אל דבר נח ובפרט ממנוחה מקבלת אל מנוחה מקבלת והיה הדבר כאשר נתערב על זה הענין אשר ילך אליו לא יהיה אז מתנועע לפי שמה שהיה הוא וחלקיו על דמיון אחד הנה לא יהיה אז משתנה הנה כבר יחוייב בהכרח שיהיה השנוי היות קצתו באחד משניהם וקצתו באחר אחר שכבר ביארנו שאי אפשר שיהיה בכללו בשניהם יחד ולא שלא יהיה באחד משניהם, הנה כבר נראה שכל מתנועע הוא מתחלק והם המתנועעים בעצם כי זולתם אינם מתנועעים אלא במקרה ולכן הם מתחלקים במקרה, ולמה שהיה כל מתנועע מתחלק וכל מתחלק גשם ומה שלא יתחלק אינו גשם אם כן יחוייב כי המתחלק הוא גשם ואחר שהיה המשתנה מתחלק אם כן יתחייב שכל משתנה יהיה גשם ואם היה מבואר שכל משתנה מתחלק יתחייב כפי הפך הסותר כי כל מה שלא יתחלק לא יתנועע, כי אם נאמר כל אדם חי והיה זאת הגזרה אמתית מה שלא יהיה חי לא יהיה אדם, אם כן יחוייב כי מה שלא יתחלק לא יתנועע ולמה שהיה כל גשם מתחלק מה שלא יהיה גשם אי איפשר בו שיתנועע ולא שיתחלק:

13 קרשקש פתח ↗

יש להקשות על זאת ההקדמה אם מניע הגלגל כח בלתי מתפשט בגוף בנפש ובשכל אחר שתנועתו איננה לכוין אל הנאות ולברוח ממה שכנגדו והנעת המניע היא עצמית והמתנועע עצמי ואיך תבטל התנועה המקרית לנפש או לשכל אשר היא לה בעבור נושאה שהוא הגלגל ואותה התנועה המקרית מתחייבת מההנעה העצמית למתנועע זה לא יצוייר ולא יחוייב והם אמרו שבעבור זה ר"ל בטול התנועה המקרית ותתחייב ממנה בטול ההנעה לפי דעתם שיצטרך אל מניע נצחי בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה והלא הם אמרו שזאת התנועה אינה ממנו ולא בכונתו אבל הוא בעבורו אחר שהוא חשוק. אמר אריסט"ו ויניע כמו שיניע הנכסף והמושכל אמר עוד ויניע א"כ כאהוב. ואמר אבוחמ"ד והתנועה הסבובית אמנם תצטרך אל מניע ממנו יהיה התנועה וזה לא יהיה כי אם נפש משתנה כי המניע אשר לא ישתנה לא יגיע ממנו התנועה המשתנה אבל בעבורו התנועה בעבור שהוא חשוק ומכוון הנה נראה מזה שאין לזה המניע חלק בזאת התנועה אלא מצד החשק ואם התנועה המקרית למניע אשר בגלגל יגיע לה הבטול מצד שהוא מתנועע במקרה לא יגיע לה הקיום בעבור החשוק שהוא בלתי מתנועע לא בעצם ולא במקרה אחר שאין התנועה ממנו. ולא יועיל אם לקחה בתנאי והוא שיאמר כל מתנועע וכו' אם לא שתהיה לו התנועה מצד ציור החשוק וא"כ לקחה בזה התנאי לא יחוייב אם יבוטל ציורו לחשוק שתעסק אותה התנועה המקרית אחר שהמניע מניע תמיד בעצם הוא פועל התנועה התדירה ואין לו סבה תחייב לו הבטול מההנעה כמו שיש לבעלי חיים המתנועעים לסבה מן הסבות התנועה המקרית המתחייבת מההנעה העצמית א"כ זאת ההקדמה לא תתאמת רק בכל חי בעל חומר הווה נפסד המתנועע לסבה מן הסבות. אמנם אנחנו מאמיני החדוש לא נצטרך לכל זה אבל נאמר שהשם ברא הגלגל מציאותו מכוון לעצמו ונתן לו האדנות והממשלה להנהיג העולם השפל בתנועתו וזאת ההנעה הטביע השם בו בעת שבראו או הוא הממשיך והמניע אותו תמיד זאת ההנעה לתועלת לזולתו כמו שאמרנו במקום אחר שמציאותם לעצמם ותנועתם בעבור זולתם. כי כל מה שיתנועע במקרה ינוח בהכרח מפני שאין תנועתו בעצמו:

1 7 ז. ההנחה השביעית: כל משתנה ניתן לחלוקה, ולכן כל נע ניתן לחלוקה, והוא בהכרח גוף. וכל מה שאינו ניתן לחלוקה אינו נע, ועל כן אין הוא גוף בשום אופן.

13 אפודי פתח ↗

השביעית הוא שכל משתנה מתחלק. ר"ל כל משתנה בעצם מתחלק ולזה כל מתנועע בעצם מתחלק: והוא גשם בהכרח. ר"ל שכל משתנה בעצם ומתנועע בעצם ומתחלק בעצם הוא גשם בהכרח: וכל מה שלא יתחלק. ר"ל בעצם לא יתנועע בעצם ולזה אי אפשר שיהיה מה שלא יתחלק ולא יתנועע בעצם גשם. ויש להקשות במה שאמר שכל מתנועע מתחלק שהרי הגלגל הוא מתנועע בעצם ואינו מתחלק אבל הוא נמנע שיקבל החלוקה, ר"ל ששכלי בני אדם הם מציירים כחניות הגשם השמימיי לקבל החלוקה בבחינת היותו גשם עם היות שהגלגל מצד עצמו נמנע מלקבל החלוק וזהו ההבדל שבין האפשר והכח כי הכח ילקח במה שיצוייר כחניותו ולא שיהיה הכח בעצמות הנושא אלא מצד שכלנו לבד, והאפשר הוא בבחינה שהוא אפשר בעצם לנושא האפשרות אם כן הגלגל יצדק שיאמר בו כח כי הוא מצד שכלנו ואי אפשר שיאמר בו האפשרות או שיאמר שהגלגל יש לו אפשרות לקבל החלוק כי האפשרות בעצמותו יהיה מחוייב שיקבל החלוק לפי שהאפשר במין מחוייב שיצא לפעל בהכרח ולזה אי אפשר שיאמר בו אפשרית בלא כח:

« מורה נבוכים Part 1 76 מורה נבוכים Part 2 1 »