1צפנת פענח. בארץ יון היו קוראים לאליל אפוללו פיאניא Poenia, וידוע שהרבה ממלות הלשון ההוא לקוחים מלשונות המזרח, והיו אומרים שטעם המלה ההיא פותר הנעלמות — והחוקר Kirker מצא באוצר הספרים אשר ברומי, תנ"ך בלשון קובטי או מצרי, וראה שם צפנת פענח מתורגם Psomtemphanek ולדעת הקירקיר פירושו יודע עתידות, וזה מסכים מאד לפירוש רבותינו.2כהן און לאשה. און היא הנודעת בפי היוונים ואחריהם בפי כל סופרי הגוים בשם אליופולי שטעמה בלשון יון עיר השמש, ואולי היא בית שמש, ועיר ההרס או עיר החרס כמ"ש האומר לחרס ולא יזרח, ואולי נקראת און בלשונינו שענינו כח וגבורה לרמוז על כח המוליד שבשמש, והוא היה מצוייר אצל המצריים בתאר איש חיל רב פעלים כדמות אירקוליס היוני — ובישעיה י"ט כתוב עיר החרס, והיא עיר החרס ואין צורך לשבש הספרים, כי הה' והח' מתחלפות במבטא, ועיין מ"ש ע"פ כי אב המון גוים וחז"ל בתלמוד יתנו עידיהם שהיא עיר השמש או אליופולי כמו שמצינו במנחות דק"י ע"א מאי עיר ההרס יאמר לאחת. כדמתרגם רב יוסף קרתא דבית שמש, דהיא עתידה למחרב, את אמר דהיא חדא מנהון, וממאי דעיר ההרס לישנא דשמשא הוא, דכתיב, האומר לחרס ולא יזרח, הביטה וראה כי לא הטילו אפילו ספק רחוק שהרס וחרס אחד הם — ורב יוסף נתן טעם לשתי הקריאות, ודרש הרס מל' הריסה וחרס כמשמעו שמש — ואינו רחוק שגם הנביא נתכוון להסב מלת חרס להוראת חרבן ושממה, ושנה מדעת, הרס, דרך קללה וגדוף כמו שאמרו ערער תתערער — בחשבון חשבו עליה רעה — ומדמי תדומי וכאלה רבים — וכמו שמצינו עיר ההרס במצרים, כן מצינו קיר חרש בארץ מואב ישעיה ט"ז ירמיה מ"ח וכן קיר חרשת וענינו עיר השמש, כי קיר כמו קריה, וחרש כמו חרס והוא שמש — ובארץ ישראל מצינו בית שמש פעמים רבות יהושע כ"א ט"ו יו"ד, שמואל א' ו' י"ב, ד"ה א' ו' וממנהג זה לקרות למדינות על שם האלוה הנעבד, נקראת ירושלם עיר הצדק כמו שנקרא מלכה מקדם קדמתה מלכי צדק, ונקראת כסא ה', וקרית מלך רב, ומקדש מלך, ועיר האלהים, ותקרא לעתיד ה' שמה, וכן אז"ל על משיח וירושלם שיקראו על שמו של הקדוש ב"ה.
