אם למקרא, בראשית מ״א:נ״ה

55 אשר יאמר לכם תעשו. מאירודוטו היוני ואילך נודע אצלינו שהמצרים היו נמולים, אלא שנחלקו בזה אחרוני החוקרים, מהם אמרו שלא היתה המילה רק חק לכהנים, ושאר העם פטורים, וזוהי דעת Huet, Jablonski Calmet. Larcher. ומהם אמרו שכל המצרים היו נמולים, ודברי הנביאים ודברי חז"ל מורים כן, שהרי כתוב בירמיה, ועל כל מול בערלה, על מצרים וגו', הרי שהמצרים בכלל הנמולים, ובדברי רבותינו, אשר יאמר לכם תעשו מלמד שצוה אותם על המילה, א"כ האמינו שיוסף הוא היה המצוה אותם ראשונה על המילה, ויש מהקדמונים שאמרו כך על משה, והוא ארטאבאן בספר איאוסיביו Prep. Evan. Lib. 9. Cap. 27. רק שלא דברו כ"א על הכהנים בלבד — ויש להכריע קצת כדברי האומרים שהכהנים בלבד היו נמולים, ממה שסופר על פיטאגורא שבלכתו מצרימה, הוצרך למול בשרו למען אשר יביאו אותו כהני מצרים חדרי הורתם וילמדוהו מהחכמות אשר ידעו-ואולי שממנהג מצרים למד הוא עצמו לחייב כל תלמידיו להמול טרם יכנסו בפנימיות חכמתו, עיין Porfirio Vit. Pitag. p. 183. — Clem. Ales. Strom. I. p. 302. ואני אומר שדרשו כן רבותינו ע"פ אשר יאמר לכם תעשו, להוציא מלב המינים שהיו אומרים גם בזמנם, שמארץ מצרים למדו אבותינו להמול, והוא יוליאנוס הקיסר שמשנאתו לנוצרים, רצה לקעקע יסודות דת משה, וכתב עליו שממצרים נתלמד לצוות על המילה — וגם Celsus אויב הנוצרים הודה לדבריו, ורואה אני באגרות Barnaba. ממיסדי הנצרות, שהסורים והערביים וכל כהני האלילים היו מלים בשרם, הרי שהמילה היתה סימן לכהונה אצל הגוים, ומזה, כשנתבטלה כהונתם הפרטית, וחזרו ישראל להיות כהני עולם על דברתי מלכי צדק, נחתמו בחותם המילה למזכרת לאות ברית כהונת עולם, עיין Argonna Stor. della Teolog. 309. וזוהי דעת אוריגיני Origene שכתב שהמילה לא היתה נוהגת במצרים כ"א בכהנים, בקוסמים, באצטרולוגין, בסופרים, במנחשים, ובנביאים, ושלא היו מכניסים בבית מדרשי החכמות, רק הנמולים, ואיש אשר לו ערלה לא היו מחנכים אותו בידיעת המסתרים Misteri — עיין — Strabo Lib. l. Erod. Lib. 2. Diod. Lib. 3. Cap. XVll.. Origen ad rom. 2. 25. וזה הכלל שהראו לו פנים קדמוני האומות שתהיה המילה פתח ואמצעי שלם להכנס בו בחדרי האלהות, הוא הכלל שאליו נשאו כוונתם רז"ל כשאמרו על א"א שעד שלא מל היה נופל על פניו בהנבאו, ואח"כ היה עומד על רגליו — וכן קרה בענין הבדל בהמה טהורה מטמאה, שמתחלה לא היתה רק בקרבנות ולאוכליהם, ואח"כ נתפשטה לחיוב בכל ישראל כי הם כהני הגוים, עיין מ"ש במקומו — ועתה חדשות אני מגיד, שמצאתי דברים בתוספות יעידו בגדלם על אמתת דברינו בהרחבת ענין וז"ל בע"ז ל"ב ב' לא אמרינן סתם מחשבת נכרי לע"ז אלא דרך שחיטה, אבל דרך חניקה ונחירה לא ואין דרכו להכניס בשר לע"ז אלא מבהמה שחוטה — הרי מצאנו עוד אחרת מצוה רבה וגדולה היא מצות השחיטה, גם היא פרטית לכהני הגוים ואחר פשוטה בכל ישראל, וזה מהטעם שכתבנו להיותם הם הם כהני העולם, ואל זה ישקיפו עוד מאמרים בדברי חז"ל שאמרו שעד לא נבחרו ישראל היתה נבואה באומות משנבחרו ישראל פסקה וגו', וכן כבשו ישראל ארץ שבעה עממין כי הם מעשר משבעים אומות, וכן בני יעקב הבאים מצרימה שבעים נפש כל אחד תחת אומה אחת משבעים בני נח, ע"ד אנשי משמר שהם תחת ישראל לעמוד על קרבנותיהם.

56 גם אפשר לכוון לדעת זו של יוליאגוס מ"ש אירודוטוס שקדם ליוליאנוס כמהדורות ll. 36. 104. דהיינו שמהמצריים למדו הפיניקים והסורים למול ערלתם וכבר ביררו אחרוני החוקרים שפעמים בשם סורים יכנה אירודוטוס את העברים וכן כתב Diodoro. l. 28. 55. וכן Strabo. XVll. 824. ואין לתמוה על אלה שלא קבלו עליהם תורת משה, אבל התימה על קצת מחכמי הנוצרים ומאדוקיהם שהרשו עצמם לכתוב כזה, וסמכו על משענת הקנה הרצוץ, לומר שכמו שמהקשת הנראה בענן נלקח אות בין אלהים ובין כל נפש חיה אשר על הארץ, כן לקח האל המילה מהמצריים ועשאה לאות ברית בינו ובין ישראל — Spencer de leg. hebr. — Marsham Chron. Aegypt. Saec. V. p. 74 ומה שהביא אלה השנים לטעות בזה הוא מה שמצאו כתוב באירודוטוס שהמצריים נהגו למול בשרם, מימי עולם ואלה דברי רוח, כי אירודוטוס היה אחר בית ראשון, וכבר היה מנהג זה קדמון במצרים, וראוי שיאמר עליו שהיה נוהג מימי עולם, וכמו שלא דבר נכונה באומרו שגם הסורים מודים, שלמדו המילה במצרים, כן אין לסמוך עליו בשאר דבריו — וראה בזה דברים נכוחים בספר Basnage Hist. des Juifs. Lib. Vl. Cap. VlII. שגם בלא דעת דברי רבותינו שיוסף הוא המלמד למצריים מנהג המילה, כתב "אין לתמוה אם המצריים למדו מנהג זה מבני ישראל עם היותם. שנואים אצלם, שהרי יוסף היה נכבד וגדול מאד בעיני מצרים כל ימי חייו, ומדברי משה נראה שמלכים רבים אחר המלך שהגדיל את יוסף, זכרו את יוסף וכל הטובה אשר גמלם ורק אחר עבור כמה שנים נשכח מלב מלכי מצרים והרעו לזרעו אחריו" ואם נכון הדבר שאמרו במסכת ע"ז שסיראפיס Serapis הוא יוסף, ביותר יתקבלו דברי רבותינו ודברי באסנאז שממנו למדו למול ערלתם, כי איך ימרו דברו, ואיך לא יעשו כמוהו להיותם נמולים, כמו שהיה הוא נמול אחר שקבלו אותו על עצמם לאלוה?

57 השמטה: אשר יאמר לכם תעשו. עיין שם בארוכה, ומה שנראה אפשר וקרוב שמיוסף למדו המצרים קצת אמונות ומנהגים כאשר רמזו חז"ל בענין המילה, ועתה רואה אני שאחרים קדמוני בדרך זה, כי מכלל הדברים המתמיהים והמכליאים שגלו לנו קדמוניות מצרים וכתיבותיהם, מצאנו בזמן אמינופי הרביעי מהמשפחה הי"ח זכור לטוב לקדושה ולתפארת שם אלהים בלתי נודע לפניו או לאחריו באמינות מצרים וכנגד זה שם אל אחר מוכה ומחוק בכשיל וכילפות, ושם האל המוכה אמון. — ושם האל החדש ra-Aten אתין או אדין-רא, ויש מי שחשב שהשנוי הזה יתיחס לממשלת יוסף ולמושב אבותינו במצרים והגיעו לומר שיש בשם אדן Aten כי ra הוא שם השמש רושם משם אדוני לא שיהיה שם אדן נגזר ממנו, רק כדברי Oreurti Catai. illust. vol. l. p. 81. n. ° 25. וכמו שרמזתי מזה גם אני פעמים רבות על תהפוכות השמות שמרצונם לקרב שתי האמונות בקשו להם בלשון מצרי שם קרוב במבטא שידמה לשם אדני — ולכל החשבונות המהפכה הזאת באמונת המצרים תחול להיות או בזמן יוסף, או בזמן מושב ישראל ממצרים, ואיך שיהיה לא יתכן שתהיה במקרה ובלתי יחס וקשר עם הקורות הללו שפעלו בלב המצרים פעולה חזקה ותמידית — ויש בדברי רז"ל מאמר יקר יורה לדעת שהרגישו קצת בנטיית המצרים לבקש להם אלהים חדשים והוא מיוסד על כתוב גם הוא יקר במאד מאד והוא מה שאמר פרעה נגאוה ובוז מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל לא ידעתי את ה' וגו', ורבותינו הוסיפו א"ר לוי הוציא באותה שעה דפתרא של אלוהות וקרא אלהי אדום, מואב וצידון, אמר להם הרי קראתי ואיני מוצא מה שאתה אומר ילקוט ח"א דכ"ד ע"ג ובש"ר הדברים בארוכה ומוסיף אמר להם בחור הוא או זקן הוא, כמה שנותיו, כמה עיירות כבש, כמה מדינות לכד, כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות, וכל אלה השאלות ראויים למי שאמרם, ורבותינו שמו בפיו את אשר ידבר כפי מחשבותיו כי שאלתו בחור הוא וכו', כנגד מה שהיו מציירים קצת מאלהיהם בדמות נער קטון Horus או בחור — או זקן, וכן כמה עיירות וכו' וכמה מדינות כנגד מה שהיו עושים ממלכיהם אלוהות ומנשאים את המתים לעבוד אותם כאשר יעבוד איש האלהים בשמים, וכנגד זה המנהג, הביאו שם במדרש משל הכהן שאינו נמצא בבית הקברות כן שמו של הקב"ה לא ימצא בספרי האלהים של פרעה כי הם מתים כמ"ש ואלו שאתה אומר מתים הם, או היו מספרים על אלהיהם שגם הם מלכו בארץ ופעלו גדולות כאחד מאילי הארץ עריצי גוים — וכן שאלתו כמה שנים יש לו מיום שעלה למלכות כן ראוי לפרעה שישאל כי בארצו היו אלהי מקרוב ואלהי מרחוק, מהם שנתפרסמה אלהותם מקדם קדמתה, מהם שלא נתארו בתארי האלהים ולא עבדום עד זמן קרוב — ומה נאוו אחר זה דברי השמות רבא שמוסיף והולך בז"הל, אמר להם מתחלה שקר אתם אומרים כי אני הוא אדון העולם אין לך דבר שגור בפי הכתיבות של מלכי מצרים יותר מתאר זה אדון העולמים Seigneur des deux Mondes ואני בראתי עצמי ואת נילוס שנאמר לי יאורי ואני עשיתיני, ראה פלא שהביאו ראיה מפרעה שבזמן יחזקאל לפרעה שבימי משה, רצו בזה מה שרמזנו עליו פעמים רבות כי אין המלך אלוה מצד היותו איש פרטי רק מצד היותו מלך ואחוז במלך העליון הוא Osiris או אל אחר, כמו שהאבות ובכלל ז' כורתי ברית אינם אלוהות חלילה רק דוגמא למטה ממה שנמצא למעלה, ע"כ יפה הביאו לראיה התפארות פרעה דיחזקאל לפרעה של משה כי שניהם באו מטענה אחת באותה שעה קבץ כל חכמי מצרים אמר להם שמעתם שמו של אלהיהם של אלו? אמרו לו שמענו שבן חכמים הוא בן מלכי קדם, וראוי להעיר על דבריהם הללו — א' הודאת חכמי מצרים שידעו שמו של הקב"ה ובזה גלו לנו רבותינו שכפי דעתם, לא נעלם איזה משמותיו של הקב"ה מחכמי מצרים ובאנו אם כן לכלל הדברים שרמזנו בקודם, שיהיה בשם o Aten אדן, רושם משמו של אלהי ישראל ובפרט אחר שמצאנוהו מחודש אצלם בזמן ישראל — ובפירוש מצאתי בילקוט ראובני דע"ה ע"ג לא ידעתי את ה' שם הויה נקרא דוכרא שם אלהים נקרא נוקבא, פרעה אמר לא ידעתי את ה' רק שם אלהים ידע — ב', ומה עמקו המליצות שאחריהן בן חכמים הוא בין מלכי קדם, ומי גלה להם רז זה לרבותינו ואיך עלה על דעתם ליחס לחכמי מצרים על ה"ית מאמר זר ומוזר מכל הפנים? לא דוחק הכתוב, כי להפך, הוצרכו להוציאו ממשמעותו הפשוט, לא המשך הויכוח והטענות הרגילות יותר בפי מתוכחים כאלה כי הרי זה דבר יוצא מכלל ההרגל כלו — אם לא שנוסיף להביט באמונת מצרים כי אז יתגלו לנו שפוני טמוני חכמת רבותינו ביחסם מליצות אלה לחכמי מצרים, וזה מה שרמזנו עליו פעמים רבות כי אוסיריס הוא יעקב למטה ויעקב למעלה בכל בחינותיו הוא אשר יקראו לו המקובלים ישראל סבא ובו תלוי שם הויה — וכמו שיאמרו המקובלים על המדה הזאת כי היא הבן בן, לחכמה ובינה כן אמרו המצרים על אוסיריס שהוא הבן לאביו ולאמו, וכן אמרו חכמי מצרים לדעת רבותינו בן חכמים הוא בן מלכי קדם כי הבינו בתאריו כי שם הויה אצלנו הוא ביחס הנודע אצלם בשם אוסיריס — הרי מבואר שלא ירחק ממך להאמין שכבר נמצא בשמות אלהי מצרים זכר כל דהו לאלהי ישראל, וזוהי דעת רבותינו, וסמך גדול יש לנו בכתוב לדעת שחזרו המצרים ועבדו לאלהי ישראל כי חוץ מהתפלות ששאל פרעה למשה שיתפלל עליו ואין ספק כי גם הוא וחכמיו ג"כ לא נמנעו, מלפנות אליו בעת צרה מצאנו שאמר לו משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלהינו וגו' — וזה כדרך כל הקדמונים והרומיים בראש כלם, כי כאשר תקרה מלחמה מגוי אל גוי ישתדל כל אחד מהם לפייס בתחנות קרבנות והשבעות לאלהי האויב למען לא יוסיף לפרוס עליו כנפי השגחתו ויהפך לו עורף ולא פנים, ובזה פירשנו דברים י"ב כ"ט כי יכרית ה' אלהיך וגו' השמר לך פן תנקש אחריהם אחרי השמדם ופן תדרוש לאלהיהם לאמר איכה יעבדו וגו' שהכוונה אולי יאמרו כי יועיל להם לדעת את משפט אלהי הארץ כדעת הקדמונים כי כל גוי או ארץ יש להם שר או אלוה מיוחד על כן בא להוציא מלבם טעות זה ולהודיעם כי האל יה' לבדו הוא אלהי הארץ וכל תועבת ה' אשר שנא עשו לאלהיהם. — ואחר שבא לידינו הפסוק הנז' מישעיה בן חכמים אני בן מלכי קדם אומר אני שכפי פשט הכתוב אין צורך למ"ש רש"י, בני חכמים אנחנו ואתה פרעה בן מלכי קדם — ולעולם הכל חוזר לחכמי יועצי פרעה ועל עצמם אומרים בן מלכי קדם, כי מהדברים שנתחוורו כשמלה בדרישת קדמוניות מצרים הוא שהמלכים הראשונים בארץ מצרים היו ממשפחת הכהנים וזה נמשך דורות הרבה עד שגברה יד אנשי החיל Militaires ותפסו מלכות אחריהם ובזה מתפארים חכמי פרעה והם הכהנים באומרם שהם בן חכמים ובן מלכי קדם ר"ל המלכים הראשונים, ובזה אין צורך לפי' יונתן ורש"י ונמשך אחריהם אהובינו החכם שד"ל נר"ו ביאור על ישעיה שכן מלכי קדם הוא לשון קריאה ווקאטיף אל המלך, דק הכל חוזר לכהנים.