דרשוני כרך ב, בין אדם למקום, 'הרועה בשושנים'

« דרשוני כרך ב Between Man and God, IV דרשוני כרך ב Sexuality, Love, and Marriage, I »

24 סנהדרין פתח ↗

חַיָּיב. אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן. תָּנוּ רַבָּנַן: אָכַל כׇּל מַאֲכָל וְלֹא אָכַל בָּשָׂר, שָׁתָה כׇּל מַשְׁקֶה וְלֹא שָׁתָה יַיִן – אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיֹּאכַל בָּשָׂר וְיִשְׁתֶּה יַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זוֹלֵל וְסֹבֵא״. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָיה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר שֶׁנֶּאֱמַר: ״אַל תְּהִי בְסֹבְאֵי יָיִן בְּזֹלְלֵי בָשָׂר לָמוֹ״, וְאוֹמֵר: ״כִּי סֹבֵא וְזוֹלֵל יִוָּרֵשׁ וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה״. אָמַר רַבִּי זֵירָא: כׇּל הַיָּשֵׁן בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ תּוֹרָתוֹ נַעֲשֵׂית לוֹ קְרָעִים קְרָעִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּקְרָעִים תַּלְבִּישׁ נוּמָה״. מַתְנִי׳ גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים, מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו – אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ. גְּמָ׳ גָּנַב מִשֶּׁל אָבִיו וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו. אַף עַל גַּב דִּשְׁכִיחַ לֵיהּ, בְּעִית. מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. אַף עַל גַּב דְּלָא בְּעִית – לָא שְׁכִיחַ לֵיהּ. וְכׇל שֶׁכֵּן מִשֶּׁל אֲחֵרִים וְאָכַל בִּרְשׁוּת אָבִיו, דְּלָא שְׁכִיחַ לֵיהּ וּבְעִית. עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו, וְיֹאכַל בִּרְשׁוּת אֲחֵרִים. דִּשְׁכִיחַ לֵיהּ, וְלָא בְּעִית. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: עַד שֶׁיִּגְנוֹב מִשֶּׁל אָבִיו וּמִשֶּׁל אִמּוֹ. אִמּוֹ מְנָא לַהּ? מַה שֶּׁקָּנְתָה אִשָּׁה קָנָה בַּעְלָהּ! אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: מִסְּעוּדָה הַמּוּכֶנֶת לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ. וְהָאָמַר רַבִּי חָנָן בַּר מוֹלָדָה אָמַר רַב הוּנָא: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּקְנֶה בָּשָׂר בְּזוֹל וְיֹאכַל, יַיִן בְּזוֹל וְיִשְׁתֶּה? אֶלָּא, אֵימָא: מִדְּמֵי סְעוּדָה הַמּוּכֶנֶת לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ. אִיבָּעֵית אֵימָא: דְּאַקְנִי לַהּ אַחֵר, וַאֲמַר לַהּ: ״עַל מְנָת שֶׁאֵין לְבַעְלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן״. מַתְנִי׳ הָיָה אָבִיו רוֹצֶה וְאִמּוֹ אֵינָהּ רוֹצֶה, אָבִיו אֵינוֹ רוֹצֶה וְאִמּוֹ רוֹצָה – אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה עַד שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶם רוֹצִין. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ רְאוּיָה לְאָבִיו, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. גְּמָ׳ מַאי ״אֵינָהּ רְאוּיָה״? אִילֵּימָא חַיָּיבֵי כָרֵיתוֹת וְחַיָּיבֵי מִיתוֹת בֵּית דִּין, סוֹף סוֹף אֲבוּהּ אֲבוּהּ נִיהוּ, וְאִמֵּיהּ אִמֵּיהּ נִיהִי! אֶלָּא בְּשָׁוָה לְאָבִיו קָאָמַר. תַּנְיָא נָמֵי הָכִי: רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, אִם לֹא הָיְתָה אִמּוֹ שָׁוָה לְאָבִיו בְּקוֹל וּבְמַרְאֶה וּבַקּוֹמָה, אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה. מַאי טַעְמָא? דְּאָמַר קְרָא ״אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ״. מִדְּקוֹל בָּעֵינַן שָׁוִין, מַרְאֶה וְקוֹמָה נָמֵי בָּעֵינַן שָׁוִין. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. כְּמַאן? כְּרַבִּי יְהוּדָה. אִיבָּעֵית אֵימָא: רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, דְּתַנְיָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: וְכִי מִפְּנֵי שֶׁאָכַל זֶה תַּרְטֵימָר בָּשָׂר וְשָׁתָה חֲצִי לוֹג יַיִן הָאִיטַלְקִי, אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹצִיאִין אוֹתוֹ לְסׇקְלוֹ? אֶלָּא לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב? דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֲנִי רְאִיתִיו וְיָשַׁבְתִּי עַל קִבְרוֹ. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: עִיר הַנִּדַּחַת לֹא הָיְתָה וְלֹא עֲתִידָה לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתְּבָה – דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. כְּמַאן? כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּתַנְיָא: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, כׇּל עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֲפִילּוּ מְזוּזָה אַחַת אֵינָהּ נַעֲשֵׂית עִיר הַנִּדַּחַת. מַאי טַעְמָא? אָמַר קְרָא: ״וְאֶת כׇּל שְׁלָלָהּ תִּקְבֹּץ אֶל תּוֹךְ רְחֹבָהּ וְשָׂרַפְתָּ בָאֵשׁ״. וְכֵיוָן דְּאִי אִיכָּא מְזוּזָה, לָא אֶפְשָׁר, דִּכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַה׳ אֱלֹהֵיכֶם״. אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: אֲנִי רְאִיתִיהָ וְיָשַׁבְתִּי עַל תִּילָּהּ. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּתַנְיָא: בַּיִת הַמְנוּגָּע לֹא הָיָה וְלֹא עָתִיד לִהְיוֹת, וְלָמָּה נִכְתַּב – דְּרוֹשׁ וְקַבֵּל שָׂכָר. כְּמַאן? כְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דִּתְנַן: רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, לְעוֹלָם אֵין הַבַּיִת טָמֵא עַד שֶׁיֵּרָאֶה כִּשְׁתֵּי גְרִיסִין עַל שְׁתֵּי אֲבָנִים בִּשְׁתֵּי כְתָלִים בְּקֶרֶן זָוִית, אׇרְכּוֹ כִּשְׁנֵי גְרִיסִין וְרׇחְבּוֹ כִּגְרִיס. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן? כְּתִיב ״קִיר״ וּכְתִיב ״קִירֹת״. אֵיזֶהוּ קִיר שֶׁהוּא כְּקִירוֹת? הֱוֵי אוֹמֵר: זֶה קֶרֶן זָוִית. תַּנְיָא: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי צָדוֹק, מָקוֹם הָיָה בִּתְחוּם עַזָּה, וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתוֹ חוּרְבָּתָא סְגִירְתָּא. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ: פַּעַם אַחַת הָלַכְתִּי לְגָלִיל וְרָאִיתִי מָקוֹם שֶׁמְּצַיְּינִין אוֹתוֹ, וְאָמְרוּ: אֲבָנִים מְנוּגָּעוֹת פִּינוּ לְשָׁם. מַתְנִי׳ הָיָה אֶחָד מֵהֶם גִּידֵּם, אוֹ חִיגֵּר, אוֹ אִלֵּם, אוֹ סוֹמֵא, אוֹ חֵרֵשׁ – אֵינוֹ נַעֲשֶׂה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ״ – וְלֹא גִּדְמִין, ״וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ״ – וְלֹא חִגְּרִין, ״וְאָמְרוּ״ – וְלֹא אִלְּמִין, ״בְּנֵנוּ זֶה״ – וְלֹא סוֹמִין, ״אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ״ – וְלֹא חֵרְשִׁין. מַתְרִין בּוֹ בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה, וּמַלְקִין אוֹתוֹ. חָזַר וְקִלְקֵל – נִדּוֹן בְּעֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה, וְאֵינוֹ נִסְקָל עַד שֶׁיְּהוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה הָרִאשׁוֹנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּנֵנוּ זֶה״ – זֶהוּ שֶׁלָּקָה בִּפְנֵיכֶם. גְּמָ׳ שָׁמְעַתְּ מִינַּהּ: בָּעֵינַן קְרָא כְּדִכְתִיב? שָׁאנֵי הָכָא,

1 'הרועה בשושנים' דיני דויטש פרנקל

2 דודי לי ואני לו הרעה בשושנים שיר השירים ב, טז

3 ולמה נקרא הקדוש ברוך הוא 'הָרֹעֶה בַּשׁוֹשַׁנִּים'? שרואה ברע, והוא כנדחק בין משוכות השושנים, ואומר: אוי לי מפרחיו ואוי לי מקוציו שאני בראתיו.

4 אמרה כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא: 'עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על הרי בתר' שם, ב, יז – אוי לי, שמיום שחרב המקדש נסתרו הפנים והותרו הקשרים ובאו במקומם בתרים.

5 ענה לה הקדוש ברוך הוא: איני סב אלא על הרי בשמים, שנאמר: 'עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך לי אל הר המור ואל גבעתה לבונה' שם, ד, ו – שם שומע אני קול מרירות וליבון שבכם, ורואה יופייכם בו, שנאמר: 'כלך יפה רעיתי ומום אין בך' שם, ד, ז.

6 אמרו לה אומות העולם לכנסת ישראל: 'אנה הלך דודך היפה בנשים' שם, ו, א?

7 ענתה להם: 'דודי ירד לגנו לערגות הבשם לרעות בגנים וללקט שושנים' שם, ו, ב – בכל מקום שהוא, הרי הוא ע מי, רואה ברעתי ובצרתי.

8 תמהו אומות העולם: ואין בידו למחות?

9 ענתה כנסת ישראל: מוחה דמעות הוא.

10 אני לדודי ודודי לי הרעה בשושנים שיר השירים ו, ג

11 הרואה ברע, והוא כנדחק בין משוכות השושנים ואומר: אוי לי, 'כרמי שלי לא נטרתי' שם, א, ו.

12 אמרה לו כנסת ישראל לקדוש ברוך הוא: מהו שכתוב 'והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם ולהרבות אתכם כן ישיש ה' עליכם להאביד אתכם ולהשמיד אתכם וגו' דברים כח, סג?

13 השיב לה: לא היה ולא עתיד להיות.

14 אמרה לו: אני ישבתי על קבריהם וראיתי משרפותיהם.

15 השיב לה: מיום שניתנה בחירה בעולם, איני עוסק אלא בצפייה שנאמר: 'עיני ה' צפות רעים וטובים' משלי טו, ג; ונאמר: 'הצופה לרשע וחפץ בהיצדקו', וכן צופה לצדיק וחפץ בטובתו.

16 אמרה לו: טוב חלקנו מזה, שבכוחנו לעשות טוב וחסד.

17 יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראיך נאוה שיר השירים ב, יד

18 זהו שאמרה כנסת ישראל לקדוש ברוך הואּ, שאין לך נסתר כיונה בסלע, אלא הקדוש ברוך הוא שמסתיר פניו מישראל מיום שחרב המקדש, וישראל קוראים לו ואומרים הראנו את מראיךָ והשמיענו את קולךָ. והוא עונה להם: התבוננו בעולם שבראתי וראו מראי, דרשו בתורה שנתתי ושמעו קולי.

19 דבר אחר: 'הראיני את מראיך השמיעני את קולך' – אמר הקדוש ברוך הוא לכנסת ישראל: ומהו שאמרת 'הסבי עיניך מנגדי שהם הרהיבני' שם, ו, ה – שמא אינכם יכולים לראותני ולשָמעֵני? אמרו לו ישראל: זהו שאמרו אבותינו בסיני למשה: '... אם יספים אנחנו לשמע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו... קרב אתה ושמע את כל אשר יאמר ה' אלהינו ואת תדבר אלינו את כל אשר ידבר ה' אלהינו אליך ושמענו ועשינו' דברים ה, כא–כג, ואף אתה ענית למשה כנגדם: 'שמעתי את קול דברי העם הזה אשר דברו אליך היטיבו כל אשר דברו' שם, ה, כד.

20 ועוד: 'היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני' שיר השירים ח, יג – אל תקרי השמִיעִני אלא הַשְׁמִיעֵנִי, אף זה שאמרו ישראל לקדוש ברוך הוא – היושב בגן העליון, ישראל מתקבצים חבורות־חבורות ומקשיבים לדבריךָ בלימוד תורתך, יהי רצון שתשמיענו דברי כיבושין ודברי נחמות, ולוּ על ידי נביאיך.

21 עד שיפוח היום ונסו הצללים סב דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על־הרי בתר שיר השירים ב, יז ברח דודי ודמה לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים שם, ח, יד

22 שתי פעמים נאמר דמה לך דודי לצבי או לעפר האילים על ההרים: בשעת הצללים בואך הלילה על הרים מבותרים – שם דודי סובב; באור היום על הרים מבושמים – שם דודי בורח?! אלא ללמדך שבשעה שצר לבני האדם צריכים הם לאלהים שיהיה מסתובב ביניהם, אל תקרא סֹב אלא סָב המנחם לנכדיו; ובשעה שרווח להם אינם מחפשים אחריו, ואם אין האדם בוחר בה' וחובר אליו, הרי הוא בורח לו.

23 • המדרשים נכתבו במסגרת בית המדרש המתחדש של 'אלול'.

24 הרי הוא עמי רואה ברעתי ובצרתי – ספרי זוטא פרק י: 'עמו אנכי בצרה' תהלים צא, טו הא ידעת שכל זמן שישראל בצרה אף הקדוש ברוך הוא עמהן בצרה. מוחה דמעות הוא – על פי ישעיה כה, ח 'ומחה אדני ה' דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר'. אני ישבתי על קבריהם – ראו בבלי, סנהדרין עא, ע"א. הצופה לרשע וחפץ בהיצדקו – מתוך פיוט לימים נוראים אשכנז 'וכל מאמינים' של הפייטן יניי, ארץ ישראל, מאה 7-6.

« דרשוני כרך ב Between Man and God, IV דרשוני כרך ב Sexuality, Love, and Marriage, I »