חומת אנך על איוב י״ד

1 אדם ילוד אשה וכו'. שמעתי במה שחקרו המפרשים דמדוע הקב"ה אדה"ר בראו יציר כפיו ואח"כ שינה שהאדם יולד מזיווג איש ואשה והלא טוב שכל היצורים יהיו כל אחד יציר כפיו כי כביכול לא ייעף ולא ייגע והלא במאמר אחד יברא רבבות בני אדם וכשם שבענין הירקות וכיוצא מצמח האדמה תדשא הארץ דשא כתחילת הבריאה כך הי"ל לבראות בני אדם מבלי אשה מאחר שגלוי לפניו דסדר נשים וסדר נזיקין שוו בשעוריהם. וניחא להו לרבנן דאלמלא האדם היה יציר כפיו היה נענש אפילו בחטא קל ראשון כשם שנענש אדה"ר ולא היה מציאות שיתקיים האדם כלל. לכך האלהים עשה שיולד בדרך זה על ידי איש ואשה ויקל ענשו ומעביר ראשון ראשון והיינו דקאמר איוב אדם ילוד אשה וכו' ואותי תביא במשפט עמך כלומר מאחר שהוא ילוד אשה ולא יציר כפיו כאדה"ר למה אתה מענישו בחטא ראשון דבשלמא באדה"ר ניחא דענשתו על מצוה קלה ראשונה להיותו יציר כפיך אבל ילוד אשה הדין נותן שלא יענש וזהו התמיה אדם ילוד אשה וכו' ואותי תביא במשפט עמך הרי לא חטאתי כי אם מה ששתקתי בעצת פרעה כמ"ש הרמב"ן ז"ל בשער הגמול והוא חטא ראשון אתמהא. ויש מי שפירש במ"ש רז"ל דאיוב היה בן יבמה דידוע נשמת המת יתגלגל ע"י אחיו ואשתו ונמצא דהוא בן אשתו וז"ש אדם ילוד אשה שנולד מאשתו עצמה על ידי יבום אחיו ובודאי קצר ימים כי זאת לפנים חי כמה שנים ונשא אשתו זו ובא עתה להשלים ושבע רוגז שהיא היתה משועבדת לו ועתה נעשית אמו וחייב בכבודה ומוראה:

1 מי יתן טהור מטמא לא אחד. אפשר לומר דרך הלציי במ"ש במציעא דף פ"ו ספק קדמה בהרת לשער לבן קב"ה אמר טהור ומתיבתא דרקיעא טמא מאן נוכח רבה בר נחמני כי קא נייחא נפשיה אמר טהור טהור וכו' ויש להבין אמאי אמר טהור תרי זמני גם הרמב"ם ז"ל פ"ב דטומאת צרעת פסק דספיקו טמא וקשה דהוא נגד הקב"ה ח"ו ורבה בר נחמני שהיה יחיד בנגעים. ויש מתרצים דרבה ב"נ דעתו הוא טמא אך מדרך המוסר שלא לומר נגד הקב"ה ח"ו אמר טהור טהור על דרך אין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט להכי אמר טהור טהור תרי זמני לומר שדעתו הוא טמא ומפני סיבה לא אמר בפירוש אך אמר שני פעמים טהור שיובן שהוא טמא ומ"ה פסק הרמב"ם שהוא טמא כרבה ב"נ עכ"ד. וז"ש מי יתן טהור מטמא פירוש מי הוא זה אשר יתחכם לומר טהור בדבר שהוא טמא ויובן כונתו. לז"א לא אחד כלומר יתכן זה כשלא יאמר פעם אחד טהור אלא יאמר שני פעמים אז גילה דעתו שהוא טמא כמו שאמר רבה ב"נ:

1 אבנים שחקו מים וכו'. אפשר לרמוז במ"ש פ"ק דקדושין אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וידוע דהיצה"ר נקרא אבן וכל גונדא דיליה נקראים אבנים וז"ש אבנים שהם היצה"ר וכל גונדא דיליה שחקו מים התורה שנקראת מים שחקו ומבטלים היצה"ר וסיעתו. ובאבות דר' נתן פ"ו אמרו דר' עקיבא פעם אחד היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לו המים שתדיר נופלים עליה אמרו עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים מיד היה ר' עקיבא דן ק"ו מעצמו מה רך פסל את הקשה ד"ת שקשים כברזל עאכ"ו שיחקקו לבי שהוא בשר ודם מיד חזר ללמוד תורה עכ"ל. ואפשר לרמוז דיש עונש למי שאינו מתבונן בזה שהמים שוחקים אבנים וק"ו לתורה שנקראת מים דודאי תתחקק בלבו לב בשר ודם וזה רמז ראשי תיבות אבנים שחקו מים אשם וס"ת מום דמי שאינו מסתכל בזה ללמוד ק"ו לתורה הוא אשם מום בו. וזה רמז הכתוב הוי כל צמא לכו למים פירוש הוי כל צמא שלא למד לכו למים וראו כי אבנים שחקו מים וכ"ש התורה הנמשלה למים שתתחקק בלב בשר ודם: