מפרשים:
1 תד"ה כי פליגי בחתיכה כו' ויש לומר דפליגי בחתיכה העשויה כו' עכ"ל לכאורה לפירוש זה דלא פליגי חכמים אדרשא דבבשרה דקאמר ר"א בהדיא ולא חש המתרץ להא דנראה לו למקשה דחכמים פליגי אמאי דקאמר ר"א בהדיא אבל קשה דאם כן אמאי לא שבק המתרץ סברת המקשה דפליגי בפלי פלויי ולא פליגי חכמים אדרשא דבבשרה דקאמר רבי אליעזר בהדיא כדסבר המקשה דהשתא בשפופרת לא פליגי חכמים ונראה לומר דלפי פירושם אע"ג דחכמים אית להו דרשא דבבשרה מכל מקום שפיר פליגי חכמים אדרשא דבבשרה דקאמר ר"א בהדיא והיינו דלר"א לא אימעט מבבשרה אלא שפיר וחתיכה אבל חתיכה כמין שפופרת לא אימעט ופליגי חכמים עליה דכמין שפיפרת נמי אימעט מבבשרה ועיין בהרא"ש בזה בשם ר"ש מקוצי ולפירושו יתיישב טפי דפליגי חכמים אמאי דקאמר רבי אליעזר בהדיא ע"ש:
2 בד"ה למימרא דנוגע הוי כו' ונ"מ הא דאמר הכא דאפי' רואה אינו טמא כו' עכ"ל ר"ל דהשתא דלענין שלוח מחנות אין רואה קרי כדין נוגע ולענין משהו נמי בין רואה ובין נוגע במשהו ולענין דסותר זיבה נמי אינו כנוגע כדמסיק בשמעתין לא מצינן לאשכוחי בשום מלתא דרואה כנוגע אלא לענין דאינו טמא אלא בנגיעה מבחוץ:
3 בא"ד ועוד דבההיא קרא גופיה איתקש נמי לשרץ עכ"ל ר"ל ועוד דבההוא קרא גופיה דמרבינן מאו איש נוגע דהיינו מאו איש דשרץ כדרב פפא בפרק יוצא דופן הא איתקש רואה גופיה נמי לנוגע דשרץ מסמיכות קראי כדאיתא בפרק כיצד הרגל:
4 בא"ד אבל בבעל קרי משמע דרואה הוי דלא אשכחן דפליג עכ"ל לכאורה קשה דקארי להו מאי קארי להו דמה"ט דנימא לר' שמעון דפולטת לא הוי רואה משום דלא מטמאה בפנים כבחוץ ה"נ ניחא בבעל קרי כדקאמר ר"ש התם דיה כבועלה שאינו מטמא בפנים כמבחוץ והנראה דהא ודאי לרבנן דמטמאה בפנים כמבחוץ ע"כ דרואה דלית כאן נגיעה כלל דבית הסתרים לאו נגיעה היא מיהו בבעל קרי אע"ג דלכ"ע אין מטמא בפנים כבחוץ אינו מוכרח לומר דנוגע הוי אלא דגזירת הכתוב עד שתצא טומאה לחוץ ואפי' בקיסם מטמא דלאו נוגע הוא בבשר מבחוץ דמש"ה לא פריך למימרא דנוגע הוי אלא לרב הונא דמטהר בקיסם ולא פריך הכי לסברת האבעיין דפסיקא ליה מיהת עד שתצא טומאתו לחוץ והשתא משמע להו כיון דאפילו פולטת הוי רואה לרבנן מכ"ש בעל קרי גופיה דהוי רואה לכל מילי לבר מהא דלא מטמא מבפנים כבחוץ מגזירת הכתוב ולר"ש נמי משום דפליג בפולטת דלא מטמא בפנים כבחוץ מש"ה מספקא לן אליביה לשאר מילי אי פולטת רואה הוי אבל בעל קרי גופיה לא אשכחן דפליג ר"ש אדרבנן דרואה הוי לכל מילי אע"ג דלא מטמא בפנים כבחוץ ודו"ק:
5 בא"ד ומיהו ההיא דראב"ש פליגא כו' מדמפליג משמע דסבר דרואה הוי כו' עכ"ל ולעיל שכתבו וא"ת ואם נוגע הוי א"כ כו' לרואה ולנוגע בכל שהוא נ"ל דכתב רואה דמשמע דלראב"ש ניחא דאף אם נוגע הוא ע"כ ברואה בכל שהוא ולנוגע בכעדשה דאל"כ ל"ל דכתב רואה היינו למאי דאכתי לא אסקי אדעתייהו למימר דרואה משתלח חוץ לב' מחנות ולא נוגע אבל למאי דתירצו דלהכי איצטריך משום דמשתלח חוץ לב' מחנות ולכל שאר מילי הוי רואה כנוגע קאמרי שפיר דראב"ש מדמפליג ברואה במשהו ולנוגע בכעדשה כו':
6 בא"ד א"נ שאני התם דגמר טעמא מקרא עכ"ל והכא דפריך אל יסתור בזיבה ליכא למימר נמי הכי דגמר טעמא מקרא כיון דאינו אלא היקשא אית לן למימר כיון דנוגע הוא אל יסתור בזיבה והיקשא איכא לאוקמא למלתא אחריתא דפסיקא ליה לתלמודא דאיכא לאוקמא נמי האי היקשא למלתא אחריתא וק"ל:
7 בד"ה אבל דם דרכיך לא וא"ת והא דם נדה נמי קתני לקמן בהדי אידך כו' עכ"ל בדם נדה קתני התם דמטמאין אפי' יבשין דהיינו אפי' לא יוכל להשרות ולחזור לכמות שהיה במע"ל דומיא דאינך דאין מטמאין יבשין דהיינו בלא יוכל להשרות ולחזור לכמות שהיה במע"ל והשתא קשיא להו הא מצינו בדם נדה התם דלא נמוח במע"ל והיאך בעי למימר אבל הכא דם דרכיך שאם לא נמוח רק ביום או בלילה דלא מחזקינן ליה בדם כלל והוא טהור משום דאי הוה דם הוה נמוח בתוך זמן זה אבל ק"ל בלאו הא דאמרינן אבל דם דרכיך נמי ה"מ להקשות הכי דהא במע"ל ודאי פסיקא ליה הכא דסגי ואם לא נמוח במע"ל הוא טהור ולא מחזקינן ליה בדם כלל והתם קאמר דמצינן בדם נדה דלא נמוח במע"ל ואפשר דסמכו קושייתם זאת הכא אהא דדם דרכיך משום אידך קושיא שהקשו נמי מהתם וע"ק דהתם קתני רוק וזוב כו' דלא קשיא אלא אהא דדם דרכיך ועיין ברא"ש בהא דקתני לקמן אפי' יבשין אי איירי אפי' ביבש מעיקרא או דוקא בלח ונעשה יבש שהוא מחלוקת הראב"ד והרז"ה:
8 בד"ה זו היא שיבה זו כו' דע"כ לא נתקבלה ג"ש כו' מדקאמר לקמן שבקינן כו' עכ"ל אבל לרבנן דאין למדין המופנה מצד אחד משום דמשיבין עליה לא ה"מ לאוכחי מידי דלא נתקבלו תרוייהו דאיכא למימר דנתקבלו תרוייהו והמופנה מצד אחד למדין נמי אותה למלתא אחריתא דלית ליה פירכא אלא דלהך מלתא אין למדין אותה משום דאיכא פירכא אבל לר' ישמעאל דאין משיבין על המופנה מצד אחד ואפ"ה אין למדין אותה היכא דאיכא מופנה מב' צדדין וא"כ ע"כ דלא נתקבלה המופנה מצד אחד כלל: