1א אר"פ. צריך לומר חרבונא זכור לטוב. כ"ה בירושלמי ספ"ג דמגילה וכצ"ל:1ב סוד ה' ליראיו כו' עד שעמד אברהם כו'. שנקרא ירא כד"א כי ירא אלהים אתה כדלקמן וכ"ה בתנחומא ס"פ לך לך ובאג"ב פט"ז:2ג ביני וביניך. כדבר סוד שאין ידוע כ"א בין איש לרעהו:3ד דיו לעבד שיהא כרבו. באג"ב שם משל למלך שהיה לו אוהב עשיר א"ל מה אתן לך כסף וזהב יש לך אלא הריני חוגרך אנין שלי ואתנה בריתי ביני ובינך. ע"כ. ופי' אנין חגורה שחוגרין בה המלכים. והוא משל למילה שכתוב בה חגור חרבך על ירך גבור צלח ורכב. שהיא כחרב על ירך לאות מפחד של יצה"ר דג"ע. והוא כענין אנון של מלכות שחוגרים לסימן ממשלה וגבורה ועיין בילקוט בשם אבכיר:4ה ואח"כ וכו'. בתנחומא גרס קרא בסוד ישרים ועדה:1ו זו הובריא. עמ"כ ובמ"ע גריס הוכריא ופי' זריזות וחריצות:1ז פתח של תשובה שנאמר ארדה נא ואראה. לשון ראייה והוא לטובה ובתשובה כדאמר ישעיה נ"ז דרכיו ראיתי וארפאהו:1ח אלא בא וקרב. עמ"כ. ומביא זה כאן אהא דהגשה לתפלה דמתרגמינן ויגש וקריב:2ט שהוא מכלה את הפורעניות. ע"י תפלות ישראל. וז"ש אח"כ ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום:1י לך אני מחריש. דרש הקרי לו אחריש בוי"ו. ובחנם דחק המ"כ:1יא מילתא דרבי יודן פליגא אהא דרבי יהודה בן פזי כו'. האי ר' יודן היינו בר מנשיא דלעיל דאמר זכותו של אברהם ואע"ג דנשנה סתם. וחד אמר. צ"ל דמסיימי. והראשון אמר הראשונה. דלדידיה הוא עפר הוא אפר ובסיפיה גרסינן נמי מלתיה דר' יודן אמר הוא עפר כו' ול"ג שם בן פזי. ובירושלמי דתענית ליתא כ"ז:1יב בקש אברהם לירד לו מחמשים לחמשה כו' חזור למפרע. אפשר דרש מ"ש התשחית בחמשה את כל העיר דרש שהיתה בלבו של אברהם לומר אם ימצאון שם חמשה צדיקים. אך כשהשיב לו ה' לא אשחית בעבור מ"ה. רמז לו שלא יתחיל לבקש מחמשה בשביל קטרוג מדה"ד רק יחזור למפרע:1יג וד' בנותיו וד' חתניו. עיין לקמן דדרש חתניו לוקחי בנותיו ד' בנות היו לו:
