חידושי חתם סופר על פסחים י״א

1 אמר רבא דר"י אדר"י קשי' כו'. עפ"י כי התמי' מפורסמת דהרי רבא בעצמו קמשני לעיל מתוך שלא התרת לו אלא ע"י קטוף כו' ולא נחית לשינויי נמי דרבנן אדרבנן ולפע"ד ליישב דלעיל לא הו"מ להק' דרבנן אדרבנן דאיכא למימר כמ"ש לעיל בסמוך בשי' הרז"ה דלהנהי רבנן אין איסור בחמץ מש"ש ולמעלה אלא מדרבנן ולאחר המועד דמתניתין היינו עד הלילה כפרש"י ולא גזרינן בדרבנן דלמא אתא למיכל מני' משא"כ בחדש דאורי' אבל השתא דמייתי מתניתין דקוצרין בית השלחין אבל לא גודשין וע"כ אתאינן למ"ש תוס' דלא התירו קמח וקלי אלא משום צורך עולי רגלים לא זולת וק' מ"ט לא יספיקו עולי רגלים בתבואה של נכרים ושל חו"ל דלית בהו אלא איסור דרבנן ומ"ט להתיר להם בשל תורה ועכצ"ל אה"נ שוקי ירושלים היו מלאים מקמח וקלי של גוי' ואפ"ה גזר ר"מ דלמא אתי למיכל בדרבנן א"כ קשה דרבנן אדרבנן והא"ש נמי סתירת רש"י דבמתניתין פי' אחר המועד הוא עד הלילה ולא יותר היינו לפי הה"א דלא מקשה דרבנן אדרבנן מטעם הנ"ל דעד הלילה אינו אלא איסור דרבנן וא"כ ע"כ עד הלילה קאמר והתם במנחות פרש"י כפי המסקנא דרבנן אדרבנן נמי לא ק' וא"כ מצי לפרש אחר המועד עד מי"ט אע"ג דגם התם פרש"י כן בה"א מ"מ כבר כתבתי לעיל שכן דרכו של רשיז"ל וק"ל:

2 הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכל מני'. המרש"א ז"ל העלה דע"י זאת הסברא דיינינן לחמץ כדאית לי' פסידא כמו קוצרין ורבים תמהו עליו אכתי מה יענה בתחלת שקלא וטרי' דלא ידעי' עדיין מהוא עצמו מחזר עליו כו' ואיך מקשי' מקוצרין אחמץ ולפע"ד אה"נ דהומ"ל שאני קוצרין דאיכא פסידא משא"כ חמץ אלא עדיפא מני' משני חמץ לא בדיל מני' אלא דהתוס' והמרש"א היה קשה להם אמאי מדחה הש"ס הא דר' אשי דבדותא היא מנ"ל להש"ס דלמא ר"א מחלק בין קוצרין דאיכא פסידא לחמץ דליכא פסידא וע"ז משני תוס' שפיר לפי' המרש"א דחמץ נמי איכא פסידא כמו קוצרין דהרי השתא כבר ידע הסברא דהוא עצמו מחזר עליו כו' דכי היכי דלא תקשי דרבנן אדרבנן וא"כ השתא ה"ל חמץ פסידא כמו קוצרין ושפיר מדחה הא שינוי' דר"א ובדותא הוא כנלע"ד נכון בעזה"י:

3 ורמו דשבת אשבת. י"ל בל"ז לא הי' קשה לו דהנה דר"י אדר"י פשוט לתרץ דעניבה גופה קשירה היא ועיקר קו' מדרבנן אדרבנן והיה ס"ל לתרץ דמשום חומרא דשבת מבדל בדיל ולכן לא גזרו גבי חבל משא"כ גבי שפופרת של ביצה דאיירי מאיסור כיבוי דהוא רק מלאכה שא"צ לגופה ולת"ק דר' יהודה פטור עליה וליכא רק איסור דרבנן ולא חמיר לכן לא בדיל מני' ומש"ה גזרינן ור"י לטעמי' דאית לי' מלאכה שאצ"ל חייב עלי' לכן מתיר בשמן משום דחמיר ובדיל ולק"מ אבל השתא בשמעתין מבואר דרבנן לא מחלקי בין בדיל ללא בדיל וכפרש"י א"כ קשה שפיר דרבנן אדרבנן וק"ל:

4 כורך עליו פסקא כו'. פרש"י כריכה בעלמא עכ"ל משמע דוקא קאמר כורך ותוס' כ' אפי' לקשור יכול ולא פליגי דרש"י קאי להס"ד דר"י גזר א"כ כורך דוקא ותוס' קאי למסקנא דלא גזר א"כ אפי' לקשור יכול וק"ל ופשוט:

5 זה יודע בעיבורו של חדש. לפמ"ש רש"י ותו' דע"י שאלת יום השבוע יתברר אי ידעי בעיבורו של חדש או לא נ"ל דמ"מ צריך להיות שום טעם לחקירת ימי השבוע בלאו הנ"ל דאל"כ ל"ל דשיילינין להו ימי השבוע נשיילינהי אי ידעי בעיבורא דירחא או לא אע"כ בלא"ה צריכים למשיילינהו אימי השבוע ובזה צע"ק למ"ש תו' לקמן בשמעתין ד"ה באיזה יום כו' בסוה"ד דשאלת איזה יום בשבוע הוא לתועלת א' אומר בב' וא' בג' וזה א"א דא"כ נשיילינהי ידעיתון בעיבורא או לא וכנ"ל ואולי י"ל דהתוס' סמכו אמ"ש רש"י בסנהדרין במתני' ר"פ נגמר הדין דשאלת ימי השבוע הוא לפרסם הזמן למזימי' שיתעוררו להזים עי"ז ע"ש אלא שהתוס' לא ניחא להו בהאי טעמא לחוד דא"כ לא הוה נפ"מ מידי לענין עדותן עתה לכן צרפו לזה דנ"מ עתה בא' אומר בב' וא' בג' ואה"נ דהי' די בשאלת ידעיתון בעיבורו של חדש או לא אלא דמהא יש תועלת לפרסם למזימי' שיבואו להזימם כנלע"ד וק"ל:

6 אחד אומר בג' וא' אומר בה' עדותן בטלה. יל"ד מ"ט שביק לשנים דפתח בי' לימא הכא א' אומר בב' וא' אומר בד' עדותן בטלה ואין לומר דה"א משום דד' זמן סעודה לכל היא מש"ה עדותן בטלה ז"א דא"כ אכתי א' אומר בג' וא' אומר בה' נמי נימא משום דבין שעה ב' לה' איכא שעה ד' שהיא זמן סעודה לכל מש"ה עדותן בטלה ולא משום דאין אדם טועה בב' שעות אעכצ"ל דפשוט דלענין עדות אין היכר בזמן סעודה כמ"ש תו' בשמעתין דאל"כ לא ה"ל למנקט אלא א' אומר בג' וא' בד' וא"כ ה"נ היינו יודעי' כ"ז כשהיה אומר ב' וד' וצע"ק: