חידושי אגדות על סוכה מ״ט

מהדורה: מהדורת וילנא

« חידושי אגדות על סוכה מ״ח ×¢×´×‘ חידושי אגדות על סוכה נ׳ ×¢×´×‘ »

1 סוכה פתח ↗

אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁיתִין, מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית נִבְרְאוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חַמּוּקֵי יְרֵכַיִךְ כְּמוֹ חֲלָאִים מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇמָּן״. ״חֲמוּקֵי יְרֵכַיִךְ״ — אֵלּוּ הַשִּׁיתִין. ״כְּמוֹ חֲלָאִים״ — שֶׁמְּחוֹלְלִין וְיוֹרְדִין עַד הַתְּהוֹם. ״מַעֲשֵׂה יְדֵי אׇמָּן״ — זוֹ מַעֲשֵׂה יְדֵי אוּמָּנוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״בְּרֵאשִׁית״, אַל תִּיקְרֵי ״בְּרֵאשִׁית״, אֶלָּא ״בָּרָא שִׁית״.

2 רש"י על מכות פתח ↗

שכרה דוד שיתין - יסודות של בית המקדש ובגמרת ירושלמי סנהדרין פ"י מצינו תימוליוס של בית המקדש והוא יסוד בלשון יוני:

3 סוכה פתח ↗

תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שִׁיתִּין מְחוֹלָלִין וְיוֹרְדִין עַד תְּהוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי שִׁירַת דּוֹדִי לְכַרְמוֹ כֶּרֶם הָיָה לִידִידִי בְּקֶרֶן בֶּן שָׁמֶן. וַיְעַזְּקֵהוּ וַיְסַקְּלֵהוּ וַיִּטָּעֵהוּ שׂוֹרֵק וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ״. ״וַיִּטָּעֵהוּ שׂוֹרֵק״ — זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, ״וַיִּבֶן מִגְדָּל בְּתוֹכוֹ״ — זֶה מִזְבֵּחַ, ״וְגַם יֶקֶב חָצֵב בּוֹ״ — אֵלּוּ הַשִּׁיתִין.

4 סוכה פתח ↗

5 סוכה פתח ↗

מַאי מַשְׁמַע? אָמַר רַב פָּפָּא: ״שֵׁכָר״ — לְשׁוֹן שְׁתִיָּה, לְשׁוֹן שְׂבִיעָה, לְשׁוֹן שִׁכְרוּת. אָמַר רַב פָּפָּא: שְׁמַע מִינַּהּ כִּי שָׂבַע אִינִישׁ חַמְרָא — מִגְּרוֹנֵיהּ שָׂבַע. אָמַר רָבָא: צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן דְּלָא נְפִישׁא לֵיהּ חַמְרָא, לִיגַמַּע גַּמּוֹעֵי. רָבָא אַכָּסָא דְבִרְכְּתָא אַגְמַע גַּמּוֹעֵי.

6 סוכה פתח ↗

אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר פָּפָּא: כׇּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ עָלָיו חֵן, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא יְרֵא שָׁמַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״חֶסֶד ה׳ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, מַאי דִּכְתִיב: ״פִּיהָ פָּתְחָה בְחָכְמָה וְתוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ״, וְכִי יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד? אֶלָּא: תּוֹרָה לִשְׁמָהּ — זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד, שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ — זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד. אִיכָּא דְּאָמְרִי: תּוֹרָה לְלַמְּדָהּ — זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד, שֶׁלֹּא לְלַמְּדָהּ — זוֹ הִיא תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד.

7 סוכה פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה. צְדָקָה — בְּמָמוֹנוֹ; גְּמִילוּת חֲסָדִים — בֵּין בְּגוּפוֹ, בֵּין בְּמָמוֹנוֹ. צְדָקָה — לָעֲנִיִּים; גְּמִילוּת חֲסָדִים — בֵּין לָעֲנִיִּים בֵּין לָעֲשִׁירִים. צְדָקָה — לַחַיִּים; גְּמִילוּת חֲסָדִים — בֵּין לַחַיִּים בֵּין לַמֵּתִים.

8 סוכה פתח ↗

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גָּדוֹל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה יוֹתֵר מִכׇּל הַקָּרְבָּנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: ״עֲשֹׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט נִבְחָר לַה׳ מִזָּבַח״. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: גְּדוֹלָה גְּמִילוּת חֲסָדִים יוֹתֵר מִן הַצְּדָקָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״זִרְעוּ לָכֶם לִצְדָקָה וְקִצְרוּ לְפִי חֶסֶד״. אִם אָדָם זוֹרֵעַ — סָפֵק אוֹכֵל סָפֵק אֵינוֹ אוֹכֵל, אָדָם קוֹצֵר — וַדַּאי אוֹכֵל.

10 סוכה פתח ↗

12 סוכה פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כׇּל הָעוֹשֶׂה צְדָקָה וּמִשְׁפָּט, כְּאִילּוּ מִילֵּא כָּל הָעוֹלָם כּוּלּוֹ חֶסֶד. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט חֶסֶד ה׳ מָלְאָה הָאָרֶץ״. שֶׁמָּא תֹּאמַר כׇּל הַבָּא לִקְפּוֹץ קוֹפֵץ, תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מַה יָּקָר חַסְדְּךָ אֱלֹהִים חֶסֶד ה׳ מָלְאָה הָאָרֶץ וְגוֹ׳״. יָכוֹל אַף יְרֵא שָׁמַיִם כֵּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְחֶסֶד ה׳ מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם עַל יְרֵאָיו״.

13 סוכה פתח ↗

כְּמַעֲשֵׂהוּ בַּחוֹל כּוּ׳. וְאַמַּאי? נַיְיתֵי בִּמְקוּדֶּשֶׁת! אֲמַר זְעֵירִי: קָסָבַר אֵין שִׁיעוּר לַמַּיִם, וּכְלֵי שָׁרֵת מְקַדְּשִׁין שֶׁלֹּא מִדַּעַת.

14 סוכה פתח ↗

1 שיתין מששת כו' חמוקי יריכיך אלו השיתין כו'. עיין פרש"י כאן ובס' שיר השירים פי' נקבי השיתין של נסכים שנעשו מו' ימי בראשית עגולים כמו ירך כמו חלאים לשון חפירה כמו חוליות הבור כו' ע"ש:

2 בראשית א"ת בראשית אלא ברא שית כו'. נראה דדרש כן משום דס"ל דבראשית ברא וגו' סדר הבריאה הוא דקחשיב דאיכא מאן דס"ל הכי כמפורש פרק אין דורשין וא"כ ה"ל למכתב בראשונה כמ"ש רש"י בחומש אלא למדרש מיניה ברא שית דשיתין נבראו מו' ימי בראשית וכתב רש"י ועליהם כרה דוד כו' ל"ג ליה כו' דמאן דאית ליה דדוד כראן לית ליה מו' ימי בראשית נבראו עכ"ל וכן פרש"י לקמן פ' החליל וכה"ג כתבו התוס' והקשו דרבי יוחנן אדר"י דהכא סבר מו' ימי כו' ולקמן בפ' החליל אר"י בשעה שכרה דוד שיתין כו' ע"ש אמנם מלשון רש"י פ' אלו הן הגולין אהא דכרה דוד שיתין כו' הן יסודות של בהמ"ק ובתלמוד ירושלמי מצינו תלמיות של בהמ"ק והוא יסוד בלשון יוני עכ"ל ומיניה למדנו לתרץ דאין כאן פלוגתא דאמוראי אליבא דר"י כמ"ש התוס' אלא דשיתין דהכא לאו היינו שיתין דהתם דשיתין דהכא הוא חלל שתחת המזבח כו' כפרש"י והם היו מחוללין עד התהום ונבראו מו' ימי בראשית ושיתין דהתם דכרה דוד הם יסודות כותלי בהמ"ק ואין להם שיתוף אלא בשמם שנקראו שניהם שיתין ועוד יבואר בזה פ' החליל:

3 רבי יוסי אומר שיתין מחוללין כו' שנא' אשירה וגו'. כתבו התוס' דאליביה מזבח ושיתין למזבח בידי אדם הוה ובמלתיה גרסינן ועליו כרה דוד כו' ע"ש אבל בילקוט גרסינן תניא ר"י אומר שיתין מימי בראשית נבראו ועליהם כרה דוד ט"ז אלף אמה כו' מזה נראה דלר' יוסי נמי מו' ימי בראשית נבראו השיתין אלא שלא היו נחצבים עד התהום ועליהם כרה דוד ט"ז אלף אמה שיהיו מגיעין עד התהום והשתא לא תקשי נמי דר"י דהכא אדר"י דפ' החליל ודו"ק:

4 ויטעהו שורק זה בהמ"ק ויבן מגדל בתוכו זה מזבח וגם יקב וגו' אלו השיתין כו' כתבו התוס' זו גירסת הקונטרס אבל בתוספתא גריס ויבן מגדל וגו' זה היכל וגם יקב וגו' זה מזבח כו' ע"ש וקרוב לזה גירסת הילקוט ויבן מגדל זה בהמ"ק יקב זה מזבח וגם יקב אלו השיתין ולפי זה ניחא דויטעהו שורק היינו ישראל שהם הכרם גופיה וכדכתיב ואנכי נטעתיך שורק וק"ל:

5 ע"ב לשון שמחה לשון שביעה לשון שכרות כו'. כ"ה גירסת ילקוט וכן נראה מפרש"י גם מפירושו נראה דלשון גמיעה הוא בלגימות גסות אבל בפ' המוציא לא משמע כן דקמבעיא ליה אמתני' דקתני התם כדי גמיאה בא' או גמיעה בע' וארנב"י הגמיאני נא מעט מים מכדך משמע דלשון גמיעה לגימה דקה היא גם המשל אינו דומה דלכך פוקקין את השיתין דאדרבה דיותר היה דומה ללגימות גסות אם לא היו פוקקין ולולי פירושו נראה לפרש בהיפך דלכך פוקקין שלא יהא היין הולך לשיתין בפ"א כולו כמו לגימה גסה אלא שיהא פקוק קצת וילך לשיתין במעט מעט דומה כלגימה דקה ורב פפא נמי ה"ק כי שבע אינש חמרא מגרוניה שבע דהיינו בלגימות דקות שהגרון נהנה וטועם ממנו הרבה פעמים משא"כ בלגימה א' גסה שאין הגרון נהנה וטועם רק פ"א ואינו שבע ואהא קאמר נמי שפיר דמאן דלא נפישא ליה חמרא לגמוע גמועי דהיינו במעט מעט כההיא דהגמיאני נא מעט וגו' כדי שיהא טועם הרבה פעמים ושבע מהר וכן רבא לענין כסא דברכתא שיהא נהנה ממנו הרבה ליגמע מעט מעט ודו"ק:

6 בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב שנאמר נדיבי עמים וגו' בהאי קרא דמייתי אינו מפורש שאברהם נקרא נדיב אבל פי' הפסוק נדיבי עמים הם הגרים שנדבו לבם להתגייר ונאספו לישראל וקראן עם אלהי אברהם כו' שתלאן בו לפי שהוא היה תחלתן של גרים שנדב הוא לבו לשמים להתגייר וע"כ קרא לישראל בת נדיב בת אברהם ומיהו יש לעיין בזה דהתם גבי גרים איכא טעמא שתלאן באברהם ולא ביצחק ויעקב אבל בהאי קרא לענין עליה ברגל מ"ט קראן בת נדיב דהיינו בת אברהם ולא בת יצחק ויעקב וי"ל שגם הוא תחלתן של עולין למקום המקדש להר ה' יראה להקריב שם בנו יצחק והקריב עולה תחתיו:

7 אף ד"ת בסתר כו'. דברים שדרכן לעשות בצנעה כו' טעם הענין העושה בפרהסיא עושה משום יוהרא ולא הוה לשמה והוא מפורש בסוף פ"ב דמכות ע"ש:

8 גדול העושה צדקה כו' שנאמר עושה צדקה ומשפט וגו' יש לדקדק דנקט במלתיה צדקה לחוד ומקרא דמייתי כתיב צדקה ומשפט ואימא דבהדדי צדקה ומשפט הוא גדול יותר מקרבנות אבל צדקה לחוד לא דכה"ג אר"א גופיה לקמן כל העושה צדקה ומשפט כו' שנאמר אוהב צדקה ומשפט וגו' וי"ל דנבחר לה' מזבח משמע ליה דלא קאי אעושה אלא אצדקה ומשפט וא"כ ה"ל למכתב נבחרו בלשון רבים אלא דכתיב נבחר בלשון יחיד דחד מינייהו צדקה או משפט נמי נבחר מזבח ונקט במלתיה צדקה וה"ה משפט לחוד:

9 גדולה גמ"ח כו' שנאמר זרעו לכם לצדקה כו'. מבואר כי השכר ועונש מקרי פרי לפי המעשה אם לטוב אם לרע בכמה מקראות ולזה המעשה המביא לידי פרי ההוא מקרי לפי דמיון זה זריעה וקצירה והשתא קאמר דמעשה הצדקה אינה אלא כמעשה הזריעה לפרי שספק אוכל הפרי כן הצדקה שבקל יבטל המצוה כמ"ש עבירה מכבה מצוה משא"כ גמ"ח שהיא גדולה שבמצות ותבוא לידי אכילת פרי ולא תבטל שכרה בקל:

10 אלא לפי גמ"ח כו'. זריעה וקצירה דנקט בהו יתפרש כפי דרש דלעיל דר"א גופיה מרא דשמעתא אלא דהכא דקדק מקרא מדכתיב לפי חסד דמשמע דקאי אצדקה גופה דאינה משתלמת כו' וכפרש"י:

11 יותר מהצדקה כו'. נראה דהיינו גדולה במעשה קאמר דגדולה בג' דברים דהא לא חשיב נמי דגמילות חסדים שאוכל מפירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא כמ"ש בריש מסכת פאה ולא חשיב נמי הא דלעיל דגדולה גמ"ח דקוצר ודאי אוכל ולא כן הצדקה כדלעיל:

12 שמא תאמר כל הבא לקפוץ כו'. עיין פרש"י בכל זה וכבר כתבנו בספ"ק דע"ז דרך אחרת בזה דלפי מ"ש שם דזהירות מביא לידי כו' וחשיב כמה מדרגות עד יראה מביאה לידי חסידות והיא מביאה לידי רוח הקודש וע"ז קאמר הכא כל העושה צדקה ומשפט הוא ודאי בא לידי מדת חסידות ובמדתו מביא חסד בעולם. ואמר ש"ת כל הבא לקפוץ כו' ר"ל שמבלתי הדרגה ממעלה למעלה יוכל אדם לקפוץ על המדרגות דחשיב התם ויבא למדת חסידות ת"ל מה יקר חסדך וגו' דקשה ויקר לבא לידי מדת חסידות כי אם בהדרגה. ואמר יכול אף ירא שמים כן שלא יוכל לבא לידי מדת חסידות מהר תלמוד לומר וחסד ה' מעולם על יראיו דליכא שום מדה המפסקת בין יראת שמים לחסידות כגירס' דשקלים כמפורש ספ"ק דע"ז:

13 שנא' וחסד ה' וגו' ויהיה לשון חסד מלשון ותשא חן וחסד לפניו וגו' ודייק ליה מדכתיב על יראיו דכפי פשוטו הו"ל למכתב ליראיו:

14 על לשונה כו'. כינוי דלשונה מתפרש לפי דרש דהכא על תורת חסד גופה דהיינו תורה לשמה אבל בפ"ק דברכות לפי הדרש דהתם על לשונה מתפרש ארוח הקודש או אנפש כמפורש שם ותורה לשמה נקראת הכא תורת חסד ע"ש שהיא נותנת חן ללומדיה לשמה כמ"ש תתן לראשך לוית חן:

15 ואיכא דאמרי תורה ללמדה כו' היינו מלמדה לאחרים היא נותנת חן וחסד ודייק ליה מעל לשונה דהיינו שלא די לו בשמיעה מאחרים אלא שמוציאה בלשונו לאחרים:

3 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

אשירה נא לידידי. תניא ר' יוסי אומר שיתין מששת ימי בראשית נבראו ועליהם כרה דוד ששה עשר אלף אמה שנאמר אשירה נא לידידי שירת דודי לכרמו וגו' ויעזקהו ויסקלהו וגו'. מגדל זה בית המקדש, יקב זה המזבח. וגם יקב אלו השיתין. אמר רבה ברר בר חנה שיתין מששת ימי בראשית נבראו שנאמר חמוקי ירכיך אלו השיתין, כמו חלאים שחלולין ויורדין עד התהום, מעשה ידי אמן ידי אומנתו של הקב"ה.

4 ילקוט שמעוני על נ"ך פתח ↗

5 ילקוט שמעוני על התורה פתח ↗

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא אוֹמֵר בַּשֵׁנִי בֶּחָג הוּא מַזְכִּיר. מַאי טַעֲמָא. נֶאֱמַר בַּשֵּׁנִי "וְנִסְכֵּיהֶם", בַּשִּׁשִּׁי שם, לא "וּנְסָכֶיהָ", בַּשְּׁבִיעִי "כְּמִשְׁפָּטָם", מֵ"ם יוֹ"ד מֵ"ם מַיִם, מִכָּאן רֶמֶז לְנִסּוּךְ הַמַּיִם מִן הַתּוֹרָה, אֵימָת קָא רָמִיז לֵיהּ קְרָא, בַּשֵּׁנִי, הִלְכָּךְ בַּשֵּׁנִי בֶּחָג הוּא מַזְכִּיר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בַּשִּׁשִּׁי בֶּחָג הוּא מַזְכִּיר, אֲמַר קְרָא בַּשִּׁשִּׁי "וּנְסָכֶיהָ", בִּשְׁנֵי נִסּוּכִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר אֶחָד נִסּוּךְ הַמַּיִם וְאֶחָד נִסּוּךְ הַיַּיִן. וְאֵימָא תַּרְוַיְהוּ דְחַמְרָא. סְבַר לָהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה בֶן בְּתֵירָא דַּאֲמַר מַיָּא רְמִיזָא הָכָא. אִי סְבַר לָהּ כְּרַבִּי יְהוּדָה נִדְכַּר בַּשֵּׁנִי. נִסּוּךְ יְתֵירָא כִּי כְתַב, בַּשִּׁשִּׁי הוּא דְכְתַב. רַבִּי נָתָן אוֹמֵר הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר, בִּשְׁנֵי נִסּוּכִין הַכָּתוּב מְדַבֵּר, אֶחָד נִסּוּךְ הַמַּיִם וְאֶחָד נִסּוּךְ הַיַּיִן. וְאֵימָא תַּרְוַיְהוּ דְחַמְרָא. אִם כֵּן לִכְתּוֹב קְרָא אוֹ הַסֵּךְ הַסֵּךְ אוֹ נֶסֶךְ נֶסֶךְ, מַאי הַסֵּךְ נֶסֶךְ, שְׁמַע מִינָהּ תְּרֵי, חָד דְּמַיָּא וְחָד דְּחַמְרָא. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי צָדוֹק לוּל קָטָן הָיָה בֵּין כֶּבֶשׁ לַמִּזְבֵּחַ בְּמַעֲרָבוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ, וְאַחַת לְשִׁבְעִים שָׁנָה פִרְחֵי כְהֻנָּה יוֹרְדִין לְשָׁם וּמְלַקְּטִין מִשָּׁם יַיִן קָרוּשׁ, שֶׁדּוֹמֶה לְעִגּוּלֵי דְּבֵלָה, וּבָאִין וְשׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בַּקֹּדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר "בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַה'", כְּשֵׁם שֶׁנִּסּוּכוֹ בִקְדֻשָּׁה כָּךְ שְׂרֵפָתוֹ בִקְדֻּשָׁה. מַאי מַשְׁמַע. אֲמַר רָבִינָא אַתְיָא קֹדֶשׁ "קֹדֶשׁ", כְּתִיב הָכָא בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ וּכְתִיב הָתָם שמות כט, לד "וְשָׂרַפְתָּ אֶת הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ לֹא יֵאָכֵל כִּי קֹדֶשׁ הוּא". אֲמַר רֵישׁ לָקִישׁ בְּשָׁעָה שֶׁמְּנַסְּכִין יַיִן עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ פּוֹקְקִין אֶת הַשִּׁיתִין לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר "בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר", מַאי מַשְׁמַע. אֲמַר רַב פַּפָּא שֵׁכָר לְשׁוֹן שִׂמְחָה לְשׁוֹן שְׂבִיעָה לְשׁוֹן שִׁכְרוּת. אֲמַר רָבָא הַאי צֻרְבָּא מֵרַבָּנָן דְּלָא נָפִישׁ חַמְרֵיהּ לִגְמַע גְּמוּעֵי. רָבָא אֲכַסָּא דְבִרְכָּתָא אַגְמַע גְּמוּעֵי. במדבר כח ח וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, לָמָּה נֶאֱמַר. לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר לעיל פסוק ד אֶת הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר, הֲרֵי שֶׁלֹּא הִקְרִיב שֶׁל שַׁחַר שׁוֹמֵעַ אֲנִי לֹא יַקְרִיב בֵּין הָעַרְבָּיִם וְכוּ' כְּדִלְעֵיל עַד אֲבָל אִם הָיוּ מְזִידִין. וְכֵן בַּחֲנֻכָּה לֹא יָבִיא, שֶׁאֵין מְחַנְּכִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ הַזָּהָב אֶלָּא בִּקְטֹרֶת הַסַּמִּים וְלֹא מִזְבַּח הָעוֹלָה אֶלָּא בְּתָמִיד שֶׁל שַׁחַר וְלֹא אֶת הַשֻּׁלְחָן אֶלָּא בְּלֶחֶם הַפָּנִים בַּשַּׁבָּת וְלֹא אֶת הַמְּנוֹרָה אֶלָּא בְּשִׁבְעַת נֵרוֹתֶיהָ בֵּין הָעַרְבָּיִם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אַף עַל פִּי שֶׁנִּגְמְרוּ כֵלִים שֶׁלֹּא בִזְמַנָּן אֵין מְחַבְּבִין מְחַנְּכִין אוֹתָן אֶלָּא בִּזְמַנָּן וּבִמְלָאכְתָּן. מַהוּ אוֹמֵר "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה" וְגוֹ'. וּמַה בְּרָכָה בֵּרְכָן. אָמַר לָהֶם יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּשְׁרֶה שְׁכִינָה עַל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם, וְהֵן אוֹמְרִים תהלים צ, יז "וִיהִי נֹעַם ה' אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ" וְגוֹ', וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ כָתוּב בַּתּוֹרָה מְפֹרָשׁ בַּכְּתוּבִים שֶׁנֶּאֱמַר שם, טז "יֵרָאֶה אֶל עֲבָדֶיךָ" וְגוֹ'. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, לָמָּה נֶאֶמַר. לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר שמות יב, ו "וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם" אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה יַקְדִּים, אִם תָּמִיד אִם הַסַּמִּים פְּסָחִים, תַּלְמוּד לוֹמַר "שֵׁנִי", שֵׁנִי לַתָּמִיד וְאֵין שֵׁנִי לַפֶּסַח. מִכָּאן אָמְרוּ אֵין מֻקְדָּם לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר אֶלָּא קְטֹרֶת, וְאֵין מְאֻחָר אַחַר תָּמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם אֶלָּא קְטֹרֶת וּפֶסַח בְּעַרְבֵי פְסָחִים וּמְחֻסְּרֵי כַפָּרָה בִּשְׁבִיל לְהָבִיא כַּפָּרָתָן. כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה, לָמָּה נֶאֱמַר. לְפִי שֶׁהוּא אוֹמֵר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי שׁוֹמֵעַ אֲנִי יַקְרִיב תְּמִידִין וְאַחַר כָּךְ יַקְרִיב נִסְכֵּיהֶן. תַּלְמוּד לוֹמַר "כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה", מַגִּיד כְּשֶׁהַזֶּבַח קָרֵב נְסָכִין קְרֵבִין עִמּוֹ.

« חידושי אגדות על סוכה מ״ח ×¢×´×‘ חידושי אגדות על סוכה נ׳ ×¢×´×‘ »