חידושי אגדות על סנהדרין ק״י

מהדורה: מהדורת וילנא

« חידושי אגדות על סנהדרין ק״ט ע״ב חידושי אגדות על סנהדרין קי״א ע״א »

1 סנהדרין פתח ↗

אִיתְּתֵיהּ דְּקֹרַח אֲמַרָה לֵיהּ: חֲזִי מַאי קָעָבֵיד מֹשֶׁה. אִיהוּ הֲוָה מַלְכָּא, לַאֲחוּהּ שַׁוְּויֵהּ כָּהֲנָא רַבָּא, לִבְנֵי אֲחוֹהִי שַׁוִּינְהוּ סְגָנֵי דְּכָהֲנָא. אִי אָתְיָא תְּרוּמָה אָמַר ״תֶּיהְוֵי לְכָהֵן״, אִי אָתוּ מַעֲשֵׂר דְּשָׁקְלִיתוּ אַתּוּן אָמַר ״הַבוּ חַד מֵעַשְׂרָה לְכָהֵן״. וְעוֹד דְּגָיֵיז לֵיהּ לְמָזַיְיכוּ וּמִיטַּלַּל בְּכוּ כִּי כוּפְתָּא, עֵינָא יְהַב בְּמָזַיְיכוּ. אֲמַר לַהּ: הָא אִיהוּ נָמֵי קָא עָבֵיד! אֲמַרָה לֵיהּ: כֵּיוָן דְּכוּלְּהוּ רְבוּתָא דִּידֵיהּ, אָמַר אִיהוּ נָמֵי ״תָּמֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים״.

2 סנהדרין פתח ↗

4 סנהדרין פתח ↗

״וַיָּקׇם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִכָּאן שֶׁאֵין מַחְזִיקִין בְּמַחְלוֹקֶת, דְּאָמַר רַב: כׇּל הַמַּחְזִיק בְּמַחְלוֹקֶת עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ״.

6 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַב חִסְדָּא: כׇּל הַחוֹלֵק עַל רַבּוֹ כְּחוֹלֵק עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בְּהַצֹּתָם עַל ה׳״. אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: כָּל הָעוֹשֶׂה מְרִיבָה עִם רַבּוֹ כְּעוֹשֶׂה עִם שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הֵמָּה מֵי מְרִיבָה אֲשֶׁר רָבוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת ה׳״.

7 סנהדרין פתח ↗

8 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר פָּפָּא: כׇּל הַמִּתְרַעֵם עַל רַבּוֹ כְּאִילּוּ מִתְרַעֵם עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם כִּי אִם עַל ה׳״. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: כׇּל הַמְהַרְהֵר אַחַר רַבּוֹ כְּאִילּוּ מְהַרְהֵר אַחַר שְׁכִינָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְדַבֵּר הָעָם בֵּאלֹהִים וּבְמֹשֶׁה״.

9 סנהדרין פתח ↗

10 סנהדרין פתח ↗

״עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: זֶה עוֹשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח. ״וְאֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם״ – אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. וְאָמַר רַבִּי לֵוִי: מַשּׂוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת שֶׁל בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח, וְכוּלְּהוּ אַקְלִידֵי וְקִילְפֵי דְּגִילְדָּא.

11 פסחים פתח ↗

״עוֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ״, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: זוֹ עׇשְׁרוֹ שֶׁל קֹרַח. שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֶת כׇּל הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם״, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: זֶה מָמוֹנוֹ שֶׁל אָדָם שֶׁמַּעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי: מַשּׂאוֹי שְׁלֹשׁ מֵאוֹת פְּרָדוֹת לְבָנוֹת הָיוּ מַפְתְּחוֹת בֵּית גְּנָזָיו שֶׁל קֹרַח, וְכוּלְּהוּ אַקְלִידֵי וּקְלִיפֵּי דְגִלְדָּא.

12 סנהדרין פתח ↗

13 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא: שָׁלֹשׁ מַטְמוֹנִיּוֹת הִטְמִין יוֹסֵף בְּמִצְרַיִם. אַחַת נִתְגַּלְּתָה לְקֹרַח, וְאַחַת נִתְגַּלְּתָה לְאַנְטוֹנִינוּס בֶּן אַסְוִירוּס, וְאַחַת גְּנוּזָה לְצַדִּיקִים לֶעָתִיד לָבוֹא.

14 סנהדרין פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קֹרַח לֹא מִן הַבְּלוּעִים וְלֹא מִן הַשְּׂרוּפִין. לֹא מִן הַבְּלוּעִין, דִּכְתִיב: ״וְאֶת כׇּל הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח״ – וְלֹא קֹרַח. וְלֹא מִן הַשְּׂרוּפִים, דִּכְתִיב: ״בַּאֲכֹל הָאֵשׁ אֵת חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ״ – וְלֹא קֹרַח.

15 סנהדרין פתח ↗

בְּמַתְנִיתָא תָּנָא: קֹרַח מִן הַשְּׂרוּפִין וּמִן הַבְּלוּעִין. מִן הַבְּלוּעִים, דִּכְתִיב: ״וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת קֹרַח״. מִן הַשְּׂרוּפִין, דִּכְתִיב: ״וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה׳ וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה׳ וַתֹּאכַל אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ״, וְקֹרַח בַּהֲדַיְיהוּ.

16 סנהדרין פתח ↗

אָמַר רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ עָמַד זְבֻלָה לְאוֹר חִצֶּיךָ יְהַלֵּכוּ״? מְלַמֵּד שֶׁעָלוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ לִזְבוּל. אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה עוֹשֶׂה דִּין לְבֶן עַמְרָם נֵצֵא, וְאִם לָאו לֹא נֵצֵא. עַד שֶׁזָּרַק בָּהֶם חִצִּים. אָמַר לָהֶן: בִּכְבוֹדִי לֹא מְחִיתֶם, בִּכְבוֹד בָּשָׂר וָדָם מְחִיתֶם? וְהָאִידָּנָא לָא נָפְקִי עַד דְּמָחוּ לְהוּ.

17 סנהדרין פתח ↗

דָּרֵשׁ רָבָא: מַאי דִּכְתִיב ״וְאִם בְּרִיאָה יִבְרָא ה׳ וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ״? אָמַר מֹשֶׁה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: ״אִם בְּרִיאָה״ גֵּיהִנָּם – מוּטָב, וְאִם לָאו – ״יִבְרָא ה׳״. לְמַאי? אִילֵימָא לְמִבְרְיַהּ מַמָּשׁ? וְהָא ״אֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״! אֶלָּא לְקָרוֹבֵי פִּיתְחָא.

18 סנהדרין פתח ↗

״וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ״. תָּנָא מִשּׁוּם רַבֵּינוּ אָמְרוּ: מָקוֹם נִתְבַּצֵּר לָהֶם בְּגֵיהִנָּם וְיָשְׁבוּ עָלָיו וְאָמְרוּ שִׁירָה. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: זִימְנָא חֲדָא הֲוָה קָאָזֵילְנָא בְּאוֹרְחָא, אֲמַר לִי הַהוּא טַיָּיעָא: תָּא וְאַחְוֵי לָךְ בְּלוּעֵי דְקֹרַח. אֲזַלִי חֲזַאי תְּרֵי בִּזְעֵי דַּהֲוָה קָא נָפֵק קִיטְרָא מִנַּיְיהוּ. שְׁקַל גְּבָבָא דְעַמְרָא, אַמְשְׁיֵיהּ מַיָּא, וְאוֹתְבֵיהּ בְּרֵישׁ רוּמְחֵיהּ, וְאַחְלְפֵיהּ הָתָם. אִיחֲרַךְ. אָמַר לִי: אַצֵּית מָה שָׁמְעַתְּ. וּשְׁמַעִית דַּהֲווֹ קָאָמְרִי הָכִי: ״מֹשֶׁה וְתוֹרָתוֹ אֱמֶת, וְהֵן בַּדָּאִים״.

19 סנהדרין פתח ↗

20 סנהדרין פתח ↗

דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: דּוֹר הַמִּדְבָּר אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ״. ״יִתַּמּוּ״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְשָׁם יָמֻתוּ״ – בָּעוֹלָם הַבָּא. וְאָמַר: ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי אִם יְבֹאוּן אֶל מְנוּחָתִי״. דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא.

21 סנהדרין פתח ↗

רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קׇרְחָה אוֹמֵר: לֹא נֶאֱמַר פָּסוּק זֶה אֶלָּא כְּנֶגֶד דּוֹרוֹת הַבָּאִים. ״אִסְפוּ לִי חֲסִידָי״ – אֵלּוּ צַדִּיקִים שֶׁבְּכָל דּוֹר וָדוֹר. ״כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח״ – אֵלּוּ חֲנַנְיָה, מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ. ״עֲלֵי זָבַח״ – אֵלּוּ רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵירָיו שֶׁמָּסְרוּ עַצְמָן לִשְׁחִיטָה עַל דִּבְרֵי תוֹרָה.

23 סנהדרין פתח ↗

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא אוֹמֵר: בָּאִים הֵן לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּפְדוּיֵי ה׳ יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שַׁבְקַהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאׇזְנֵי יְרוּשָׁלִַים לֵאמֹר זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה״. וּמָה אֲחֵרִים בָּאִים בִּזְכוּתָם, הֵם עַצְמָן לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?

24 סנהדרין פתח ↗

מַתְנִי׳ עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵינָן עֲתִידִין לַחֲזוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת כַּיּוֹם הַזֶּה״. מָה הַיּוֹם הוֹלֵךְ וְאֵינוֹ חוֹזֵר – אַף הֵם הוֹלְכִים וְאֵינָן חוֹזְרִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: ״כַּיּוֹם הַזֶּה״ – מָה יוֹם מַאֲפִיל וּמֵאִיר, אַף עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים שֶׁאֲפֵילָה לָהֶן כָּךְ עֲתִידָה לְהָאִיר לָהֶם.

25 סנהדרין פתח ↗

גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים אֵין לָהֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם בְּאַף וּבְחֵמָה וּבְקֶצֶף גָּדוֹל״. ״וַיִּתְּשֵׁם ה׳ מֵעַל אַדְמָתָם״ – בְּעוֹלָם הַזֶּה, ״וַיַּשְׁלִכֵם אֶל אֶרֶץ אַחֶרֶת״ – לָעוֹלָם הַבָּא, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוּדָה אִישׁ כְּפַר עַכּוֹ אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן: אִם מַעֲשֵׂיהֶם כַּיּוֹם הַזֶּה – אֵינָן חוֹזְרִין, וְאִם לָאו – חוֹזְרִין.

27 סנהדרין פתח ↗

רַבִּי אוֹמֵר: בָּאִים הֵם לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וְגוֹ׳״. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שַׁבְקַהּ רַבִּי עֲקִיבָא לַחֲסִידוּתֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָלֹךְ וְקָרָאתָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה צָפוֹנָה וְאָמַרְתָּ שׁוּבָה מְשֻׁבָה יִשְׂרָאֵל נְאֻם ה׳ לוֹא אַפִּיל פָּנַי בָּכֶם כִּי חָסִיד אֲנִי נְאֻם ה׳ לֹא אֶטּוֹר לְעוֹלָם״.

28 סנהדרין פתח ↗

מַאי חֲסִידוּתֵיהּ? דְּתַנְיָא: קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל אֵין בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי הִנֵּה הַיּוֹם בָּא בֹּעֵר כַּתַּנּוּר וְהָיוּ כׇל זֵדִים וְכׇל עֹשֵׂה רִשְׁעָה קַשׁ וְלִהַט אֹתָם הַיּוֹם הַבָּא אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אֲשֶׁר לֹא יַעֲזֹב לָהֶם שֹׁרֶשׁ וְעָנָף״. ״שֹׁרֶשׁ״ – בָּעוֹלָם הַזֶּה, ״וְעָנָף״ – לָעוֹלָם הַבָּא; דִּבְרֵי רַבָּן גַּמְלִיאֵל.

29 סנהדרין פתח ↗

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: הֵן בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אִסְפוּ לִי חֲסִידָי כֹּרְתֵי בְרִיתִי עֲלֵי זָבַח״. אֶלָּא מָה אֲנִי מְקַיֵּים ״אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי בְאַפִּי״? בְּאַפִּי נִשְׁבַּעְתִּי, וְחוֹזְרַנִי בִּי.

30 סנהדרין פתח ↗

אֲבָל קְטַנֵּי בְּנֵי רִשְׁעֵי אוּמּוֹת הָעוֹלָם, דִּבְרֵי הַכֹּל, אֵין בָּאִין לָעוֹלָם הַבָּא. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל נָפְקָא לֵיהּ מִ״וַּתְּאַבֵּד כׇּל זֵכֶר לָמוֹ״.

31 סנהדרין פתח ↗

אִתְּמַר: רָבִינָא אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּזְרַע, דִּכְתִיב: ״זֶרַע יַעַבְדֶנּוּ״. רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר, מִשָּׁעָה שֶׁנִּימּוֹל, דִּכְתִיב: ״עָנִי אֲנִי וְגֹוֵעַ מִנֹּעַר נָשָׂאתִי אֵמֶיךָ אָפוּנָה״.

32 סנהדרין פתח ↗

תָּנָא מִשּׁוּם רַבִּי מֵאִיר: מִשָּׁעָה שֶׁיֹּאמַר ״אָמֵן״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שֹׁמֵר אֱמֻנִים״. אַל תִּקְרֵי ״שֹׁמֵר אֱמֻנִים״, אֶלָּא ״שֶׁאוֹמֵר אָמֵן״.

32 נזיר פתח ↗

לְמֵימְרָא דִּמְבָרֵךְ עֲדִיף? וְהָתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּדוֹל הָעוֹנֶה ״אָמֵן״ יוֹתֵר מִן הַמְבָרֵךְ. וְאָמַר לוֹ רַבִּי נְהוֹרַאי: הַשָּׁמַיִם! כָּךְ הוּא: תֵּדַע שֶׁהֲרֵי גּוּלְיָירִים מִתְגָּרִין בַּמִּלְחָמָה, וְגִבּוֹרִים נוֹצְחִין.

1 א"ל חזי מאי קעביד משה כו' ר"ל דמנפשיה קעביד ולא נצטווה על כך ואי אתיא תרומה אמר כו' שלא נצטווה על כך ולא נצטווה משה רק על י' דברות ששמעו בסיני כמ"ש כי כל העדה כלם קדושים וכ"ה במדרש ועוד דגיז למזייכו כו' לפי שדרך האדם לסלסל בשערו ונתגנה בהשחתתן כמ"ש לגבי נזיר מה ראית לשחת שער נאה שלך ע"כ אמרה כי אמר כן שתשחיתו שער שלכם לגנות שלא תהיו נראין נאים וכשער נזיר שהן נשחתין לשמים לתת במקדש על האש תחת זבח השלמים אין אתם חשובין אבל שעריכם נשלכים שלא במקדש בכ"מ כגלל הזה תחת רגלי בני אדם כי אין אתם חשובים בעיניו רק כגלל הזה:

2 כיון דכולהו רבותא דידיה כו'. ר"ל כיון דכל החשיבות שלו הוא אין לו גנאי כל כך כמו גנות שלכם ואמר תמות נפשי וגו' כמו ששמשון לא היה נחשב לו חיותו לגבי מיתת פלשתים כך משה לא היה חושש על גנותו לגבי גנותם ועוד דקא"ל עבדיתו תכלתא כו' מסמיכות פ' זו לפ' ציצית דרשו כן כדאיתא במדרש ואמר וה"ד חכמות נשים כו' ואולת בידה תהרסנה זו אשתו כו' כמ"ש ותבלע אותם ואת בתיהם וגו'. ואמר ואנשים מבני ישראל וגו' מיוחדים וכו'. דודאי שהיו בני ישראל אבל אשמועינן קרא שהיו מובחרים ומיוחדים מתוך בני ישראל בכמה מעלות בתורה ובחכמה הגם שמפורש בקרא שהיו נשיאי עדה לאו ממש נשיאי עדה של כל שבט ושבט שהם לא היו רק י"ב וכאן היו ר"ן אנשים אלא חשובי עדה היו ולזה אמר קריאי מועד שהיו יודעים כו' דקריאי עדה ממש כבר כתיב נשיאי עדה דהיינו חשיבותן לקרוא להן לכל דבר אבל דרשו בו קריאי מועד ממש דהיינו עיבור שנים כו' דבהן תלוי קביעות המועדים וע"כ כתיב מועד ולא עדה כדרך הכתוב בכל מקום ואמר אנשי שם הוא דבר נוסף על חשיבותן שהיה להן בבני ישראל גם בכל העולם היה להן שם בחשיבות ומעלה ואפשר דהיינו בעושר כמ"ש דקרח העשירן משלו. ואמר וישמע משה וגו' מה שמועה שמע כו'. דאמר על מה שאמרו רב לכם וגו' ומדוע תתנשאו וגו' אמר ששמע משה לא ה"ל להשמיט אהרן כדכתיב לעיל מיניה ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אליהם רב וגו' והל"ל וישמעו משה ואהרן ויפלו על פניהם וע"כ דרשו שמיעה הזאת למשה לחוד שחשדוהו בא"א וכבר בארנו זה בפ"ק דב"ק בחידושינו שם לפי שפירש מן האשה ע"פ הדבור והיו ליצני הדור אומרים שאי אפשר לילוד אשה לפרוש מן האשה ע"ש ודרשו כן מדכתיב ויקנאו למשה במחנה דמשמע כ"ז שהיה במחנה קנאו לנשותיהם עד שנטה אהלו מחוץ למחנה וזהו ויפול על פניו מחמת כיסופא כמו שת"י:

3 ויקם משה וילך גו' מכאן שאין מחזיקים כו'. דמשום דיבור סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וגו' לא הוה אצטריך לילך אצלם שהיה אפשר ע"י שלוחו אבל גם אחר שא"ל הקב"ה למשה העלו מסביב למשכן קרח דתן וגו' הלך משה בעצמו אליהם לדבר עמם דברי רצוי אולי ישובו עוד ומכאן שאין כו':

4 כל המחזיק כו'. שנאמר ולא יהיה כקרח וגו' דאחר שכתב למען אשר לא יקרב איש זר וגו' ע"כ ולא יהיה כקרח כו' הוא ענין אחר דהיינו שלא יחזיק במחלוקת כמו שעשו קרח ועדתו. ואמר שראוי להצטרע כתיב הכא ביד משה וגו' ומפורש בפירוש רש"י בחומש בחולקים על הכהונה כינוי דלו על קרח ומהו ביד משה ולא כתיב אל משה רמז לחולקים על הכהונה כו' ע"ש:

5 כל החולק על מלכות בית דוד שנאמר ויזבח אדוניהו צאן וגו'. ואע"ג דאדוניהו נמי מבית דוד הוה כיון דכבר נתן דוד המלוכה לשלמה כמ"ש אתה נשבעת בה' אלהים וגו' שלמה בנך ימלוך וגו' מקרי שפיר חולק על מלכות בית דוד וענין ראוי להכישו נחש כמ"ש שהנחש היה מלך בחיות ונתקנא באדם היותר חשוב ממנו וע"י כך נתקלל כן המתקנא במלכות בית דוד וחולק עליו וע"כ ראוי להכישו נחש הזה שעשה כמדתו:

6 ומ"ש דחולק על רבו כו'. פירש"י על ישיבתו כו' ומייתי מקרח שהיה חולק על שררה של משה ובכללו על תורתו של משה כדאמרי' לעיל:

7 ומריבה עם רבו כו'. פירש"י תגר וקטטה כו' דהא דכתיב בהך ענינא ולמה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות כו' אין זה מקרי מריבה אלא תרעומת ועד"ז ודאי לא נענשו משה ואהרן אלא על שהיו מריבים עמהם כשאמר להם המן הסלע הזה נוציא וגו' שהיו ישראל מתקוטטים וא"ל מה לכם מאיזה סלע תוציאו לנו מים לכך א"ל המורים כו' כפירש"י בחומש אשר ע"י קטטה זו נענשו משה ואהרן כדברי המפרשים:

8 המתרעם על רבו כו' כפירש"י שרבו נוהג עמו מדת אכזריות והיינו שהתרעמו ומתלוננים מי יתן מותנו ביד ה' וגו'. בשבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם וגו' אשר ע"ז השיב משה ונחנו מה לא עלינו וגו' ר"ל הגם שאתם מתלוננים עלינו כמ"ש וילונו כל עדת וגו' על משה וגו' ואין אתם חוששים אבל הוו יודעים כי לא עלינו וגו' כ"א על ה' כי המתרעם על רבו כמתרעם על השכינה:

9 וכל המהרהר אחר רבו כו'. כפירש"י מהרהר מחפה עליו דברים דהיינו דבר נוסף דהתרעומת היינו דבר שנחסר לו עתה ממה שהיה לו מקודם כמ"ש לעיל אבל הרהור הוא המבקש יותר ממה שצריך לו כדכתיב ביה בההוא קרא אחר שהיה להם המן ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ולכך נענשו כאן יותר כי ההרהור הוא דבר נוסף על התרעומת והעונש היה נשיכת נחש כמ"ש לעיל דהמבקש ומתקנא ביותר ממה שראוי לו ראוי לנשכו נחש:

10 עושר שמור כו'. זה עושרו של קרח לפי שעושר זה של יוסף חלק ממנו הוא שמור וגנוז לטובת צדיקים בעה"ב כדמסיק קאמר דזה החלק ממנו לקרח היה שמור וטמון לו מאוצרו של יוסף לרעה לו בעה"ב כדאמרינן לעיל עדת קרח אין להם חלק לעה"ב שע"י עושרו נתקנא להיות ראוי למעלות משה ואהרן ובניו:

11 ואת כל היקום וגו' זה ממונו של אדם כו'. בפ' עקב כתיב גבי דתן ואבירם אחר שכתב ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם כתיב ואת כל היקום אשר ברגליהם דהיינו דבר נוסף שהוא עושר וממון שלהם שעל זה סמכו לחלוק עם משה ונסמך זה כאן שהעשירו ג"כ מעושרו של קרח כמ"ש ויקח קרח וגו' שלקחן בממון ובפרק ע"פ גרסינן שנאמר ואת כל היקום וגו' והוא ראיה אדלעיל וכמ"ש ודו"ק:

12 ג' מאות פרדות לבנות כו'. מפרש רשב"ם בפ' ע"פ לאו דוקא נקט ג' מאות אלא דכן דרך התלמוד מיהו הא דנקט דלבנות היו משמע דדוקא נקט ואפשר משום דמכת פרדה לבנה קשה כמ"ש בפ"ק דחולין לכך היה משאו על פרידות לבנות שלא יבא אחר לנגוע באותן מרצופים של עור ולגנוב מהן שהיה ירא ממכתן:

13 שלשה מטמוניות הטמין יוסף כו'. כדאמרינן בפרק ע"פ דיוסף ליקט כל כסף וזהב שבעולם שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף הנמצא וגו' ע"ש ומסיים בההוא קרא ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה דמשמע ביתה מקום פנימי שהיה לו והיה קבלה בידם שעשה שלשה מטמוניות וההיא דאמרינן התם דישראל העלוהו ממצרים וכו' והיה מונח עד רחבעם בא שישק וכו' פליגא אדהכא וק"ל:

14 לא מן הבלועים כו'. דכתיב ואת כל האדם אשר לקרח ולא כו' כצ"ל הוא מבואר הר"ן איש לא חלקו רק על כהונה של אהרן כדכתיב איש מחתתו ר"ן מחתות ואתה ואהרן אבל דתן ואבירם חלקו גם על מעלות משה כי לא היו בכלל מקריבי הקטורת ולכך הר"ן איש לא נענשו רק בשריפת נשמה וגוף קיים על ידי מקריבי קטרת שהריח הוא דבר שנשמה נהנה ממנו אבל דתן ואבירם חטאו בכל גופם ומאודם וע"כ נבלעו בכל מכל כל והשתא למ"ד קרח עצמו לא מן השרופין ולא מן הבלועים היה כי לא חטא כל כך שטעה כדאמרינן שראה שלשלת יוחסין הבאה ממנו ולכך לא נענש בכל זה אלא שמת במגפה בעבור שהוציא דבה על משה ואהרן כמו שמתו המרגלים במגפה על שהוציאו דבה על ארץ ישראל ומאן דאמר שהיה מן הבלועים ומן השרופים לפי שהוא היה בעל המעשה וחטא הרבים תלוי בו ובמדרש תנחומא ולמה נעשה בו ב' דינין שאלו נשרף ולא נבלע היו הבלועים מתרעמים כו' עיין שם באורך:

15 וקרח בהדייהו. פירש רש"י מדכתיב ותאכל וגו' וקרח ממקריבי הקטורת הוה דכתיב כו'. לכאורה קשה דאדרבה כיון דעל כרחך קרח מקריב קטרת היה בזולת הר"ן איש כדמייתי ר"ן מחתות ואתה ואהרן איש מחתתו ולגבי שרופים לא הזכיר רק הר"ן איש משמע דקרח לא היה מן השרופים ויש ליישב דה"ק וילמד סתום מן המפורש כיון דר"ן איש נשרפו משום שהיו מקריבי קטורת קרח נמי נשרף שהיה ג"כ מקריב קטורת וק"ל:

16 מלמד שעלו שמש וירח לזבול כו'. הטעם בזה עיין בחידושינו נדרים פ"ד והאי קרא שמש וירח עמד זבולה איירי במעשה קרח דכתיב לעיל מינה תבקע ארץ כו' כפירש"י ועיין בר"ן פ"ד פ"א:

17 בריאה גיהנם כו' והא אין חדש תחת השמש כו' בפ"ד נדרים איתא הסוגיא בע"א דאהא דאם בריאה גיהנם כו' פריך מהא דתניא ז' דברים נבראו קודם שנברא עולם וחשיב גיהנם ומשני אם איברי פומא כו' ואהא פריך והא אין כל חדש כו' ומה שיש לדקדק בסוגיא עיין בחידושינו שם:

18 ובני קרח לא מתו כו'. מקום נתבצר להם בגיהנם כו' למדו לומר כן דמדכתיב ותבלע אותם וגו' ואת כל האדם אשר לקרח אפילו למ"ד ולא קרח בניו ודאי בכלל כל האדם הן שגם הם מן הבלועים היו אלא אחר שהרהרו תשובה בלבם נתבצר להם מקום גבוה בגיהנם וישבו שם כפי' רש"י בחומש ושאמרו שירה הוא בתהלים פ"ח שיר מזמור לבני קרח למנצח על מחלת לענות וגו' וחיי לשאול הגיעו נחשבתי עם יורדי בור וגו' שתני בבור וגו' שכל הענין מדבר שהתפללו לינצל מתוך הבליעה ואמרו בג' לשונות שיר מזמור למנצח נגד ג' בני קרח ועל מחלת שמחל להם הקב"ה ומזמור מ"ט אמרו על קרח אביהם הבוטחים על חילם וברוב עשרם יתהללו וגו':

19 אחוי לך בלועי דקרח כו' חזא תרי בזעי כו' כל דברי המאמר מפורש בחידושינו פ' הספינה:

20 דור המדבר אין להם חלק לעוה"ב כו' אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי וכו'. לפי פשטיה מנוחתי היא ירושלים וב"ה כמו זאת מנוחתי עדי עד גו' אבל הדרש ימאן זה דלא שייך שבועה בזה דגם באי הארץ לא זכו לכך עד ימי דוד ושלמה ולכך דרשוהו מלשון מנוחה לעוה"ב שהיא המנוחה האמיתית. ואמר נשבעתי וחזרני כו'. ומתחרט אני דפותחין בחרטה וע"י הפרה ועיין בחידושינו ע"ד התוס' בזה פ' הספינה ודו"ק. ואמר אספו לי חסידי וגו'. היינו דור המדבר שנאמר בהו זכרתי לך חסד נעוריך וגו' כדלקמן והיינו אספו לי חסידי דמיתת צדיקים אינו אלא אסיפה בעלמא שיעמדו לעולם הבא וק"ל:

21 אלא נגד דורות הבאים אספו כו'. עלי זבח ר"ע כו' ויהיה מלת אספו קאי לג' אלו שזכר אספו לי חסידי הן צדיקים שבכל דור כו' כדאמרי' הקיבוץ והאסיפה טוב להם ולעולם ולרשעים רע להם ולעולם ואספו כורתי בריתי הן חנניה מישאל ועזריה מתוך שהיו ג' צדיקים בקיבוץ לא שלטה בהן האש כמו ששלטה ביהושע בן יהוצדק כ"ג שהיה יחיד כדאמרינן לעיל ואספו עלי זבח הן ר"ע וחביריו מתוך שהיו מאספים אסיפות ברבים לתורה נהרגו על קידוש השם כמו שמצינו בר"ע ובר"י בן בבא ור"ח בן תרדיון וק"ל:

22 באין הן לעוה"ב שנאמר ופדויי ה' ישובון וגו' דמשמע קודם שישובון לבא בציון קרוים פדויי ה' ע"ש שנפדו כבר במצרים וק"ל:

23 שבקיה כו' זכרתי לך חסד וגו'. ומסתמא על מתי מדבר בעון מרגלים קאמר הכי לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה דהיינו שלא באו מעולם לא"י אבל באי ארץ אע"ג שהיה בהם פחות מבני כ' בגזרת מרגלים והלכו ג"כ במדבר ל"ח שנים מ"מ זכו לבא לארץ זרועה בארץ ישראל וק"ל:

24 מה היום הולך ואינו חוזר כו'. כי היום והזמן העבר אינו חוזר לעולם א"נ יש לפרש על פי מ"ש בפרק מי שהיה דגלגל חוזר והמזלות קבועים ומלת כיום נאמר בכ"מ על אורו של יום דהיינו חמה כמו כי הנה היום בא בוער וגו' וז"ש שהיום דהיינו החמה אינו חוזר אלא הגלגל הוא חוזר ומ"ד מה היום מאפיל ומאיר כו' דהיינו היום בכלל דאפלה קודם לאור דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר וכן וחשך על פני תהום וגו' ויאמר אלהים יהי אור וגו' וק"ל:

25 ויתשם ה' מעל אדמתם בעוה"ז וישליכם וגו'. במתני' דריש לה ר"ע מכיום הזה אבל הכא דריש לה מכפל הענין וכיום הזה יתפרש טפי כפשטיה ר"ל כיום הזה דהיינו בעולם הזה נתשם מעל אדמתם כך וישליכם לארץ אחרת בעה"ב ומ"ד אם מעשיהם כהיום הזה כו' ס"ל דע"י תשובה חוזרין כר"א דס"ל הכי בפרקין לעיל א"נ דוקא בי' שבטים ס"ל הכי דאין חוזרין אלא בתשובה ודו"ק:

26 באין הן לעוה"ב שנאמר ביום ההוא יתקע וגו' האובדים בארץ אשור היינו עשרה שבטים שהגלם מלך אשור אשורה כמפורש בספר מלכים אבל גלות יהודה ובנימין הגלם מלך בבל לארץ בבל:

27 משובה ישראל וגו'. הרבה נבואות עתידות נאמרו ע"ש ישראל אבל בהאי קרא מוכח בהדיא דעם י' שבטים מדבר דכתיב לעיל מיניה משובה ישראל וגו' בגדה יהודה אחותה וגו':

28 קטני בני רשעי ישראל כו'. שנאמר הנה היום בא בוער וגו'. עיין פירש"י ונראה עוד דמשמע ליה דקרא איירי גם בקטנים שהם עצמם רשעים ג"כ דלפי מאי דכתיב לעיל מיניה ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע וגו' הל"ל והיו כל זדים וכל עושי רשעה רשעים קש וגו' אבל קרא גם בקטנים איירי הגם דלא שייך בהו רשע כיון דאינן בר דעת מכל מקום עושי רשעה מקרי:

29 באים לעולם הבא שנאמר שומר פתאים ה' כו'. דהיינו ששומר אותם מלהט יום הבא דכל ההוא מזמור ביורדי ועולי גיהנם איירי כדאמרינן בפרק קמא דראש השנה ועליהם אמר דוד אהבתי כי ישמע ה' וגו' דלותי ולי יהושיע וגו' ע"ש ודו"ק:

30 אבל קטני בני רשעי עכו"ם ד"ה אין באין לעה"ב כו'. י"ל דמשמע דר"ע נמי מודה בקטני בני רשעי עכו"ם דאין באין לעוה"ב וקשה דהא האי קרא דאייתי ר"ע לעיל ברם עיקר שרשוהי בארעא שבוקו דמיניה נשמע דבאין לעוה"ב ברשעי עכו"ם הוא דכתיב בספר דניאל גבי נ"נ ואפשר שהראו לו כן בחלום דאין לך חלום דאין בו דברים בטלים ומ"מ כיון דהראו לו כן בחלום יש לנו לומר דכך היא המדה בקטני רשעי בני ישראל דאין מראין לאדם בחלום דבר שאינו כלל ומייתי מקטני בני רשעי עכו"ם מותאבד כל זכר למו דהאי קרא איירי בעה"ב דרישא דקרא מתים בל יחיו רפאים בל יקומו וגו' ותאבוד כל זכר למו:

31 משעה שנימל כו'. עיין פי' רש"י ופירושו דחוק דהא הכא גויעה לחוד כתיבה וזו מיתת רשעים כדאמרינן פרק קמא דב"ב מדכתיב גויעה בדור המבול וע"כ נראה דה"פ עני אני וגוע מנוער מעת שאני ננער ממעי אמי אני גוע כמיתת רשעים שאין להם חלק לעוה"ב עד שנשאתי אימיך שהיא המילה שאדם נושא בגופו אז אפונה כאופן בגלגול מחילות להיות חי בעוה"ב כמ"ש נבלתי יקומון לרבות נפלים:

32 משעה שאומר אמן כו'. עיין פירש"י ונראה לפרש הכא לפי ענינו כי מלת אמן בכ"מ על קיום הדבר ואמיתתו וכמ"ש בנזיר גדול העונה אמן יותר מן המברך כו' וזה הקטן בדבורו על שום ברכה מלה זו לקיים ולאמת הדבר זוכה לפתוח לו שערי ג"ע ועוה"ב ולזה אמר שומר אמונים בלשון רבים כי מצינו בספר תהלים כפל מלה זו אמן ואמן דהיינו רמז לאמת הדבר בעה"ז ובעוה"ב ע"כ אמר מאי אמן שאומרים אמן א' על שום ברכה מאי משמע קיום הדבר בעולם הזה ובעולם הבא ואמרו אל מלך נאמן דהיינו אל בעולם הזה ומלך לדון בכל באי עולם ביום הדין בעולם הבא ונאמן הוא לשלם שכר ועונש לכל איש כדרכיו ועוד יפורש פרק כל כתבי עיין שם:

12 חולין פתח ↗

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לָמָּה נִקְרָא שְׁמָן ״יֵמִים״ – שֶׁאֵימָתָם מוּטֶּלֶת עַל הַבְּרִיּוֹת, דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: מִיָּמַי לֹא שְׁאָלַנִי אָדָם עַל מַכַּת פִּרְדָּה לְבָנָה וְחָיָה. וְהָא קָחָזֵינָא דְּחָיֵי! אֵימָא: ״וְחָיָית״, וְהָא קָחָזֵינָא דְּמִיתַּסֵּי! דְּחִיוָּורָן רֵישׁ כַּרְעַיְיהוּ קָא אָמְרִינַן.

13 פסחים פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל כֶּסֶף וְזָהָב שֶׁבָּעוֹלָם יוֹסֵף לִקְּטוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְלַקֵּט יוֹסֵף אֶת כׇּל הַכֶּסֶף הַנִּמְצָא״. אֵין לִי אֶלָּא שֶׁבְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְשֶׁבְּאֶרֶץ כְּנַעַן, בִּשְׁאָר אֲרָצוֹת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל הָאָרֶץ בָּאוּ מִצְרַיְמָה״.

17 נדרים פתח ↗

אֶלָּא הָכִי קָאָמַר: אִי אִיבְּרִי לֵיהּ פּוּמָּא — מוּטָב, וְאִם לָא — ״יִבְרָא ה׳״. וְהָכְתִיב: ״אֵין כׇּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ״! הָכִי קָאָמַר: אִי הָכָא לָא מְקָרַב פּוּמָּא — לְהָכָא לִיקְרַב.

29 ראש השנה פתח ↗

בֵּית הִלֵּל אוֹמְרִים: ״וְרַב חֶסֶד״ — מַטֶּה כְּלַפֵּי חֶסֶד. וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד: ״אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע ה׳ אֶת קוֹלִי״, וַעֲלֵיהֶם אָמַר דָּוִד כׇּל הַפָּרָשָׁה כּוּלָּהּ — ״דַּלּוֹתִי וְלִי יְהוֹשִׁיעַ״.

31 בבא בתרא פתח ↗

וְשֶׁעָשָׂה יִשְׁמָעֵאל תְּשׁוּבָה בְּיָמָיו – מְנָלַן? כִּי הָא דְּרָבִינָא וְרַב חָמָא בַּר בּוּזִי הֲווֹ יָתְבִי קַמֵּיהּ דְּרָבָא, וְקָא מְנַמְנֵם רָבָא. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב חָמָא בַּר בּוּזִי, וַדַּאי דְּאָמְרִיתוּ: כׇּל מִיתָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ״גְּוִיעָה״ – זוֹ הִיא מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים? אֲמַר לֵיהּ: אִין. וְהָא דּוֹר הַמַּבּוּל! אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן ״גְּוִיעָה״ וַ״אֲסִיפָה״ קָאָמְרִינַן.

32 שבת פתח ↗

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: כׇּל הָעוֹנֶה ״אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ״ בְּכׇל כֹּחוֹ, קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה׳״. מַאי טַעְמָא ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת״ — מִשּׁוּם דְּ״בָרְכוּ ה׳״. רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה — מוֹחֲלִין לוֹ. כְּתִיב הָכָא: ״בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת״, וּכְתִיב הָתָם: ״כִּי פָרוּעַ הוּא״. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: כָּל הָעוֹנֶה ״אָמֵן״ בְּכׇל כֹּחוֹ פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַן עֵדֶן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים״, אַל תִּיקְרֵי ״שׁוֹמֵר אֱמוּנִים״ אֶלָּא: ״שֶׁאוֹמְרִים אָמֵן״. מַאי ״אָמֵן״? אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: ״אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן״.

« חידושי אגדות על סנהדרין ק״ט ע״ב חידושי אגדות על סנהדרין קי״א ע״א »