מפרשים:
1 הרואה הונא כו' פירש"י נס נעשה לו נו"ן כנגד נו"ן וכגון שראה השם כתוב. חנינא נונין כו' עכ"ל. וק"ק דאי משום הנו"ן דאית ביה אמאי לא נקט אהרן ונח ומיהו בחנינא וחנניא וחנן יש ליישב משום דהשם גופיה מורה על החנות והטובה והנונין מראין שיהיה בנס וק"ל:
2 שנאמר כי אם לבינה תקרא וכו'. בכל הספרים כתיב כי אם בחירק והוא מל' אי והדרש דהכא הוציאו ממשמעות דלא ה"ל למכתב גביה כי וכדכתיב לעיל מיניה בני אם תקח וגו' ובתריה כתיב אם תבקשנה וגו' ה"נ ה"ל למכתב אם לבינה תקרא וע"כ דרשוהו אם בציר"ה והוא טעם אדלעיל אם תקח אמרי וגו' ותטה לבך לתבונה כי אז אם לבינה תקרא ע"ד דדיה ירווך בכל עת להבין דבר מתוך דבר ודו"ק:
3 אל תקרי מורשה כו' הוציאו אותו מל' ירושה כתרגומו משום דהתורה לא נתנה בירושה אלא במתנה כדכתיב ויתן אל משה וגו' וממתנה נחליאל וגו'. וענין שהתורה דימה לארוסה מפורש בפרק ארבע מיתות סנהדרין נט. עיין שם:
4 שנאמר אמור לחכמה אחותי וגו'. מפורש במסכת סנהדרין פ"ה:
5 הרואה שעורים כו' שנאמר וסר וגו' סר עונך קרוב לנוטריקון של שעורים כמו שפירש"י לעיל בגמל וא"ר זירא עלה אנא לא סלקי מבבל לא"י כו' ע"פ מ"ש בספ"ב דכתובות קיא כל הדר בא"י שרוי בלא עון כו' ע"ש וק"ל:
6 כפלח הרמון רקתך וגו'. אפי' ריקנין כו' מפורש בסנהדרין לז:
7 תמרים בחלום כו'. תמו עונותיו ותמרים נוטריקון תמו מורים מלשון שמעו נא המורים וגו' וק"ל:
8 הרואה ביצים בחלום תלויה בקשתו כו'. כי תרגומו של ביצים ושל בקשה הוא שוה ביעי וכשנשתברה נפיק שם ביעי ממנו והיינו נעשה בקשתו ודקאמר וכן אגוזים כו' וכן כל הנשברים לאו לענין בקשה קאמר אלא דשבירתן בחלום נמי מורה דנתבטל בהו מראה החלום:
9 ע"ב שלשה ת"ח כו' בן עזאי כו'. לעיל נקט ג' חכמים שזכו לסמיכות ונקראו רבי אבל הני ג' בן עזאי ובן זומא ואחר לא זכו לסמיכות ולאו חכמים מקרי אלא ת"ח ודו"ק:
10 שלשה אין נכנסין לגוף והגוף נהנה כו'. וכתבו בזה דמה"ט דאין נכנסין לגוף אין מברכין על הנאתן ונראה דכה"ג יש לפרש בהך דלעיל מיניה שלשה נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה כו' דנהנה כו'. נמי דמה"ט אין לברך עליהן דהברכה משום הנאה היא כדאמרינן בפרק כיצד מברכין וק"ל:
11 שלשה מעין עוה"ב שבת כו'. לכאורה משום שהוא יום מנוחה אבל לא הוי דומיא דאינך שמש ותשמיש דמשום הנאה נגעו בה והיינו טעימת מאכל כדאמרי' פ' ד' מיתות כל כתבי קיט תבלין יש בה ושבת שמה וק"ל:
12 שלשה משיבין דעתו כו' ושלשה מרחיבין כו'. ר"ל משיבין דעתו אם הוא דואג וביגון משיבין ומסירין האנחה ממנו ומרחיבין כו' היינו שיהיה דעתו ונפשו רחבה למיהדר אחר תענוגי עוה"ז כמ"ש בבלעם ונפשו רחבה וק"ל:
13 ה' אחד מס' אלו הן כו'. ל"ד נקט אחד מס' כמ"ש התוספות בכמה דוכתין ועי"ל לפי מה שמצינו לענין בטול דא' מס' אינו בטל ויש בו קצת ממשות כדילפינן מזרוע בשלה ה"נ בדוגמא קאמר בכל הני ששה דקחשיב דיש בהו קצת ממשות מדוגמתו וק"ל:
14 ששה דברים סימן יפה כו'. זיעה דכתיב בזעת אפיך וגו' לפי פשטיה קללה הוא שיאכל לחמו בטורח אלא לסימן בעלמא נקטיה הכא וכן מיהר צועה וגו' בע' לאו היינו צואה בא' וכן ותחלימני מלשון בריאות הוא לפי פשטיה אלא לסימן בעלמא נקטו הני קראי וק"ל:
15 שני גוים כו'. אלא גיים כו' מפורש בפ"ק דמסכת ע"ז
16 הרואה מקום שנעקרה ממנו עכו"ם כו' היינו ברואה דבעוקר ע"ג בא"י ודאי דצריך לברך בע"א דהיינו בא"י כו' אקב"ו לעקור עכומ"ז מארצנו כברכת כל המצות וק"ל:
17 ראה בבל אומר ברוך שהחריב בבל כו'. ע"ש שהחריבה את ארצנו וע"כ בעי ברכה על הרואה חורבן בבל כמו שנבאו בה הנביאים. ולעתיד שיתקיימו דברי הנביאים על חורבן ושוממותיה ודאי דנברך כן ובכן בב"י א"ס:
18 לקיים מה שנאמר וטאטאתיה במטאטא כו' לפירוש ראשון שפירש"י יהיה מטאטא מכבד שמכבדין בו הבית כמפורש פרק ראוהו ב"ד ראש השנה כו: ולפירוש שני יהיה מטאטי מלשון טיט ודו"ק: