חידושי הרי"מ על קידושין נ״ט

1 לא בא אחר וקדשה מהו רב ושמואל כו' מקודשת אע"פ שנתאכלו המעות דלא למלוה דמי ולא לפיקדון כו' ע"ש. ולכאורה עדיין אינו מובן דהא מ"מ הוי מלוה בשעה שחלין הקדושין לאחר ל' כיון שנתאכלו וע"כ צ"ל כיון דזה גזה"כ שאין אשה מתקדשת רק כשנותן לה ש"פ. וא"כ בנתינה זו שנותן לה עתה מתקדשת אז אחר ל' דדוקא במלוה שהלוה לה מקודם אין בשעת הקדושין נתינה כלל משא"כ כאן מתקדשת לאחר ל' בנתינה שקודם לכן שהי' בעין דאיך מצינו שיהי' דוקא הנתינה בשעה שחלין הקדושין רק דצריך נתינה שתתקדש וכיון שהי' נתינה לקדושין מקודשת אחר ל' באותה הנתינה. אך אי אפשר לומר כן דהא משוך פרה זו ולא תקנה אלא לאחר ל' לא קנה דכלתה משיכתו ונימא ג"כ כיון שאמרה תורה דמשיכה קונה איך מצינו שיהי' בשעת חלות הקנין נימא דבמשיכה שמשך אז קונה אחר ל' וכן בקנין סודר וכה"ג. וע"כ דז"א דכל הקנינים שאמרה תורה דקונה הוא כשנעשה בקנין זה שלו אבל כשעושה המשיכה וכה"ג בחפץ של אחר ואינו נעשה שלו כלל איך יהי' זה קנין הא לא משך כלל דכל היכא דאיתא ברשותי' דמרי' איתא וכן בשאר קנינים כנ"ל ולכך לא מהני במשוך פרה זו כו' כיון דבשעת משיכה לא נעשה שלו לא הי' אז קנין כלל כיון דעדיין של המוכר כמקודם. ובשעה שיקנה אותו להיות שלו אחר ל' אז לא עשה קנין כלל כנ"ל. וממילא גם בקדושין כנ"ל דהתורה אמרה כשנותן כסף מתקדשת היינו שנעשית מקודשת ע"י נתינה זו אבל כשעדיין היא פנוי' גם אחר הקדושין לא הוי זה קדושין כלל. וממילא לא הועילה נתינה הראשונה ואחר ל' אז כבר נתאכלו כנ"ל. והר"ן ז"ל כ' דמעיקרא מקני' נפשה על אחר ל' והיינו שמועיל הקנין הנ"ל על אח"כ ואינו מובן דגם בשאר קנינים יהי' מהני על אחר כך אף שכלתה כנ"ל והי' אפשר לחלק בין קנין משיכה והגבהה וכה"ג שהקנין בגופו של חפץ והיינו שעושה דבר המורה שבא לרשותו זה הקנין וכיון שאינו בא לרשותו לא הוי קנין אבל בקנין כסף שהקנין דבר שחוצה לו דבמה שנותן הכסף קונה שייך שכשנותן הכסף קונה עתה החפץ שיהי' אחר ל' שלו וכן בקדושין שייך דמעיקרא מקני' נפשה על אחר ל' כנ"ל. אך גם זה אינו דגם קנין סודר יהי' מהני במה שזוכה בחליפיו יקנה על אחר ל' כנ"ל כמו כסף ולמה אמרינן הדר סודר למארי' וכן בקדושי שטר יהי' מועיל אף בנקרע השטר או נאבד דקנה אז כנ"ל. וע"כ דלא מהני כנ"ל רק שהקנין צריך דוקא בשעה שנעשה שלו ואיך מהני בנתאכלו המעות ואף שתצטרך לשלם כשלא תהי' מקודשת מ"מ הוא רק מלוה אז כנ"ל:

2 ונראה דהטעם הוא כיון שנותן לה המעות לקדושין והיינו שתהי' מקודשת אחר ל' יהי' המעות שלה מעכשיו ואם תחזור בה ולא תתקדש לא יהי' שלה למפרע. וא"כ שפיר הוי נתינה בשעת חלות הקדושין דאז נותן לה דבר בעין שע"י שמתקדשת נעשה גוף המעות שלה למפרע משעה שנתנם לה שהי' בעין דאם לא תתקדש אינו שלה וגוף המעות שלו למפרע ואף שאכלה אותו אכלה באמת דבר שאינו שלה בגזילה וצריכה לשלם. אבל ע"י הקדושין נעשה למפרע המעות בעין שלה ויש כאן נתינה דבר בעין ואף שעתה אין כאן בעין שנתאכלו מ"מ יש כאן נתינה בעין שע"י הקדושין נעשה גוף הדבר בעין שלה למפרע. דבשלמא כשמקדשה במלוה בין תתקדש או לא כבר גוף המעות שלה וגם אם מקודשת לא נעשה גוף המעות שלה יותר מאם לא תתקדש ואין כאן נתינת דבר בעין כלל. וכן בפקדון כשלא נשתייר שוה פרוטה דרק ע"י הקדושין נפטרת מלשלם מכאן ולהבא כנ"ל ולא מהני משא"כ כאן דנעשה שלה למפרע ע"י שחלין הקדושין. ומדוקדק לשון הש"ס כיון דבתורת קדושין יהבינהו לה והיינו אם תתקדש כנ"ל כי מתאכלה ברשותה מיתאכלה כיון דהוי שלה למפרע כנ"ל משא"כ במשיכה וכה"ג שאין המשיכ' תליא במה שקונה אחר ל' דנימא דאחר ל' נעשה משיכה למפרע דהא ב"כ ובין כך המשיכה כבר נעשית ואין שום קנין בשעה שקונה כנ"ל:

3 אמנם לכאורה גם בפיקדון בלא נשתייר ש"פ תהי' מקודשת בקיבלה אחריות. דהא אמר ריש המפקיד דבכל פיקדון הוי כאומר לכשתגנב ותרצה ותשלמני תהא פרתי קנוי' לך מעכשיו ע"ש שמקנה לו גוף החפץ למפרע כשיגנוב וישלם. וא"כ מאי פריך אי דקבל אחריות היינו מלוה ואינה מקודשת בפקדון שיגנוב כו'. הא כיון שמתקדשת בהחוב שיש עלי' מחמת הגניבה וא"כ משלמת הקרן של הגניבה דקדושין אלו הם תשלומין כמ"ש תוס' ריש קדושין. וא"כ במאי שמתקדשת נקנה לה גוף החפץ למפרע משעה שהפקידו או סמוך לגניבה כיון שנגנב ומשלמת כנ"ל. וא"כ לא הוי מקדש במלוה דיש כאן נתינת גוף החפץ בעין דע"י הקדושין קנתה החפץ בעין למפרע בשעה שהי' בעין והוי ממש כמו כאן דאף שנתאכלו מקודשת משום דהוי למפרע נתינה כנ"ל. ואף ש"ש שחייב בגניבה מקני ליה כיון שהיה יכול לפטור עצמו בטענת שקר נאנסה וכה"ג כדאמר התם בש"ס ולמה אינה מקודשת בפקדון שיגנוב כנ"ל. אך י"ל דז"א דתליא הא בהא דבשלמא אם הי' מקדש במלוה מקודשת א"כ נפטרה מהחוב ממילא הוי נתינה למפרע שקנתה החפץ. אבל כיון דבמלוה אינה מקודשת א"כ לא הוי הקדושין תשלומין כלל דהא אינה מקודשת בהחוב וממילא לא קנתה החפץ למפרע ואיך תתקדש דבשלמא כאן שהקנה לה ע"מ שתתקדש שפיר מקודשת דכשמתקדשת קנתה משא"כ התם שהקנה ע"מ שתשלם וא"כ כיון שמקדשה בהתשלומין ולא מהני וממילא לא קנתה כנ"ל. ויש לדחות קצת למ"ש הר"ן ז"ל דיש בלשון מקדש במלוה שהוא מוחל המלוה רק דדעתה אדבר בעין ושייך כנ"ל עדיין ואינו מוכרח:

4 אך לכאורה להנ"ל קשה גם בקדושי שטר למה לא מהני במקדש אחר ל' ונקרע או נאבד כו'. הא גם בשטר הקדושין הם מה שמקנה לה השטר קדושין דבעינן ספר מקנה וא"כ כיון שמקנה לה ג"כ רק על תנאי כשתהי' מקודשת אחר ל' תקנה נייר השטר למפרע וא"כ ג"כ בקדושין אלו שמתקדשת אחר ל' הוי אז נתינת השטר דאם קנתה למפרע הנייר ויהי' מהני אף בנאבד כמו בכסף דאם לא תתקדש לא קנתה ונאבד שלו כנ"ל:

5 ולכאורה י"ל למ"ש הפ' דבקדושי שטר בעינן ג"כ נתינה מיד ליד וטלי קדושיך מע"ג קרקע פסול כמו בגט דילפינן קדושי שטר ויצאה והיתה משא"כ בקדושי כסף כנ"ל ע"ש. וא"כ לכך י"ל דבשטר לא מהני בנקרע או נאבד דהנתינה מיד ליד שפיר כלתה כמו משיכה דהנתינה מיד ליד אינה תלי' אם תתקדש או לא תתקדש דבין כך וב"כ כבר הי' הנתינה כנ"ל רק הקנין שהוא קונה הנייר השטר נעשה ע"י שמתקדשת והוי רק טלי מע"ג קרקע דאין כאן נתינה מיד ליד בשעת הקדושין ולכך לא מהני נקרע כנ"ל. משא"כ בקדושי כסף דגם טלי כסף מע"ג קרקע מהני ולא בעי רק הקנין וזה הוי ע"י הקדושין ומהני כנ"ל. אך באמת ז"א דא"כ בשאר קנינים בקרקע וכה"ג למה לא מהני במקנה בשטר אחר ל' ונקרע או נאבד הא התם לא בעי מיד ליד וטלי מע"ג קרקע ג"כ מהני. ועוד דהיכא דבנתינה בא לידה לא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע ע"ש. וממילא יהי' מהני גם בשטר קדושין ג"כ כנ"ל כיון שבא לידה כנ"ל:

6 אך יש לחלק דבקדושי שטר עיקר הקדושין הם במה שנכתב בשטר שמקודשת היא לו זה הוא הקנין כנ' וא"כ כיון שכתוב בו שתתקדש לאחר ל' א"כ קודם ל' אין כאן שטר קדושין כלל דאין כתוב בו עדיין שתתקדש רק אחר ל' נעשה שטר קדושין ואז כבר נקרע או נאבד כנ"ל ובמאי תתקדש ומאי יועיל מה שנעשה נתינה למפרע הא אז לא הי' מועיל כלל בתורת שטר כנ"ל משא"כ בכסף דשפיר היה מהני אז כמו עתה כנ"ל. ובמ"ש יש לישב הש"ע סי' מ' שהביא יש אומרים כו' דבקדושי שטר אחר ל' לא מהני בנקרע או נאבד ע"ש והוא תמוה דמבואר להדיא בש"ס בגט איכא בינייהו נקרע הגט או נאבד דלא מהני ע"ש וממילא גם בשטר קדושין כן כמ"ש תוס' שם בגיטין ד' ע"ד דמאי חילוק. ולהנ"ל א"ש דאין ראי' מגט די"ל דהתם לא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע ולכך לא מהני כלל בנקרע או נאבד דלא שייך לומר דהוי עכשיו נתינה למפרע כנ"ל דהא הנתינה מיד ליד עכ"פ כלתה במשיכה דזה אינו תלוי באח"כ כמ"ש לעיל משא"כ בקדושין להפ' דמהני גם בשטר טלי מע"ג קרקע ממילא י"ל דמהני דהוי עכשיו נתינה למפרע כנ"ל ולכך הביא רק י"א ומטעם הנ"ל:

7 עוד י"ל דלא מוכח מהש"ס דגט. דהא ריש פ' הזורק פריך הש"ס חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה וכן ביד דעבד הא לית ליה יד לקבל ומשני דגיטו וידו באין כאחת. ופריך גם יד דאשה ומשני ידה גופי' לא קנוי' לי' לבעל. והקשו תוס' ורשב"א הא גם יד דאשה קנוי' לי' למעשה ידי' כמו יד דעבד ותירצו דהא יכול לומר צאי מעשה ידיך למזונותיך והקשה הרשב"א מה מהני שיכול לומר הא כל זמן שלא אמר הוי שלו כמ"ש הרמב"ם לענין הקדש ע"ש ותירץ דכיון שנותן לה הגט ורוצה שתתגרש ויהי' מיד המעשה שלה הוי נתינה זו עצמו כאומר צאי מ"י למזונותיך ע"ש. והנה לכאורה במגרש לאחר ל' יום קשה קושית הש"ס איך הוי נתינה הא לית לה יד וכאן לא שייך תירוץ הרשב"א דהא כאן בנתינה זו עדיין אינו כאומר צאי מ"י כו' דהא אינו רוצה שתתגרש עדיין ועד אחר ל' יהי' המ"י שלו. וגם תירוץ הש"ס לא שייך גיטו וידו באין כאחת דעדיין לא נתגרשה בנתינה זו עד אחר ל' ולית לה יד עדיין כנ"ל. וצ"ל דמ"מ אחר ל' דנעשה היד שלה הוי אז נתינה דבא הגט מידו לידה אז דקודם לכן הי' בידו דידה קנוי' ליה ואז בא לידה וכמ"ש תוס' בחצר שם דכה"ג לא הוי טלי גיטך מעג"ק ע"ש ולכך מהני כנ"ל. וא"כ א"ש דנקרע הגט או נאבד לא מהני דאיך שייך לומר דהוי אז נתינה למפרע הא ז"א דאז לא היה לה יד כלל ולא הוי נתינה רק כשמגיע הל' יום ואז אין השטר בעולם כנ"ל ולכך לא מהני. אבל בשטר קדושין דהי' מהני הנתינה מיד בשעה שנתן לה י"ל שפיר דמהני גם בנקרע או נאבד דמועיל נתינה הראשונה כנ"ל וכ' רק ליש אומרים כנ"ל:

8 אמנם לכאורה לטעם הנ"ל דמהני דכסף משום דהוי נתינה למפרע קשה למה הוצרכו התוס' ושאר פוסקים לומר הטעם משום שתצטרך לשלם כשנאבד אם לא תתקדש הוי כאלו בעין ע"ש והא אף אי לא תתחייב לשלם כגון באונס וכה"ג ג"כ יהי' מהני מטעם הנ"ל כיון דהוי למפרע נתינה ואז הי' בעין כנ"ל וי"ל למ"ש הרמב"ם גבי מתנה ע"מ להחזיר דלא מהני מדאורייתא משום דבעינן בקדושין נתינה שיש בה הנאה דוקא אבל נתינה לחוד לא מהני ע"ש וא"כ היכא שנאבד באופן שא"צ לשלם גם אי לא תתקדש א"כ נהי דהוי למפרע נתינה מ"מ הוי נתינה דלית בה הנאה עכשיו בשעה שחלין הקדושין דהא גם אי לא תתקדש תהי' פטור' כנ"ל. ולכך הוצרכו לומר כיון שתצטרך לשלם אי לא תתקדש ואיכא הנאה והוי נתינה שיש בה הנאה כנ"ל. או י"ל הטעם כמו דאמר בש"ס דאי אינה לשכירות אלא לבסוף לא הוי מקדש במלוה דמתקדש בהנאה זו שלא נעשה כלל מלוה עליה משא"כ אי ישנה לשכירות מתוע"ס דכבר הוי מלוה ע"ש וכן כאן כיון דאי לא תתקדש תצטרך לשלם וע"י שמתקדשת קנתה למפרע ואינו נעשה כלל מלוה עלי' היא מקודשת בזה שלא נעשה כלל מלוה עלי' וכמו אי אינה לשכירות אלא לבסוף כנ"ל. או י"ל למ"ש שם הטעם במקדש במלוה משום דאינו מוחל המלוה ואין כאן שום דבר שתקנה המלוה ע"ש וכאן שקנתה למפרע ממילא מקודשת כמו במחילת מלוה כנ"ל. או למ"ש הר"ן ז"ל שם משום דדעתה אגוף הכסף בעין ג"כ א"ש כנ"ל:

9 איתיבי' ר"י לר"ל ביטל אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה והא דיבור ודיבור הוא כו' ע"ש. והרמב"ם ז"ל כ' ביטל עד שלא תרם כו' אם שינה בשליחות שציוה לתרום מן הצפון ותרם בדרום אין תרומתו תרומה ע"ש ותמוה מאוד כמ"ש הראב"ד ושאר פ' חדא הא תירוץ הירושלמי ששינה בשליחות הוא דוקא לר"ל דאין דיבור מבטל דיבור ובעי שינוי משא"כ לדידן דקי"ל הלכתא כר"י דיבור מבטל דיבור ולמה לי' שינוי' ועוד ממ"נ אי הוי שינוי בשליחות אף שלא ביטל כלל לא מהני ואי לא הוי שינוי מאי מועיל מה ששינה יותר מאם לא שינה:

10 ונראה לישב דהנה בקדושין ריש האיש מקדש מייתי הא דפיחת עשרה או הוסיף תרומתו תרומה ופריך שליחות מנא לן. וקשה דלא פריך מלא הוסיף מאי מהני אי אין שליחות. וי"ל דהא תרומה ניטלת במחשבה וא"כ כשעושיהו שליחות שמה שיתרום הוא יהי' תרומה א"כ הא תורם בעצמו וכיון דקי"ל בתולה בדעת אחרים יש ברירה וממילא אם אמר שני לוגין שיפריש אדם אחר יהי' תרומה הוי תרומה דיש ברירה כנ"ל וא"כ כאן הוי כתורם בעצמו שמה שיתרום השליח יהי' תרומה ואין צורך לשליחות כלל. רק דאם הי' מחמת תרומתו ממילא הוסיף עשרה לא היה מהני דהלא באמת לא רצה זה רק מטעם שליחות יכול לומר בהכי אמדתיך ומהני ולכך פריך הש"ס אהא דפיחת או הוסיף שליחות מנ"ל דכאן צריך לטעמא דשליחות כנ"ל:

11 והנה גם כאן אם אמר סתם לך ותרום ומה שתתרום יהי' תרומה י"ל דאפשר כוונתו מעכשיו שיהיה תרומה מה שיתרום ומהני דהא יש ברירה כנ"ל וא"כ ממילא אינו יכול לחזור בו ולבטל השליחות דהא נהי דהשליחות בטל מ"מ כשתרם השליח הוי תרומה למפרע וא"י לחזור כמו בכל תנאי דמעכשיו שאינו יכול לחזור דזה הוי מעשה ולא אתי דיבור ומבטל מעשה כנ"ל. רק בשינה בשליחות שתרם מן הדרום וכה"ג ואף דבאמת לא הוי שינוי בשליחות דכיון דהשליח סבר דמראה מקום הוא לו ואין קפידא ממילא אף שבאמת לא הוי כוונתו רק קפידא מ"מ לא הוי שינוי בשליחות כמו בפיחת עשרה שיכול לומר בהכי אמדתיך כנ"ל ולכך שפיר יכול לחזור בו דהא מטעם הנ"ל דהוי כתרם הוא במחשבה מטעם זה לא מהני דלענין זה שפיר הוי שינוי דהא באמת לא תרם הוא רק אם יתרום מן הצפון והי' תרומה. וכיון ששינה בכה"ג לא מהני מטעם תרומת עצמו. רק שיועיל משום שליחות דלענין השליחות לא הוי שינוי שיכול לומר בהכי אמדתיך כנ"ל וממילא לענין זה שוב מהני הביטול דדיבור ודיבור הוא ולכך צריכין ב' הטעמים דכיון ששינה ולא מהני מצד תרומת עצמו רק משום שליחות ולכך מהני הביטול משום דדיבור מבטל דיבור דבזה לא הוי מעכשיו כנ"ל. ואף אי נימא דאין כוונתו מעכשיו רק אז כשיתרום השליח יהי' תרומה מ"מ עכ"פ א"ש מה שהקשו על הרמב"ם נהי דפסק כר"ל מ"מ הא גם ר"ל מודה בשליחות דליכא מעשה כלל דדיבור מבטל דיבור ע"ש. ולהנ"ל דלענין תרומת עצמו הוי שוב כהקדישו לאחר ל' דהוי מעשה לר"ל כיון שתורם בעצמו שיהי' אז תרומה כנ"ל. ואף לר"י מ"מ למ"ש הר"ן ז"ל נדרים כ"ט דבאומר שור זה עולה אחר ל' שהקשה הא הדיבור כלתה אחר ל' וכמו משיכה ותירץ כיון דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט הוי נגמר אז ע"ש. כדאמר בש"ס התם ולכך י"ל דגם בתרומה א"י לחזור בו באחר ל' דהוי כמעשה אז רק משום ששינה ולא מהני משום תרומת עצמו רק משום שליחות ומהני הביטול כנ"ל. או י"ל כיון דסתמא תני ומשמע אף אם הי' כוונתו על מעכשיו שיהי' תרומה אם יתרום השליח כנ"ל:

12 או י"ל דהא לכאורה קשה למה יכול לחזור משום דיבור מבטל דיבור הא חזינן בהקדש וכה"ג שאינו אלא בדיבור ואעפ"כ אינו יכול לחזור בו ולבטל וע"כ צ"ל דדבר שנגמר בדיבור הוי הדיבור מעשה דמה חילוק וא"י לחזור רק בהתקדשי אחר ל' שלא נגמר אז כנ"ל ולכאור' בשליחות הא כיון שאמרה תורה דנעשה שליח בדיבור לבד וא"כ נגמר השליחות מיד ע"י דיבורו שהוא כמותו ואיך יכול לחזור ויהי' כהקדש וכה"ג דג"כ נגמר מיד. ובשלמא לענין גוף המעשה שעושה שליח לקדש יכול לבטל שאינו רוצה עוד הקדושין דלענין זה לא נגמר עדיין שעדיין לא נתקדשה והוי רק דיבור לחוד אבל אם רוצה הקדושין באמת רק השליחות מבטל שאינו חפץ שיהי' שלוחו למה מהני דהא לענין השליחות כבר נגמר בדיבור לחוד שנעש' כמותו לקדש ולמה יוכל לבטל כנ"ל. אך י"ל דלכך יכול לבטל דהא כיון דכשרוצה יכול לחזור בו מגוף המעשה שזה לא נגמר עדיין וא"כ ממילא גם הדיבור של השליחות כלום ולכך גם השליחות הוי דיבור שלא נגמר ויכול לבטלו כנ"ל. אך כל זה בדבר שיכול לבטל גוף הדבר אבל בתרומה שצריך עכ"פ לתרום ואינו יכול לחזור מגוף הדבר שאינו רוצה עוד לתרום רק מהשליחות לחוד ושוב גם השליחות אינו יכול לבטל דהוי שוב נגמר כמו בהקדש דכאן אם לא יוכל לבטל השליחות שוב לא יוכל לבטל כלום ויהי' נגמר מיד. ולכך מוקי דוקא בשינוי כנ"ל ומיושב קושי' א' הנ"ל:

13 אך י"ל דגם בתרומה יכול לחזור בו שמה שיתרום השליח אינו רוצה שיהי' תרומה דנהי שאינו יכול לומר שאינו חפץ כלל לתרום דמחויב אבל מ"מ יכול לומר שתרומה שיתרום השליח לא יהי' מהני רק יתרום תרומה אחרת וזה שפיר הוי רק דיבור שלא נגמר עדיין לענין שיהי' תרומת השליח תרומה וממילא שוב יכול לחזור רק מהשליחות ג"כ דשוב לא נגמר שבידו לבטל כנ"ל. אך למ"ש דמטעם אמירה לגבוה יועיל ולא יבטל רק גוף השליחות ושוב הוי נגמר דהא אינו יכול לבטל שמה שיתרום השליח לא יהי' תרומה מגוף התרומה דאמירה לגבוה כו' רק מהשליחות והוי נגמר. ולכך כ' דוקא בשינה דלא הוי משום תרומת עצמו שיהי' אמירה לגבוה רק משום שליחות ויכול לבטל כנ"ל ויש לדחות. וגם י"ל דזה תלוי בברירה ואי אין ברירה אינו יכול לבטל שמה שיתרום השליח לא יהי' תרומה כנ"ל כיון שאין הביטול מהני מצד עצמו:

14 לכאורה קשיא לי למה מהני בהתקדשי לאחר ל' גם בקדושי כסף. הא הר"ן ז"ל נדרים ד' כ"ט ע"ב פי' הש"ס שם דבהקדש כיון שהוא בדיבור לבד באומר יהי' הקדש אחר ל' אמרינן דכלה דיבורו דאז ליתי' לדיבור כמו במשיכה משוך ולא תקנה עד אחר ל' כו' משום דאמירה לגבוה כו' ובקדושין מהני משום דהכסף גם אז ע"ש. וקשה דהא נתן הוא ואמרה היא לא מהני בקדושין משום דבעינן דוקא אמירה דידי' עם הנתינה ע"ש, וא"כ למה מהני התקדשי אחר ל' נהי דנתינת הכסף לא כלתה אז מ"מ האמירה. כלתה אז כמו בהקדש וליכא אז אחר ל' רק הנתינה לחוד ולא מהני כיון דכלתה אמירתו ומאי חילוק בין הקדש דסגי בדיבור לחוד או בקדושין דבעי דיבור עם הנתינה כנ"ל. ובשלמא אי הוי אמרינן דנתינה לחוד מהני לקנין הקדושין רק דאמירה בעי להורות שהנתינה הוא לשם קדושין וכמו דקי"ל נתן לה גיטה וקדושי' ולא פירש די' אם דיבר עמה על עסקי קדושי' דכיון שמוכח שהנתינה לשם קדושין מהני ע"ש. הי' שפיר כאן דכיון דאמר בשעת נתינה התקדשי אחר ל' לא שייך כלה דיבורו דהא עכ"פ מוכח שהנתינה הי' לשם קדושין ומהני כנ"ל. אך למ"ש הר"ן ז"ל ריש קדושין גבי תן מנה לפלוני כו' דספיקא הוא דשמא גזירת הכתוב דבעי דוקא אמירה ואל"ה לא קרינן כי יקח ואף שמוכח שהנתינה לקדושין ודוקא דיבר עמה מהני דדיבור זה הוי אמירה ע"ש. וא"כ קשה כנ"ל כיון דכלתה אמירתו הוא כמו בהקדש ולא מהני נתינה לחוד מגזה"כ כנ"ל וצ"ל דהאמירה לא בעי דוקא אז בשעת חלות דגוף הקנין הוי רק הנתינה רק גזה"כ דבעי אמירה ומהני גם האמירה של קודם לכן כנ"ל. אך התוס' רי"ד פ' האומר לקמן כ' דלא מהני באומר התקדשי בפרוטה שאתן לך למחר דבעי דוקא בשעת מעשה ע"ש. ויש לדחות:

15 הר"ן ז"ל כ' כאן דאם הוא חוזר א"צ להחזיר כסף הקדושין ע"ש. וי"ל דהא לכאורה כיון דמשוך ולא תקנה רק אחר ל' לא קני רק כאן בקדושין מהני שהוא בכסף כנ"ל. ולכאורה איך קנתה היא הכסף הא אינו נקנה לה רק בהגבהה או במשיכה ולענין שתקנה היא הכסף הוי משוך ולא תקנה עד אחר ל' דכלתה וכיון שנתאכלו מקודם לא קנתה דהא אינו מקנהו לה רק אחר ל' דתתקדש וכיון שלא קנתה הכסף ממילא אינה מקודשת וצ"ל דאף שאינו מקדשה רק אחר ל' מ"מ הכסף מקנה לה מעכשיו כשתתקדש אחר ל' יהי' הכסף שלה למפרע מעכשיו ושפיר כשמתקדשת אחר ל' מהני אף שנתאכלו דבמעכשיו לא בעינן עומד בחצירה אז ע"ש. ולכך כ' הר"ן ז"ל שפיר דא"י לחזור בו לענין הכסף דקי"ל במעכשיו א"י לחזור דאם הי' יכול לחזור והיינו שאינו מקנה רק אז אחר ל' לא היתה מקודשת דלא קנתה כנ"ל. וממילא נראה דאם פירש בהדיא שאינו מקנה לה הכסף רק אחר ל' כשתתקדש שוב לא מהני בנתאכלו כנ"ל. ובמ"ש מיושב מ"ש הרמב"ם גבי קדושי שטר וגט אחר ל' שהוא רק בתורת פקדון בידה עד אחר ל' והכא אמר דלא דמי לפקדון. ולמ"ש הטעם דכאן בכסף דהיכא דמקנה מעכשיו מקודשת אף בנתאכלו ממילא מקנה מעכשיו כדי שתהי' מקודשת אף שנתאכלו כנ"ל. משא"כ בשטר או בגט דלא מהני נקרע או נאבד אף שמקנה לה למפרע כמ"ש הפ' ולכך ממילא אינו מקנה לה כלל למפרע דמאי תועלת בזה ושפיר הוי רק פקדון עד אחר ל' רשאי להשתמש וכה"ג כנ"ל:

16 קשיא הלכתא אהלכתא דהלכה כר"י דדיבור מבטל דיבור וקי"ל דחוזר ומגרש בו. והקשו הא ממ"נ לס"ד הוי לי' למפרך אר"נ גופי' כיון דיכול לבטל ע"כ הדיבור מבטל דיבור וא"כ איך חוזר ומגרש בו כיון שנתבטל ולמה לי' למפרך הלכתא אהלכתא. וצ"ל בדוחק דלס"ד הוכיח מכאן דהלכה כר"י בבתרייתא דדיבור לחוד יכול לבטל כמו שליחות אבל דיבור שיש בו מעשה אינו מבטל ולכך חוזר ומגרש דגוף הגט שיש בו מעשה לא מצי מבטל. אבל עכשיו דאמר הלכה כר"י אף בקמייתא דגם שיש בו מעשה מבטל דיבור פריך שפיר דגם גוף הגט יהי' בטל. ומשני דלא מבטל לי' או דלא מצי מבטל לי' כיון שנכתוב כהלכתו כמ"ש תוס':

17 ונראה לישב עוד דלכאורה נהי דסבר ר"ל דדיבור לא מבטל דיבור מ"מ נראה דכשחוזר בו לא מהני השליחות. למאי דקי"ל תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אפילו עשאו שליח כמ"ש תוס' וכ' הרא"ש ז"ל הטעם דלא איתרבי שליחות רק היכא שאין חוב לשום אדם אבל היכא דחב לאחר בשליחות זה לא איתרבי כלל שיהי' שלוחו כמותו כנ"ל. וגם בגט כ' בס' נב"י דלא מהני בע"כ ע"י שליח לגרשה כיון דחוב הוא לה אינו יכול לעשות שליח. ואף דבאמת ליתא שם היינו משום דהיא בידו שנתנה לו תורה כח זה ע"ש. וא"כ כיון דקי"ל הי' פקח בשעה שעשאו שליח ונתחרש לא מהני דגם בשעת עשיית השליחות בעינן שיהי' ראוי לשליחות ע"ש ריש גיטין. וא"כ כאן בנתנה רשות לשליח לקדשה וחזרה בו נהי דאין דיבור מבטל דיבור מ"מ כשחזרה ואינה רוצה בקדושין והוי חוב לה עצמה שוב לא מהני השליחות דלא איתרבי שליחות בכה"ג וכמו תופס לבע"ח בחב לאחרים דלא מהני. ואף דבשעה שעשאתו שליח הי' זכות לה מ"מ כיון שאח"כ נעשה חוב ואז אימעט משליחות הוי כפקח ונתחרש דלא מהני כנ"ל כיון שבשעת עשיית השליח בטל כנ"ל. או י"ל דהחילוק הוא דעכ"פ כשביטלה השליחות ואח"כ חוזרת ורוצה אז אי אמרינן כר"י דדיבור מבטל דיבור ונתבטל לא מהני מה שהיא רוצה אח"כ אבל אי לא מבטל דיבור רק הטעם כנ"ל. וא"כ כשרוצה אח"כ ושוב הוי זכות עתה א"כ הוי כפיקח ונתחרש וחזר ונתפקח דמהני וגם כאן כנ"ל כיון דהוי זכות בשעת עשיית השליחות וגם בשעה שעשאתו שליח כנ"ל. ולכך פריך שפיר דבלא הילכתא י"ל דלכך יכול לבטל משום דהוי חוב להבעל ולא מהני השליחות כנ"ל. ולכך ממילא חוזר ומגרש בו דהוי פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח אבל עכשיו לר"י דהטעם משום דמבטל דיבור פריך שפיר כנ"ל:

18 התוס' כ' דבפני השליח גם ר"ל מודה דיכולה לחזור ע"ש ולכאורה מאי פריך מהשולח גט כו' הא הגיע בשליח וגם בשלח שליח לבטלו ג"כ כיון דשלוחו כמותו הוי כאלו בטלו בפני השליח. וצ"ל דקושית הש"ס הוא מהא דבראשונה הי' עושה ב"ד ומבטל ממקום אחר דמהני שלא בפניו כנ"ל. או י"ל דקי"ל כל מלתא דלא מצי למיעבד השתא לא מצי משוי שליח. וממילא כיון דשלא בפני השליח אינו יכול לבטל דלא אתי דיבור כו' ממילא אינו יכול לעשות שליח שלא בפניו לבטל בפני השליח דהא לא מצי למיעבד השתא בעצמו כנ"ל. משא"כ בתקנות ר"ג קי"ל דבטלו מבוטל ע"ש ופריך שפיר כנ"ל:

19 הטעם אינו מובן מאי חילוק בין בפני השליח או שלא בפניו. וצ"ל דודאי כשאינה רוצה בקדושין אלו מה מהני דאין דיבור מבטל דיבור הא מ"מ אין יכולין לקדש בע"כ הא התורה אמרה כי יקח כו' מדעתה. ולכך פי' תוס' היכא שאמרה פעם א' שחוזרת בה שלא בפני השליח ועתה בשעה שקדשה השליח אין יודעין דעתה. מ"מ דחוק דממ"נ אי אמרינן דאף שחזרה בה פעם א' מ"מ עתה היא רוצה א"כ גם חזרה בפניו מהני ויש לחלק. או דעיקר החילוק בין אם חוזרת מגוף הקדושין אז מהני החזרה דאינה מתקדשת בע"כ משא"כ כשחפיצה בהקדושין רק דביטלה השליחות בזה סבר דאין מבטל דיבור כנ"ל והקדושין הם מדעתה כנ"ל:

20 רש"י ז"ל והגיע בשליח כו' רבותא קמ"ל דלא אמרינן לצעורי' מכוין ע"ש. ואינו מובן למה הביא רש"י ז"ל כאן דברי גמ' הנ"ל. וי"ל דכוונתו דלכאורה לדברי תוס' הנ"ל מוכח להיפך ממתניתין כר"ל דלא אתי דיבור ומבטל דיבור מדנקיט דוקא והגיע בשליח כו'. והיינו דווקא בפניו דמהני גם לר"ל כמ"ש תוס' אבל שלא בפניו לא מבטל דיבור כנ"ל. דאי כר"י למה ליה והגיע בשליח ולכך הובא דרבותא קמ"ל והגיע דלא אמרינן לצעורי' ואף דרש"י ז"ל סובר דאין חילוק לר"ל בין בפני השליח או שלא בפניו מ"מ הי' מוכח דיש חילוק כדברי תוס' ותירץ כנ"ל:

21 קשיא הלכתא אהלכתא דק"ל כר"נ דחוזר ומגרש בו לכאורה קשה הא כל הטעם דבטל הוא משום אתי דיבור ומבטל דיבור והדיבור של הביטול מהני וא"כ ממילא שפיר יכול אח"כ לחזור בו שוב מהביטול ג"כ משום אתי דיבור ומבטל דיבור כיון שגם הביטול לא הי' אלא דיבור יכול לבטלו ג"כ כנ"ל. ושפיר חוזר ומגרש בו ומאי פריך. וי"ל דחוזר ומגרש משמע שאינו מבטל הביטול למפרע רק שרוצה עתה לגרש בו ופריך שפיר כיון שכבר נתבטל לא יועיל כיון שאינו חוזר בו כנ"ל למפרע:

22 או י"ל דהא באמת הקדש ונדרים וכה"ג שאינו אלא דיבור ואעפ"כ אינו יכול לחזור בו ולא אמרינן דיבור מבטל דיבור וע"כ דדיבור שנגמר מיד ודאי חשיב כמעשה רק כאן בשליחות שאינו נגמר יכול לבטל כנ"ל. וא"כ הדיבור של הביטול שזה נגמר שמיד נתבטל שוב הוי מעשה ולא שייך אח"כ לחזור מהביטול משום אתי דיבור ומבטל דיבור כמו בהנ"ל. ואי"ל דא"כ דהוי הביטול מעשה הא לכ"ע מעשה מבטל דיבור ולמה לר"ל לא אתי דיבור ומבטל כו' הא דיבור של הביטול חשיב מעשה. ז"א דלא הוי מעשה רק משום דאמרינן דמהני והיינו לר"י משא"כ לר"ל דאין דיבור מבטל כו' ובאמת אינו רק דיבור לא מהני כנ"ל. ואינו יכול לבטל ולא הוי כלל מעשה כנ"ל:

23 נהי דבטלי' לשליחותי' דשליח גיטא גופי' כו' ופי' תוס' שאינו יכול לבטל גוף הגט כמו שאינו מועיל ביטול על הכסף קדושין ע"ש. ובאמת להחולקים דמהני ביטול על הגט עצמו קשה כנ"ל מאי הוא מבטל. וי"ל למ"ש הבעה"מ דלכך לא הוי מפי כתבם חתימת העדים משום דהם שלוחים של הבעל והוי מפי כתבו ולכך מהני. וממילא כשמבטל שליחותם שוב בטל גוף הגט דהוי מפי כתבם אינו יכול לחזור ולגרש בו כנ"ל. ומאן דפליג סבר דהא אינו יכול לבטל גם השליחות רק כשעדיין לא עשה שליחותו אבל כשכבר עשה לא מהני כמבואר במשנה וא"כ לענין השליחות של העדים כבר עשו שליחותם ולא מהני הביטול על החתימה כנ"ל:

24 מקודשת לב' לעולם ושמואל אמר מק' לב' עד ל' כו' פקעו ק' ב' כו' במאי פקעי כו'. מדאמר רק מר מתני כו' וקשיא לך וכו' משמע שלא נדחו דברי שמואל לל"ק רק קושיא. והרי"ף ורא"ש הביאו תרתי לישני כו':

25 והנה למ"ד נדרים דקנין הגוף פקעי בכדי. א"כ מה קושיא נהי דאמר התם היום את אשתי כו' לכ"ע לא נפקא בלא גט הוא משום כיון דחלו הקדושין חלו לעולם דלא פקעי בכדי אבל כאן שכבר מקודשת לראשון על אחר ל' י"ל שפיר דלא מהני ק' שני רק עד ל' דאין בידה להקנות א"ע ולהתקדש על יותר מל'. דהפשוט דקאי לר"ל דא"י לחזור בה א"כ חשיב דכבר מקודשת. דלר"י דחזרה מהני א"כ אף לירושלמי דלא חשיב חזרה מ"מ כיון שבידה לחזור בה ולהתקדש לא חשיב כלל הקנאה לראשון כנ"ל משא"כ לר"ל דא"י לחזור בה. ומשמע דאם נתקדשה תוך ל' אף שאינו מועיל מטעם חזרה מ"מ מהני כיון שמקודשת לב' מקודם א"י קדושי ראשון לחול כשמגיע ל' דהיא א"א. ואף שכ' הרא"ש דנתקדשה לכ"ע מהני דהוי חזרה במעשה כתרם את כרי' ע"ש. אולם מרמב"ם לא משמע כן רק מטעם שחלו קדושי ב' קודם כנ"ל. דמתרם אין ראי' דודאי גם לר"ל א"א כשעושה שליח שלא יוכל בעצמו עוד לעשות המעשה וכיון דמהני תרומתו ממילא אין לשליח עוד מה לעשות משא"כ קדשה לאחר ל' אם א"י לחזור איך נימא בשביל שנתקדשה חשיב מעשה הא ע"ז דנין שלא יחולו הקדושין לענין לבטל ק' א' דאחר ל'. וע"כ צ"ל הטעם דזה רק כמו ענין שיעבוד דגם בשיעבוד לאחר ל' אף שא"י לחזור מ"מ רק שיעבוד להיות קנוי' אחר ל' ומפקיע קדושי שני שהן קנין הגוף כנ"ל. אבל למ"ד קנין הגוף אינו מפקיע באפותקי א"כ גם בהנ"ל אינו מוכרח. ועוד דבשלמא בהקדש דעכ"פ יחול על ל' יום אף אם אינו מפקיע מ"מ עד שיגבה שלו הוא כו' ושוב כיון שחל מפקיע כמ"ש תוס' גטין פ' השולח כו'. אבל כאן בקדושין דלזמן אין חל כלל א"כ כל שאינו מפקיע אינו חלין כלל. ולמה נימא שיחולו ומפקיע אדרבה א"י לחול כלל ולהפקיע ק' ראשון כנ"ל. וצ"ל דהקושיא להיפוך דאי פקעי א"כ אינם חלין כלל גם עד ל' דקנין לזמן שהוא כמו ק"פ אינו מועיל באישות כמ"ש הר"ן נדרים וא"כ למה פריך במאי פקעי הול"ל שלא חלין כלל. וי"ל דהיינו הך דפריך אם חלין א"א דנפקע ואם א"י להפקיע מיד א"כ אין חלין כלל גם עד ל' כנ"ל וע"כ שחלין אז לגמרי גם על אחר ל' ובמאי פקעו כו' אולם א"כ לבעי' דר"א פ' המגרש היום אי את אשתי ולמחר א"א כו' גם לרבנן אי מהני כמו בחוץ וא"כ גם בקדושין מהני דהא ר' אבא בעי בחוץ בקדושין ופ' הרמב"ם ז"ל דספיקא הוי. וא"כ בשלמא למאי דפשיט ר"א בין לר"א בין לרבנן כו' א"כ אף דחוץ בק' ספק מ"מ לזמן גרע. אבל לפי האיבעי' דלזמן כמו חוץ א"כ הי' מועיל לפי ספיקו דר' אבא וא"כ י"ל אף דחוץ אינו מועיל היינו משום דשייר בקנינו כדמסיק פ' השולח דחצי שפחה וחצי' ב"ח תפסי קדושין דלא שייר כו' ע"ש וא"כ נהי דאם א' מקדש על ל' לא מהני כלל כמו חציך כו' וחוץ כו' דשייר. משא"כ כאן דכבר מקודשת על אחר ל' וא"כ הב' שקדשה לא שייר בקנינו ושפיר תהי' מקודשת עד ל' ואח"כ פקע כנ"ל ומה פריך אשמואל כנ"ל:

26 וי"ל דזה לא חשיב לא שייר כו' דדוקא חצי' שפחה וחצי' ב"ח דאין תפיסת קדושין רק בחצי ב"ח שבה א"כ נתקדשה כל מה שיש בה להתקדש משא"כ בב"ח שיכולה להתקדש כולה רק משום שכבר מקודשת חצי' לאחר שפיר חשיב שיור והוי רק חצי דאינה מקודשת. וממילא כיון דחלו פריך שוב דלא פקעו כנ"ל:

27 ויתישב בזה מאי דאמר אסיפא כו' מעכשיו כו' אי תנאי כו' שפירש"י אם לא אחזור בי תוך ל' כו' שתמוה היכן נזכר בתנאי דלאחר ל' חזרה שלו וע"כ דפי' התנאי אם יחולו הקדושין אחר ל' בלי מעכשיו אז יחולו מעכשיו ומה"ט כשחוזר בו דאז אין חלין אחר ל' מהני דלא חלו מעכשיו דכך התנאי מעכשיו ולאחר ל'. וא"כ גם בקדשה אחר תוך ל' ג"כ יבטלו קדושי ראשון דבלי מעכשיו אין חלין אחר ל' דמקודשת לשני ושוב לא חלו למפרע כמו בחזר בו כנ"ל. וכמו בגט במת תוך ל' ולמ"ש י"ל כמ"ש תוס' גטין מ' גבי עבד כו' אפותקי כו' דהא דהקדש מפקיע מידי שיעבוד קנין הגוף רק למ"ד מכאן ולהבא גובה דאף שיגבה מ"מ עד הגוביינא חל ושוב ק' הגוף דחל שוב לא פקע משא"כ אי למפרע גובה שפיר א"י להפקיע השיעבוד כלל דע"י השיעבוד שיגבה למפרע דמלוה יבטל ההקדש ע"ש. ואף דהא דלמפרע גובה הוא דוקא כשגבאו לבסוף וא"כ כיון דחל קנין הגוף לא יגבה ממילא לא יהי' דמלוה למפרע ולא יפקע ההקדש. וע"כ דליתא דאמרינן להיפוך דראוי שלא יפקיע השיעבוד דכבר רק דא"א כיון דחל עכ"פ ולכך בהנ"ל למ"ד למפרע גובה כיון דאי לא יפקיע ויגבה יבטל ההקדש למפרע ולא חל כלל אמרינן דאינו מפקיע ע"ש. א"כ ממילא כאן אמר שפיר כיון דהפירכא הי' רק במאי פקעי בלאחר ל' כיון דעכ"פ חלו עד ל' שוב לא פקע כנ"ל דאף שכבר נתקדשה על אחר ל' מ"מ מפקיע הקדושין דהוי כמו קנין הגוף כנ"ל. וא"כ אמר שפיר בתנאי מעכשיו אם יחולו לאחר ל' שוב א"י קדושי שני להפקיע אפילו הקדושי ראשון דאחר ל' דכבר מקודשת וכמו שיעבוד כנ"ל ולא שייך דעכ"פ חלו ומפקיע דהא אם לא יפקיעו ויחולו ק' א' לאחר ל' שוב חלו למפרע מעכשיו ק' ראשון ולא חלו כלל ק' שני גם עד ל' וממילא אינו מפקיע כנ"ל והוי ממש כמו למ"ד למפרע גובה שכ' תוס' כנ"ל ושפיר כשמגיע ל' ולא חזר בו חלין ק' א' למפרע דאף קדושין דאחר ל' חלו ולא הפקיע אותם ק' שני דכה"ג שאם לא יפקיעו אין חלין כלל אינו מפקיע כלל כנ"ל. ונהי דבקדושין לאחר ל' גרידא אף שיעבוד לא חשוב קודם ל' לדידן דק"ל כר"י דחוזרת בה דמבטל דיבור דנראה כיון שיכולה לחזור לא חשיב שיעבוד. מ"מ כאן במעכשיו לאחר ל' דהיא א"י לחזור דהתנאי רק על חזרה שלו כמ"ש רש"י ז"ל ומוכרח. וא"כ כיון שהיא א"י לחזור בה הוי עכ"פ שיעבוד שיחולו ודאי אחר ל' מצדה ושוב א"י קדושי ב' להפקיע וחלו למפרע קדושי ראשון כנ"ל:

28 אסיפא מעכשיו ולאחר ל' כו' רב אמר מקודשת ואינה מקודשת לעולם כו' פירש"י תנאי הוי אם לא אחזור בי בתוך ל' יהי' קדושין מעכשיו כו'. ותמוה מאוד דע"כ פי' התנאי הוא אם יחולו הקדושין אחר ל' בלי מעכשיו אז יהי' חלין מעכשיו ולכך כשחוזר בו ולא היו חלין מצד הקדושין דלאחר ל' אינם חלין למפרע:

29 א"כ גם כשהיא חזרה בה ג"כ לא חלו למפרע וכן אם קדשה שני תוך ל' ג"כ בטלו ק' קמא כיון דא"א לחול אחר ל'. וכן בגט כשמת. ואי הוי סתם מעכשיו למה יוכל לחזור והיכן נכלל בלשון לאחר ל' תנאי חזרה שלו יותר משלה וכשנתקדשה או מת כנ"ל ובגט אם מתי לא קשה דשם פירש התנאי א"מ מעכשיו. רק הנ"ל קשה:

30 והי' אפשר לומר משום דהיכא דלטובתה בדידה קיימא לאתנויי ואל"ה הוי פטומי מילי. א"כ כשהוא מתנה מסתמא הכוונה אם לא יחזור דלענין חזרה שלה הוי פטומי מילי. ואף דבשעת גמר כ' תוס' דלוקח סמך על תנאו מ"מ כיון שמתנה הוא וסתמא לטובתו הפי' בהתנאי על חזרתו ושוב נתרצית על לשון תנאי שלו כנ"ל. וקצת דוחק:

31 עוד י"ל למ"ש הר"ן פ"ב דכתובות לחלק בין אמנה לתנאי דכשתלוי בידו לא התחיל כלל שיעבוד משא"כ תנאי כבר נשתעבד כיון שביד הלה לקיים התנאי ויחול בע"כ ע"ש. ממילא נראה כאן בקדושין אם מתנה ע"ד שלא יחזור בו עד ל' הוא וגם היא אינו מתחיל קדושין כלל כיון שביד שניהם לחזור בהם תוך ל' כמו דקרינן שטר אמנה התם ע"ש. ובנתאכלו לא הי' מקודשת ואין כאן מעכשיו כלל. וע"כ כיון דאמר מעכשיו התנאי רק עליו אם יחזור ושפיר הוי קדושין דהתחיל ק' שלה שמקודשת כיון דתנאי חזרה בידו כנ"ל הגם דכשהוא דרך תנאי י"ל דמהני דתנאי מלתא אחריתי הוא.:

32 ונראה דתלי' בספק של התוס' בע"מ שלא תנשא לפלוני ושלא תבעל גם בזנות ריש יבמות נסתפקו אם חשיב כמו חוץ אף שהוא דרך תנאי או לא ע"ש. וגם בהנ"ל אף שהוא דרך תנאי כיון דמ"מ יכולין שניהם לחזור אין כאן התחלת קדושין ואי מהני שם י"ל גם בהנ"ל מהני דמ"מ כשנתקיים התנאי ולא חזרו הועילו למפרע הקדושין. ונראה דתלי' בברירה דאי אין ברירה לא מהני כיון שהי' יכולין לחזור ולא התחיל כנ"ל רק דנימא אגלאי כו'. וממילא אם יהי' נכלל בתנאי חזרת שניהם הוי תנאי ומעשה בדבר א' דבטל התנאי דסותר לקדושין דמעכשיו. וי"ל דבאמת הפי' כן ספק תנאי כו' והוי בדבר א' לבטל והמעשה קיים. וגם חזרה דידי' לא מהני. ומיושב דקשה באמת למה נקיט סתם מקודשת הא עכ"פ בחזר בו קודם ל' ממ"נ אינה מק' בין חזרה ובין תנאי לרש"י ז"ל אם לא יחזור כנ"ל. ולהנ"ל א"ש דהתנאי בטל ומעשה קיים וגם חזרתו אינו מועיל כנ"ל. אולם מהפ' ומרש"י ז"ל לא משמע כן. וגם אי נימא דבשאר קנין מהני בתנאי כנ"ל. י"ל בקדושין כיון דכשאינו אוסרה על שום אדם לא הוי קדושין כלל כמ"ש בש"ס גיטין פ' ה'. וא"כ כיון שיכולה לחזור עד ל' א"כ אינה אסורה לשום אדם עד ל' מקדושין אלו. אך ז"א דעכ"פ באונס יהי' חייב מיתה הבועל כיון דלא הוי חזרה מקדושין. וגם ברצון בזנות י"ל דגם החיוב עלי' כשאין חוזרת בה דאפילו קדושין לאו חזרה לירושלמי ונראה דזנות לכ"ע לא הוי חזרה ואף שהוא התראת ספק אבל עכ"פ האיסור עליהם כנ"ל. ומ"מ נראה דמעכשיו עכ"פ לא חשיב כשיכולה לחזור ומלשון מעכשיו משמעותו שהיא קנוי' שא"י לחזור וע"כ התנאי רק עליו אם לא יחזור:

33 מ"ש רש"י ז"ל על חזרה שלו ולא על שלה ג"כ הוא משום דא"כ הי' תופסין קדושי שני גם אי תנאה דהא חזרה בה ולא נתקיים התנאי. וא"כ לכאורה לירושלמי דק' לא הוי חזרה י"ל דבאמת התנאי גם חזרה שלה ומ"מ בלא חזרה ונתקדשה נתקיים וחלו למפרע דראשון. אך י"ל דוקא בלאחר ל' אז לא הוי חזרה מה שנתקדשה קודם דהא מותרת עכשיו משא"כ בתנאי מעכשיו דתהי' למפרע מק' לראשון הוי חזרה ואינו מוכרח די"ל דאף שקידשה הב' סתם מ"מ הם ע"ת כשיחזור בו הראשון או הוא או ימות הראשון. ואין כאן חזרה על כשיתקיים תנאו של הראשון וי"ל גם להחולקין אירושלמי מודים בזה דבלאחר ל' סתם הוי חזרה דכשנתקדשה לב' ממילא הם לעולם ומיתה קודם ל' לא שכיח משא"כ בקדושי ראשון על תנאי י"ל דק' ב' לא הוי חזרה דתלינן אם לא יחולו דראשון כנ"ל:

34 וי"ל דגם רש"י ז"ל סבר כן רק דאלו הי' התנאי על חזרה שלה לחוד אם לא תחזור בה תוך ל' אז וודאי כשקבלה ק' משני הי' חשיב חזרה מראשון דלא כלל שמתקדשת לב' רק אם תחזור בה דאין חזרה גדולה מזו. רק לכך פירש"י דהתנאי אם לא יחזור הוא תוך ל' ושוב הגם שנכלל בתנאי גם היא אם תחזור מ"מ שוב בקדושי שני לא הוי חזרה דנתקדשה רק על תנאי שמא יחזור בו בעל הראשון ויבטלו תהי' מק' לשני. אבל כשלא יחזור א' אינה חוזרת כלל מק' ראשון משא"כ אם תחזור בה בפירוש י"ל שפיר דבטל ק' קמא אך מ"מ פשט לשונו לא משמע כן. גם הפ' לא כ' כן:

35 הנה מה שהוצרך רש"י לפרש ע"ת אם לא אחזור בי כו' הוא משום דבשלמא מהיום ולאחר מיתה כו' וכה"ג תליא במעשה אם יתקיים יהי' מעכשיו וא"ל לא. אבל מהיום ולאחר ל' אינו תלוי בשום דבר ומה הוא התנאי הא ודאי יגיע ל' יום ויהי' מעכשיו למפרע הקדושין א"כ ממילא מקודשת מיד. ולכך הוצרך לפרש תנאו בחזרה כנ"ל. אולם למה דאמר בש"ס פ"ב דע"ז גבי מהיום אם לא באתי עד י"ב חודש ומת כו' דמותרת לינשא דבעי אי לאלתר ומסיק דאסורה לינשא עד אחר י"ב חודש ואף דכשמת לא יבא ופי' תוס' דמדרבנן גזירה אטו תנאי אחר ע"ש. והה"מ פי' משום דמ"מ לא נתקיים התנאי בפועל עד י"ב חודש ואף שודאי יתקיים ויהי' למפרע הגט מ"מ בפועל לא נתקיים ע"ש וא"כ גם מהיום ולאחר ל' שייך כנ"ל דמ"מ לא גמרי הקדושין רק בקיום התנאי שהגיעו ל' יום ואף דודאי יגיע מ"מ לא חשיב מקוים בפועל עד אחר ל' כנ"ל. וצריכה גט משני כשרוצה לינשא קודם ל' לראשון דעדיין לא נפקעו כלל ק' שני רק כשמגיע ל' פקעו למפרע ק' ב' דהרמב"ם ז"ל וש"פ מחשבין זה לספק גמור כל שלא מקוים בפועל כמ"ש הה"מ פ"ח מה' גירושין ופ"ט ע"ש וכן בש"ס שם אם תצא חמה כו' אף שודאי יהי' מקוים. ומיושב בזה לשון הגמ' אחר ל' פקעי ק' שני כו' לשמואל כו' דתמוה הא בכל תנאי א"צ לומר דפקעי רק דלא חלו למפרע. ולמ"ש מיושב דכאן שפיר אף שוודאי יהי' מקוים התנאי מ"מ חלו רק אחר שמקוים בפועל פקעי כנ"ל:

36 ובזה יש לישב בעזה"י טעמא דר"י כשרגא דליבני דקדושי כולן תופסין ע"ש שאינו מובן מהו זה הענין בפרט לר"א דגם בקדושין לא מהני שיור כמו שהקשו תוס' על רש"י ע"ש. ולמ"ש י"ל דהא גטין פ"ג אמר לכי מיית הוי גיטא ומוכח דיש ברירה ופירש"י דאל"ה לא הי' ודאי גט למפרע וכן פירש"י גיטין ע"ג דבאותן הימים כו' מגורשת ואינה מגורשת ג"כ אי אין ברירה אף שלא מת הוי ספק גט מנתינה דלמא זו שעה הסמוכה למיתה ואף דחיי טפי אין ברירה ע"ש שהקשו תוס'. אולם לרש"י נראה דכיון שהוא ספק התלוי ועומד איך יהי' אח"כ ואפשר שיהי' כך או כך שיחי' כו' או כו'. ממילא חל הגט בשעת נתינה להיותה ספק מגורשת עד שיהי' מבורר כיון שבאמת הוא ספק שיכול להיות כך או כך וכיון דאין ברירה לא מהני כשמת להיות ודאי גט למפרע וכן כשלא מת ג"כ ל"א הוברר להיות ודאי בטל דמ"מ הוי ספק אז ומצינו כזה ריש פ' החולץ דקי"ל כר"ל דחליצת מעוברת לא מהני עיין עליו דממ"נ כו' כיון שא"א לידע עתידות ע"ש בתוס' ד"ה ור"ל דטעם דאינה פטורה לגמרי כמו זרע פסול משום דעיין עלי' שלא תחלוץ ולא תנשא כיון שעומדת בספק ע"ש משא"כ ספק לשעבר כדאמר בגמ' שם וכיון דילפינן דמהני תנאי דלהבא והוי ספק כל זמן שאינו מקיים ואין הבא עלי' חייב מיתה וק' אחר תופסין מספק עד שיהי' מבורר אם נתקיים או לא ומ"מ כשנתקיים חל למפרע. כמו כן באותן תנאים התלוין בברירה כמ"ש ריש כל הגט כיון אם מתי כו' שאין בידם ע"ש. ממילא חלין על הספק והוי גט ספק באמת כיון דאפשר לחול כנ"ל ושוב אף שמת או לא מת כיון דאין ברירה ל"א הוברר למפרע להיות ודאי רק הוי ספק עד שעה שמתברר כנ"ל:

37 ולכך פריך עלה דאין גט לאחר מיתה והיינו למאן דס"ל דל"ל לר"י ברירה ומשני בפי' מעת שאני בעולם ע"ש. ופ' כל הגט דייק מינה ולכי מיית הוי גט כו' דע"כ יש ברירה בתולה בד"א לר"י. וי"ל כמ"ש הר"ן נדרים ריש פ' השותפין כיון דנתברר רובו רק מקצת צריך להיות למפרע יש ברירה ע"ש. וי"ל גם בזה בתולה בדעת אחרים כיון שעכ"פ להיות ספק חל בודאי כנ"ל. וחסר רק להיות ודאי שוב יש ברירה למפרע ולכי מיית הוי למפרע הוברר שהי' וודאי. ועיין מ"ש שם בעזה"י ואפשר לפרש דאף דכה"ג א"ל ברירה פריך מ"ש שפיר ולכי מיית כו' הוי גט לא"מ. כדפריך הש"ס כאן כיון דחל על הספק הוי זה שיור בגט שלא תהי' רשאי לינשא וכנ"ל. רק דשיור לזמן ונגמר מהני והא הגמר לא"מ כמו שפי' רש"י ותוס' כאן בק' הש"ס על ר"י גיטא דמשייר לא כלום כו'. וא"כ אי לאו ברירה לא יחול כלל גם מספק ושוב אין ברירה. ומשני באומר מעת שאני בעולם. יש לפרש דמשני דר"י קאי על מהיום אם מתי דהפי' בשעת מיתה דאמר ב"ב פ' י"נ דאי מתנת ש"מ עם גמר מיתה הי' שייך אין ג' לאחר מיתה כו' ונהלח"מ הקשה באמת למה הגט בטל באם מתי כיון שבא בב"א ע"ש. ולא קשה דמפורש שם דף קל"ז דאם מתי בגט הוי לאחר מיתה ופי' רשב"ם דבש"מ שמוציא נכסיו מרשותו אין דעתו להוציא מרשותו עד לאחר גמר מיתה וכה"ג גבי גט כשמגרשה ומתירה לאחרים לא גמר להוציאה עד אחר גמר מיתה ע"ש ובאחריך מחיים שפיר פי' עם גמר מיתה ע"ש:

38 ומה"ט קאמר הש"ס דא"מ ב' לשונות ובאומר מעכשיו או מהיום אם מתי כיון שרוצה להוציאה למפרע מיד שוב הפי' אם מתי בשעת גמר מיתה והיינו מעת שאני בעולם דקאמר ושפיר יכול לחול גם אז ושוב מהני למפרע מהיום כנ"ל. ומ"מ כל אותן הימים פליגי כנ"ל:

39 והכא מייתי הש"ס מהיום ולאחר מיתה סתם ולא הוזכר ש"מ ולא מחולי זה וגם בבריא מיירי והא ודאי יקוים וע"כ כיון שאינו מקוים בפועל הוי כמו במהיום אם לא באתי עד י"ב חודש דאף שמת לא שרינן לה עד אחר י"ב חודש ע"ש ולהרמב"ם ז"ל הוי דינו כמו ספק גמור ע"ש. דכך חלות הגט שעד שיקוים בפועל לא נגמר. רק כמו ספק אף דוודאי יתקיים אח"כ וכמ"ש הה"מ. וי"ל דע"כ לא נחלקו עליו בתוס' שהוא רק מדרבנן רק משום דתנאי הי' אם לא באתי לא על קיום בפועל דוקא משא"כ מהיום אם מתי בברי אם רוצה שיהי' די במה שודאי יקוים א"כ הוי מהיום לחוד. וע"כ כונתו בפועל דוקא. וזה עצמו בקדושין מהיום ולאחר ל' לר"י דענין חלות הקדושין אלו כל שלא מקוים בפועל ודינם כספק יכולין לחול קדושי שני כשרגא דליבני דרוחא שביק כנ"ל. ויש חלוק בין שאר תנאי דהי' הקדושין על תנאי זה שיתקיים אח"כ א"כ כשמקוים אגלאי למפרע דהי' מקודשת גמורה בלי שיור דהא חלו על ספק זה שיהי' מבורר אח"כ למפרע אם הי' קדושי ודאי או לא כלום כנ"ל. משא"כ תנאי כזה מהיום ולאחר ל' דודאי יקוים שיבאו ל' יום ואעפ"כ כל שבכח ולא פועל הי' דינו כספק שיכולין לחול קדושי אחרים. א"כ אף לאחר ל' לא שייך דאגלאי למפרע שהי' ודאי קדושין דהא זה לא נעשה למפרע שיהי' בפועל דעדיין הי' רק בכח שיקוים אח"כ ולא אגלאי למפרע יותר ממה שהי' אז ולכך שפיר גם שמגיע אחר ל' לא פקעי כלל קדושי שני כנ"ל:

40 ולכך פריך שפיר אר"י מגט מהיום ולאחר מיתה בבריא דג"כ כנ"ל דיקוים ודאי שימות וכיון דמה שבכח הוי ספק א"כ לא נגמר עד לאחר מיתה ושוב אין גט לאחר מיתה כנ"ל:

41 ורב ס"ל דאי תנאי הוי אף דחלו קדושי ב' כל שלא נתקיים בפועל מ"מ כשהגיע ל' נתקיים חלו וגמרו למפרע קדושי א' ובטלו של השני כנ"ל. וי"ל בזה למה פשוט לאביי דל"א לא' תנאי ולא' חזרה כיון שהוא ספק בכונה. ולמ"ש י"ל דספק דרב הוא בגוף הדין אי שייך תנאי כזה די"ל גם הסברא להיפך דוקא גבי מהיום אם לא באתי עד י"ב חודש דחל התנאי שבאמת ספק עד י"ב חודש ושוב אף שמת בתוך י"ב חודש חשיב דמ"מ לא נתקיים בפועל על אופן שהתנה שלא הי' חל עד אחר י"ב חודש אם הי' חי משא"כ במתנה מיד על דבר שודאי יהי' כמו לאחר מיתה בבריא ולאחר ל' בלי שום דבר י"ל דאין מקום לתנאי לחול כיון שאינו מתחיל ספק כלל וחל מיד וממילא ע"כ חזרה הוי כשאמר לאחר ל' ואמר שפיר דאמצעי א"צ גט כנ"ל:

42 או דלר"מ דבעינן תנאי כפול א"כ דוקא באם לא כפלו דשייך כפילות ממילא צריך שיקוים בפועל משא"כ בזה שהתנאי רק על בפועל אבל כפילות לא שייך דא"א שלא יהי' וממילא אין כאן תנאי וא"צ שיקוים כלל כנ"ל. או דכיון דלא שייך כפילות לא צריך:

43 רש"י ז"ל ד"ה ושמואל א' אינו ס' אלא עד ל' שמא ימות הראשון ולא יגמרו כו' ואח"כ פי' מספקא לי' האי לאחר ל' אי תנאה הוי אם לא אחזור בי ותמוה. וי"ל דהא תנן במשנה בת כהן כו'. ופשוט דזה קאי על מעכשיו ולאחר ל' ולא קדשה אחר דאותן ל' הוי ספק ולכך לא תני בת כהן וא' מהן כהן וא' ישראל כו'. וע"כ בנכנסה לחופה דארוסה אין אוכלת. ולכאורה מאי קמ"ל כיון דתני מקודשת ואין מקודשת ודאי דבספק אין אוכלת ולהנ"ל י"ל דקמ"ל דהא קשה עוד כיון דהפי' אין אוכלת כל ל' יום לרב דאחר ל' בלא קדשה אחר ודאי אוכלת ממ"נ רק כל ל' וא"כ בין חזרה ובין תנאי אין אוכלת דהוי ספק שמא יחזור או ימות כמו לשמואל וא"כ למה תלי' מתני' הא דאין אוכלת בהאי טעמא דמק' ואמ"ק. ובת כהן לישראל י"ל דקמ"ל אף דהוי ס"ס. ודוחק. וי"ל דרב לטעמי' דכנסה אחלי' לתנאה א"כ אי תנאי היתה אוכלת אך לאביי כנסה לחוד ל"א מחיל רק בעל לשם קדושין וארוסין עושה וצ"ל עם יחוד דהוי עם חופה בב"א. ולר"א גם בעל הוי רק ספק וכן פ' הפ' לרב דבין כנסה ובין בעל רק ספק ועדיין קשה כנ"ל:

44 אמר רב כו' מקודשת לשני עד ל' לאחר ל' פקעי קדושי ב' וגמרי קדושי ראשון כו' ע"ש. ולכאורה קשה למ"ש הר"ן נדרים דף כ"ט גבי שור זה עולה ל' יום דלכך באשה לא מהני על ל' יום משום דלזמן לא הוי רק קנין פירות ולא קנין הגוף כדאמר בש"ס וקנין פירות לא מהני באשה דלא מצינו ע"ש וא"כ כאן לס"ד דמהני קדושי השני על ל' יום ע"כ דסבר דגם באשה מהני לזמן אף שהוא רק קנין פירות כנ"ל. וא"כ קשה דביבמות ס"ו תנן במתני' עבדי מלוג לא יאכלו בתרומה וכ' תוס' שם דאף דקנין פירות כקנין הגוף דמי מ"מ לא מהני לענין תרומה ע"ש. עכ"פ מבואר דאף שיש לו קנין פירות לא מיקרי קנין כספו לאכול בתרומה. וא"כ ממילא כאן דתני במתניתין דמקודשת לשני ואם כהן הוא תאכל בתרומה והיינו אותן הל' יום וא"כ לס"ד הא אין לו בהאשה רק קנין פירות ונהי דמהני עכשיו מ"מ איך תאכל בתרומה הא לא הוי קנין כספו דגם אשה ילפינן מהאי קרא והוי כמו עבדי מלוג דאין אוכלין בתרומה כנ"ל. ולפי' הרמב"ם ז"ל במתניתין א"ש ע"ש משא"כ למאי שפירשו שאר הראשונים ז"ל וי"ל כיון דלמשנה אחרונה דהגיע זמן ולא נשאו אינה אוכלת בתרומה ע"כ הא דתני אם כהן כו' איירי בניסת. ותוס' יבמות ס"ח כ' דנשואה ילפינן בספרי דאוכלת בתרומה מכל טהור בביתך כו' רק בארוסה יליף מקנין כספו ע"ש. וא"כ י"ל דאף שאין לו בהאשה רק קנין פירות מ"מ כיון שהיא נשואה הוי בכלל בביתך דהא עתה באותן הל' יום היא נשואה גמורה ושפיר אוכלת. ודוקא בעבד דכיון שאינו קנין הגוף לא מיקרי קנין כספו ואינו אוכל משא"כ בהנ"ל או י"ל דלס"ד עכשיו לא הוי ראי' ממתני' הנ"ל דעבדי מלוג די"ל דשם הקנין פירות של הבעל הוי רק מדרבנן ולהרבה פ' אין קנין דרבנן מהני לעשותו שלו מן התורה ולא מיקרי כלל קנין כספו משא"כ הכא דהקנין פירות מה"ת י"ל דמהני ועכ"פ לס"ד לאו קושי' כנ"ל. עוד דבאמת יש לעיין בזה בכהן שקנה עבד מישראל לזמן אם אינו אוכל בתרומה דיש לחלק בין קנין פירות דבעל שאין לו כלל קנין בגופו לקנין דלזמן שהוא עתה שלו לגמרי כנ"ל. עוד י"ל דהא קשה עוד למ"ש הר"ן לפשוט דודאי קנין פירות לא מהני באשה איך ס"ד כאן דאחר ל' פקעי א"כ איך מועיל הקדושין על ל' יום וצריך לדחוק דלס"ד מהני. וי"ל דהא לכאורה למה בקנין לזמן הוי רק קנין פירות הא יכול לעשות מה שירצה תוך הזמן דקונה כמ"ש הרמב"ם ז"ל ולמה לא יהי' קנין הגוף באותו הזמן. וי"ל דהא חזינן דקדושת הגוף לא פקעה בכדי ע"ש. וא"כ אם הי' כל הגוף של הקונה על אותו הזמן ואין לו שום זכות להמוכר א"כ איך יחזור אחר הזמן להיות של המוכר בלא שום קנין כיון שכבר של הקונה לגמרי והוי כמו קדושת הגוף דלא פקעה בכדי כנ"ל ולכך אמרינן דע"כ כשמתנה שאחר הזמן יהי' שלו ע"כ נשאר לו זכות זה גם תוך הזמן להיות שלו אח"כ וזה הזכות הוא שיור בגוף דבר הנקנה שלענין זה לא פקע כלל כח המקנה ולכך גם תוך הזמן אינו רק קנין פירות שגופו של המקנה כנ"ל. וכן היכא דחוזר ביובל ג"כ אם הי' לגמרי שלו לא הי' חוזר רק משום דנשאר לו כנ"ל. וכל זה למסקנא דקדושת הגוף לא פקעה בכדי אבל לס"ד עכשיו דפקעה בכדי א"כ שוב אמרינן שפיר שגם בקנין לזמן הוי קנין הגוף דאעפ"כ פקע אח"כ כנ"ל ולכך במקדש ל' יום שפיר ס"ד דמהני דהוי קנין הגוף וממילא אוכלת בתרומה ג"כ דהוי קנין הגוף כנ"ל. ופריך שפיר במאי פקעי דאף למ"ד שור זה עולה ל' יום פקע אח"כ הוא כמ"ש הר"ן דכיון דאינו אומר רק על ל' יום לא הוי כלל קדושת הגוף רק קנין פירות משא"כ באשה דלא מהני קנין פירות ממ"נ או דלא מהני כלל או הוי קנין הגוף ולא פקעי אח"כ ועוד דפריך אי הוי רק קנין פירות למה אוכלת בתרומה דהוי כעבדי מלוג דקשה כנ"ל דלפי האמת קדושת גוף לא פקעי ואין לזמן רק קנין פירות כנ"ל:

45 הנה הרי"ף ז"ל הביא פלוגתא הנ"ל ארישא דמקודשת לב' עד ל' אחר ל' פקעי כו'. ותמוה כמ"ש הר"ן ז"ל דהא בש"ס דחי לה במאי פקעי אלא כי אתמר אסיפא כו' ע"ש. ונראה לישב דהנה הקשו מאי פריך במאי פקעי דלמא סבר דקדושת הגוף פקעי בכדי ושור זה עולה על ל' יום מהני וסבר דגם באשה כן והי' לו לפרש דלא מהני באשה כנ"ל. אך לכאורה י"ל דקושית הש"ס הוא גם למ"ד בעולה דמהני הוא רק משום דפירש שאינו מקדיש רק ל' יום ושפיר פקע למ"ד דפקע בכדי כנ"ל. אבל כאן שהשני קדשה סתם ולא אמר כלל על ל' יום פריך שפיר במאי פקעי כיון שבשעה שקדשה היתה פנוי' עדיין ותפסי בה קדושין וממילא לא חלו קדושי ראשון שהיא אשת איש אז ושפיר מקודשת לעולם כנ"ל. אך לכאורה למאי דאיתא בירושלמי הביאו הר"ן וש"פ דאם מת הב' קודם ל' חלו קדושי ראשון וכ' הטעם דלא חזרה כלל מקדושי ראשון רק אם אפשר שיחולו אז יחולו דמסתמא אינה חוזרת לבטל קדושי א' ע"ש בר"ן ז"ל וא"כ לא קשה קושית הש"ס הנ"ל למ"ד דפקע בכדי דהוי שפיר כמו עולה על ל' יום דגם כאן אף שנתקדשה סתם מ"מ כיון שאינה חוזרת מקדושי א' דעתה בקדושי ב' רק על ל' יום שלא יבטלו קדושי הא' כנ"ל ואי פקעי שפיר גם כאן פקעי ומאי פריך אך י"ל דהא לכאורה קשה הנ"ל לר"ן ז"ל איך ס"ד דמהני הא הוי רק קנין פירות באשה כמו בהקדש דהא קי"ל דכקנין הגוף דמי וי"ל דהטעם דהא קי"ל חצייך מקודשת לי אינה מקודשת דאשה ולא חצי אשה. וא"כ כיון דאינו מקדש הקנין הגוף רק הקנין פירות הוי רק חצייך מקודשת לי דלא מהני כיון דאיכא שיור ולכך כ' הר"ן ז"ל שפיר דמקדש לזמן לא מהני כיון שהוא רק קנין פירות וגם באותו זמן אינה לגמרי שלו הוי שיור כמו חצייך דלא מהני כנ"ל. וא"כ מיושב דכאן שפיר מהני לס"ד דהא אמר בש"ס גיטין פ' השולח דחצי שפחה וחצי ב"ח שנתקדשה מקודשת ואף דחצי אשה אינה מקודשת התם שייר בקנינו שהי' יכול לקדשה כולה ולא קדש אלא חצי' אבל בחצי שפחה לא שייך בקנינו דאינו יכול לקדש יותר מחצי' ומקודשת כנ"ל ע"ש. וא"כ מיושב שפיר לס"ד כאן כיון דקדשה הראשון אחר ל' יום ממילא מהני שוב קדושי הב' על ל' יום דאף דהוי קנין פירות מהני דלא שייך טעם הנ"ל דהוי חצייך דז"א דכאן לא שייר בקנינו דלא הי' יכול הב' לקדשה יותר מל' יום כיון שכבר מקודשת לראשון על אח"כ והוי כמו חצי שפחה וחצי ב"ח וס"ד שפיר דמהני על ל' יום ואחר ל' פקעי קדושי ב' וחיילי קדושי ראשון הנ"ל וממילא מיושב ג"כ קושי' הנ"ל דפריך אח"כ שפיר במאי פקעי והיינו כנ"ל אף למ"ד קדושת הגוף פקעי בכדי מ"מ הא קדשה הב' סתם והוי לעולם כנ"ל. וא"ל כנ"ל דלא נתקדשה לו רק על ל' יום ז"א דא"כ לא מהני כלל גם על ל' יום דהוי רק קנין פירות כמו חציך דכאן שוב שייר בקנינו כיון דאם הי' מקדשה הב' לעולם שפיר מהני דלא פקעי כיון שהיתה אז פנוי'. ורק דנימא שלא נתקדשה רק על ל' וממילא הוי שייר בקנינו ולא מהני שוב כלל כנ"ל ופריך שפיר אמנם למסקנא דאמר ר"מ במעכשיו ולאחר ל' דקדושי כולן תופסין בה וע"כ כמ"ש תוס' דכיון דלא שייר בגוף האשה רק שהקנין אינו לגמרי לא מיקרי חצי אשה ע"ש ממילא גם כאן לא קשה במאי פקעי די"ל דר"י סבר פקע בכדי ואף שנתקדשה סתם מ"מ דעתה רק אל' יום כנ"ל ואף דהוי קנין פירות ושייר כו' מ"מ כל הל' הוי רק שיור בקנין כיון שלזמן נקנית לו דגמר וזה לא הוי חצי אשה ושפיר מקודשת. ומיושב הרי"ף ז"ל הנ"ל דדוקא לס"ד דחה כנ"ל כיון דהי' סבור דכה"ג מיקרי חצייך כו' משא"כ למסקנא דר"י ובפרט להמפ' דלמסקנא גם לרב אמרינן הטעם כר"י משום שיור וכ"כ הרמב"ם ז"ל ממילא כ' הרי"ף שפיר הפלוגתא ארישא כנ"ל:

46 או דהטעם כיון דמקדשה סתם והיא מרוצה אמרינן פשטה קדושי בכולה אף שהוא רק קנין פירות דלא שייך התם כו' משא"כ להירושלמי דמסתמא אינה חוזרת מקדושי הא' א"כ אינה רוצה לעולם ושייך הכא דעת אחרת ולא פשטה כו' וי"ל דקאי ארישא כנ"ל. או י"ל דלכאורה מאי פריך במאי פקעי הא אף למ"ד קדושת הגוף לא פקע בכדי מ"מ זה דוקא במה שהי' אפשר לו להקדישו לעולם. אבל בנותן לאחד מתנה לזמן על ל' יום ואח"כ תוך הזמן מכרה או הקדישה לעולם לא מהני לכאורה דאין לו כח יותר ממה שהוא שלו וכן כאן כיון שנתקדשה לראשון על אחר ל' אין כח להב' לקדשה יותר מעל ל' דאחר ל' כבר מקודשת לראשון ולא שייך במאי פקעי. ולכאורה תלי' הא בפלוגתא ב"ב קל"ז בנכסי לך ואחריך לפלוני ומכר הראשון דלרבי הב' מוציא מיד הלקוחות דלא הי' יכול למכור לעולם אף שהי' אז שלו ורשב"ג סבר דאין לב' אלא מאי ששייר הא' ע"ש וגם כאן לרבי פקע ממילא דאין לה כח להתקדש יותר מעל אך לא דמי דבשלמא המקנה שמתנה אחריך לפלוני א"כ אין להמקבל רק הכח שנתן לו המקנה משא"כ כאן הוא לא היתה שלו שיוכל להתנות וקודם הל' יום היא לגמרי ברשות עצמה להתקדש כמו שתרצה אך כיון שהיא מקנית עצמה לו על אחר ל' הוי כמו התם בכותב נכסיו לבנו לאחר מיתה שאין מכירין רק עד שימות ע"ש. אך באשה באמת אינה מקנית דהוי כי תלקח אשה לאיש רק שמבטלת דעתה כהפקר כמ"ש הר"ן ז"ל נדרים כ"ט. ולכך פריך שפיר במאי פקעי כנ"ל ולדידן י"ל כיון דקי"ל בנתן הוא ואמרה היא דספיקא הוי. וגם הר"ן כ' שם דקצת דמי לפדאוהו אחרים שמקנית לו ע"ש י"ל דשפיר קאי ארישא כנ"ל:

47 אך באמת לא דמי לאחריך דהוא ג"כ מטעם הר"ן ז"ל שם בנדרים. דבשלמא במכר דמהני לזמן שגם קנין פירות מהני שייך שלא הקנה רק לזמן וממילא אינו יכול למכור יותר. משא"כ באשה דלא מהני כלל לזמן דלא מצינו קנין פירות כמ"ש הר"ן ממילא או דמקודשת לעולם או דלא מהני כלל ופריך שפיר במאי פקעי. ובל"ז החילוק מובן כיון דלא אפשר להיות פקע בכדי כנ"ל:

48 הר"ן ז"ל כ' דפשט הסוגי' משמע דלא הוי חזרה מה שנתקדשה לב' וכדעת הירושלמי דאם מת או גרשה הב' חלו קדושי א' ולכאורה מבואר להדי' כן כמ"ש הריטב"א והרשב"א דאיך אמר מקודשת לב' עד ל' הא חזרה בה מקדושי הא' ע"ש וי"ל בפשיטות דבשלמא לס"ד דקדושת הגוף פקעי בכדי אמרינן שפיר דלא הוי חזרה דאף שנתקדשה לב' מ"מ לא נתקדשה רק על ל' יום דאין שום ראי' שחזרה מקדושי א' שלא הי' רק אחר ל' ואז באמת תהי' מקודשת לו שיהי' נפקעים קדושי הב'. אבל למסקנא דקדושת הגוף לא פקעי בכדי ומקודשת לעולם הוי חזרה מקדושי הא' וגם אם מת או גרשה י"ל דלא מהני ולכך כ' רק דפשט הסוגי' משמע כן:

49 אמר אביי לטעמי' דרבא וקדשה מעכשיו ולאחר ל' והב' לאחר כ' והג' לאחר י' מא' וג' צריכה גט מאמצעי אינה צריכה גט כו'. וקשה דהוי מצי לאשמעינן רבותא זו גם בשנים שקדשה הא' לאחר ל' יום והשני מעכשיו ולאחר מ' יום דג"כ מראשון צריכה גט ולא משני דממ"נ אי תנאה מקודשת לראשון למפרע ואי חזרה ג"כ של הב' חזרה וכבר חלו של הראשון קודם אחר ל' כו' וס"ד דספק שמשמע ב' לשונות וי"ל של הא' חזרה ושל הב' תנאי וחלו קודם קמ"ל כנ"ל. ולמה בג' כו'. ואי הוי אמרינן כדאמר לעיל משום דיודע שאין גט לאחר מיתה הוי א"ש דבשנים א"כ של השני ודאי תנאה דהא יודע שאם יהי' חזרה לא יתפסו הקדושין שהיא מקודשת כבר על אחר ל' והי' כוונתו על התנאי. רק באמת גם לאחר מיתה לא אמרינן דיודע כו':

50 והי' אפשר לומר דהטעם דכאן באמת יש ב' ספיקות אי משמע הלשון תנאי או חזרה וגם יש ספק שמשמע ב' הלשונות כו'. וי"ל דלענין ספק זה שמשמע ב' הלשונות וא"כ בג' כולם נכנסו בספק זה שמא הראשון תנאי וצריכה גט ממנו או דשל א' חזרה ושל הב' תנאי או של הג' כו' אבל ממ"נ אינה מקודשת רק אל אחד מהג'. וא"כ י"ל כדאמר בש"ס גבי אמר לשלוחו צא וקדש לי אשה סתם כו' דמדאורייתא אזלינן בתר רובא ואמרינן על כל אחת שהיא מהרוב שלא נתקדשה ע"ש. וא"כ גם כאן כיון שהשנים מהג' יש כאן שודאי אינה מקודשת להם וא"כ על כל א' אמרינן שהוא מהרוב שאינה מקודשת לו כיון דבספק זה הם כל הג' ואינה מקודשת רק לא' מהם. והוא כמו בג' קדירות בי"ד ס' ק"י דכיון שכולן בכלל הספק אזלינן בתר רובא ע"ש וכן כאן לענין ספק זה דמשמע ב' לשונות שכולן בכלל הספק אזלינן בתר רובא מדאורייתא. ורק מדרבנן תצטרך גט מכולם ובדרבנן י"ל דסמכינן לקולא דלא משמע שתי לשונות כיון שהוא דרבנן הא משום דב"ח לא בטלו או דהוי קבוע מדרבנן ע"ש ולכך צריכה גט רק מראשון ומאחרון משום דלענין ספק זה אי משמע תנאי או חזרה לענין זה אין כל הג' בכלל הספק רק הא' והג' ואין כאן רוב לענין זה משא"כ לענין הספק דמשמע שתיהם כנ"ל ומיושב הנ"ל דלא מצי למימר רק בשנים כנ"ל דבזה הי' הספק מדאורייתא שמא משמע ב' לשונות דאין כאן רוב וגם מצד הספק דמשמע ב' לשונות תצטרך גט מכל א' מדאורייתא. וי"ל דמודה אביי בזה בב' דצריכה גט מכל אחד ודוקא בג' מטעם הנ"ל. אך לא משמע כן. בפרט דמשמע מהפוסקים דגם בב' לא אמרינן כנ"ל: