חידושי הרד״ל על ויקרא רבה ל״ז

1 ויקרא רבה פתח ↗

אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה' ויקרא כז, ב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב קהלת ה, ד: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר מִשֶּׁתִּדֹּר וְלֹא תְשַׁלֵּם, רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר וְטוֹב הַנּוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם. רְאָיָה לְרַבִּי מֵאִיר, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עו, יב: נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר, וְטוֹב מִשְּׁנֵיהֶם מִי שֶׁאֵינוֹ נוֹדֵר כָּל עִקָּר אֶלָּא מֵבִיא כִּבְשָׂתוֹ לָעֲזָרָה וּמַקְדִּישָׁהּ וְשׁוֹחֲטָהּ. דברים כג, כג: וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא, אָמַר רַב הוּנָא מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד שֶׁנָּדַר וְלֹא שִׁלֵּם אֶת נִדְרוֹ וְהָלַךְ לִפְרשׁ בַּיָּם הַגָּדוֹל וְשָׁקְעָה סְפִינָתוֹ וּמֵת בַּיָּם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמַשְׁהֶה אֶת נִדְרוֹ סוֹף שֶׁבָּא לִידֵי עֲבוֹדָה זָרָה וְגִלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים וְלָשׁוֹן הָרָע, מִמִּי אַתָּה לָמֵד כֻּלְּהוֹן מִיַּעֲקֹב, עַל יְדֵי שֶׁנָּדַר וְשִׁהָה אֶת נִדְרוֹ, בָּא לִידֵי כֻלָּן, עֲבוֹדָה זָרָה מִנַּיִן בראשית לה, ב: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל בֵּיתוֹ הָסִרוּ אֶת אֱלֹהֵי הַנֵּכָר. גִּלּוּי עֲרָיוֹת מִנַּיִן, מִדִּינָה, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לד, א: וַתֵּצֵא דִּינָה. שְׁפִיכוּת דָּמִים מִנַּיִּן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לד, כה: וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים. לָשׁוֹן הָרָע מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר בראשית לא, א: וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן. וְרַבָּנָן אָמְרֵי כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמַשְּׁהֶה נִדְרוֹ קוֹבֵר אֶת אִשְׁתּוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב בראשית מח, ז: וַאֲנִי בְּבֹאִי מִפַּדָּן מֵתָה עָלַי רָחֵל. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק כָּל מִי שֶׁנּוֹדֵר וּמְשַׁלֵּם, יֵשׁ לוֹ שָׂכָר עַל הַנֶּדֶר וְעַל הַשִּׁלּוּם, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים עו, יב: נִדְרוּ וְשַׁלְּמוּ לַה' אֱלֹהֵיכֶם. וּמִי שֶׁנּוֹדֵר וּמַשְׁהֶה נִדְרוֹ, גּוֹרֵם מִיתָה לְעַצְמוֹ, דִּכְתִיב דברים כג, כב: כִּי דָּרשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ ה' אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ, מִמְךָ נִפְרָעִין וְלֹא מִמָּמוֹנְךָ. אָמַר רַבִּי אַמֵּי אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן, אֵין מִיתָה בְּלֹא חֵטְא, שֶׁנֶּאֱמַר יחזקאל יח, ד: הַנֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת. וְאֵין יִסּוּרִין בְּלֹא עָוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים פט, לג: וּפָקַדְתִּי בְשֵׁבֶט פִּשְׁעָם וּבִנְגָעִים עֲוֹנָם. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחָאי כְּשֵׁם שֶׁבִּנְדָרִים בַּל יַחֵל וּבַל תְּאַחֵר, כָּךְ בַּעֲרָכִין בַּל יַחֵל וּבַל תְּאַחֵר, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר: אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'.

2 תוספות על סוכה פתח ↗

מיד תינוקות שומטין לולביהן. לולבי התינוקות שומטין הגדולים מידן ואוכלין אתרוגיהן של תינוקות ואין בדבר גזל ולא משום דרכי שלום אלא שכך נהגו בו מחמת שמחה כך פי' בקונט' ויש ללמוד מכאן לאותן בחורים שרוכבים בסוסים לקראת חתן ונלחמים זה עם זה וקורעין בגדו של חבירו או מקלקל לו סוסו שהן פטורין שכך נהגו מחמת שמחת חתן ועוד יש לומר דמתני' לא איירי כלל שיחטפו הגדולים מידן של תינוקות אלא מיד כלומר לאלתר התינוקות שומטין לולבי עצמן מתוך הערבה לפי שהלולב ארוך ושוחקין בו ואתרוגיהן היו אוכלין והשתא ניחא הא דפריך בגמרא למאן דאמר אתרוג בשביעי מותר דהכא משמע תינוקות אין גדולים לא ובקונט' דחק לפרש דהכי פריך תינוקות דווקא שלא הוקצה למצוה גמורה אבל של גדולים הוקצה למצוה גמורה אסורין כל היום וקשה דא"כ הוה ליה למימר דתינוקות אין דגדולים לא:

3 ויקרא רבה פתח ↗

רַבָּן גַּמְלִיאֵל הֲוָה מְטַיֵּל מִן עַכּוֹ לִכְזִיב וְהָיָה טָבִי עַבְדּוֹ מְהַלֵּךְ לְפָנָיו וְרַבִּי אִלְעָאי מֵאֲחוֹרָיו, רָאָה כִּכָּר אֶחָד מֻשְׁלָךְ בַּדֶּרֶךְ וְרָאָה גוֹי אֶחָד אָמַר לוֹ מַבְּגַי טֹל אֶת הַכִּכָּר הַזֶּה וּנְטָלוֹ, וְנִטְפַּל בּוֹ רַבִּי אִלְעָאי אָמַר לוֹ מַה שְּׁמֶךָ, אָמַר לוֹ מַבְּגַי, אָמַר לוֹ בֵּרַכְתָּ גַּמְלִיאֵל מִיָּמֶיךָ, אָמַר לוֹ לָאו, אָמַר לוֹ מֵאֵיזֶה מָקוֹם אַתָּה, אָמַר לוֹ מֵעֲיָרוֹת הַלָּלוּ שֶׁל בּוּרְגָנִין. וְלָמַדְנוּ שְׁלשָׁה דְּבָרִים, שֶׁחֲמֵצוֹ שֶׁל גּוֹי מֻתָּר לְאַחַר הַפֶּסַח, שֶׁצָּפָה בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ שֶׁשְּׁמוֹ מַבְּגַי, שֶׁאֵין מַעֲבִירִין עַל הָאֳכָלִין. רַבִּי יַעֲקֹב בַּר זַבְדִּי בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ הֲדָא דְתֵימַר בָּרִאשׁוֹנָה, אֲבָל עַכְשָׁיו מַעֲבִירִין עַל הָאֳכָלִין מִפְנֵי כְשָׁפִים. נִכְנְסוּ לִכְזִיב, כֵּיוָן שֶׁאָכְלוּ וְשָׁתוּ בָּא אֶחָד לִשְׁאֹל לוֹ אֶת נִדְרוֹ, אָמַר לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל לְרַבִּי אִלְעָאי מְשַׁעֵר אַתְּ רְבִיעִית יַיִן בָּאִיטַלְקִית, אָמַר לוֹ הֵן, אָמַר לוֹ לַשּׁוֹאֵל טַיֵּל אַחֲרֵינוּ עַד שֶׁנָּפֵיג אֶת יֵינִי, הִתְחִיל מְטַיֵּל אַחֲרֵיהֶם עַד שֶׁהִגִּיעַ לְסֻלָּמֵי צוֹר, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם יָרַד לוֹ רַבָּן גַּמְלִיאֵל מֵעַל הַחֲמוֹר וְנִתְעַטֵּף בְּטַלִּיתוֹ וְיָשַׁב לוֹ. וְלָמַדְנוּ דְּבָרִים הַרְבֵּה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, כִּי רְבִיעִית יַיִן מְשַׁכֶּרֶת, וְהַדֶּרֶךְ מְפִיגָה אֶת הַיַּיִן, וְאֵין מוֹרִין שְׁתוּיֵי יַיִן. וּמִמֶּנּוּ לָמַדְנוּ שְׁלשָׁה דְבָרִים, שֶׁאֵין מְפִירִין נְדָרִים לֹא שְׁתוּיֵי יַיִן וְלֹא רוֹכְבִין וְלֹא עוֹמְדִין אֶלָּא יוֹשְׁבִין עֲטוּפִין. בַּמֶּה פָּתַח לוֹ, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בַּלָּשׁוֹן הַזֶּה פָּתַח לוֹ משלי יב, יח: יֵשׁ בּוֹטֶה כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא, בְּדִין הוּא כָּל מִי שֶׁמְבַטֵּל לִנְדָרִים שֶׁיִּדָּקֵר בְּחֶרֶב, וּמַהוּ רְפוּאָתוֹ, וּלְשׁוֹן חֲכָמִים מַרְפֵּא, הוֹלֵךְ אֵצֶל חֲכָמִים וְהֵם מְפִירִים אֶת נִדְרוֹ, לְפִיכָךְ משֶׁה מַזְהִיר אֶת יִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם: אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר.

1 א ושקעה ספינתו בים. אפשר רמיזא כמ"ש יונה בסוף תפלתו אשר נדרתי אשלמה ישועתה לה'. לומר שבזכות שמשלם נדריו יושיעו ה' מן הים. ומכלל הן נשמע כו' וע' פר"א פ"י:

2 ב סוף שבא לידי עבודת כוכבים וגו' וש"ד כו'. ועב"ר פ"ע ובהגהותי שם בס"ד:

3 ג א"ר אמי אין מיתה כו'. שבת נה:

1 ד דאנן זבנין חד כילה לחדא יתומא כצ"ל ובערוך ע' קלב א' גרס קלב ופירשו כתונת הר"מ ברלין:

2 ה ותנינן תמן מיד התינוקות כו'. סוכה מ"ה ומלשון המדרש כאן דקאמר דמינוקייא מקלקלי ומביא ע"ז הא דתינוקות שומטין כו' משמע כפי' התוס' שם ד"ה מיד כו' ע"ש:

3 ו מיני גוזין בחד נהרא כצ"ל:

1 ז א"ל הכרת גמליאל מימיך כצ"ל:

« חידושי הרד״ל על ויקרא רבה ל״ו:ג׳