חידושי הרד״ל על במדבר רבה ד׳:כ׳

20 מא אליהו אמר כל המרבה כו'. תדא"ר פי"ג:

21 מב תינוק הוא ושוחק כצ"ל כדלקמן וכ"ה בתדא"ר שם.

22 מג א"ל מה ראית. בתדא"ר הגי' אמרתי לו. ואליהו ז"ל הוא שמספר שאמר לו כן:

23 מד וקראו לי קילוני. עמ"כ והפי' הנכון הוא שקרא לו המלך להיות הוא וזרעו בן חורין מהמס ועבודת המלך וכמו מקום קלניא בסוכה מה. טבריא קלניא בעבודת כוכבים י:

24 מד כמה זקנים מינה. עמ"כ. והנכון דדרש כל בחור. על בחירת סנהדרין:

25 מה עושין דרגון לפניו. פי' שיהיו חולקין מעלת כבוד לפני הארון והרד"ק בשמואל הביא גי' ת"י שהי' לפניו שתרגם על ששה צעדים שיתא דרגין. ופי' קדשן היינו מכל טומאה מפני שהיו מהלכין סמוך לארון או פירושו לשון הזמנה:

26 מו הלכו לגבעה להעלות משם הארון שהארון בגבעה היה מבית אבינדב שהניחוהו שם כשהחזירוהו פלשתים כמ"ש שמואל א' ז וכן כתיב כאן וישאוהו מבית אבינדב אשר בגבעה ולפשוטו גבעה זו נראה שהיתה בקרית יערים עצמה שהושיבו הארון שם בגבעה של עיר ומפני שגבעה זו בגבול בנימין היתה כדמפרש אח"כ ובנימין זכה להיות אושפיזכן לשכינה וכמ"ש הגר"א ז"ל באדרת אליהו פ' וזאת הברכה שאפי' שכינת עראי דרך אושפיזא היה בחלקו של בנימין לכן בקרית יערים שהיתה ליהודה העמידוהו בגבעה זו שהיתה משל בנימין ועיין במדרש שמואל בפרשה י"ג ומש"ש בהגהותי בס"ד ע"ד הרד"ק שם:

27 מז אר"י משום רשב"י כו' רה"א כו' ב"ב י"ד:

28 מח מפני מה נענש כו' סוטה לה. וע"ל ס"פ י"ב ופ' כ"א:

29 מט והיה ארונא טעין כו'. הוא לשון הירושלמי פ' חלק שציין המ"כ.

30 נ אבינדב אשר בגבעה עם ארון האלהים מה נשאו עמו כו' כצ"ל ועמ"כ:

31 נא כההוא דתנינן ארון כו' ב"ב י"ד:

32 נב מכאן אמרו אחיו הולך לפניו ועזא מאחריו כצ"ל וכדלעיל שעיקר החדוש הוא על עוזא שאין מפורש שהלך מארריו רק נלמד מדיוקא דכתיב באחיו לפניו ש"מ שעוזא היה לאחריו:

33 נג שאדם מנענע בו ג"כ לשמחה לפני ה' כמ"ש ושמחתם לפני ה' אלהיכם. ועיין בויק"ר פ"ל:

34 נד כתיב כידון כו'. סוטה שם:

35 נה והלך לו לעצמו. פי' הלך הארון בעצמו מן העגלה וכמ"ש בתדא"ר פל"א שהיה תלוי באויר בין השמים לארץ. לרמוז שכן הוא ראוי להנשא באויר ע"ג כתפי הלוים ולא בעגלה:

36 נו מהו על השל כו'. סוטה שם:

37 נז שעשה צרכיו בפניו. נראה דלא באותה שעה קאמר. שהרי מפורש בד"ה על אשר שלח ידו אל הארון גם אין סברא שעשה כן ברבים באותה שעה כו' והיו שותקים מלמחות אלא שדרש מלשון השל שבאיזה פעם מכבר לא נזהר ועשה צרכיו בפניו ונפרע לו עתה כששלח ידו ג"כ בארון:

38 נח לוי היה. מפני שכתוב הגתי סד"א שגר היה כמו אתי הגתי. לכן הוצרך לפרש שהיה לוי:

39 נט מייחסו עם הלוים ששים ושנים לעובד אדום דה"א כ"ז. כצ"ל וכדלקמן בפרשה:

40 ס הלוים נושאים כו'. משמע שמתחלה נשאוהו כהנים שעוזא ואחיו בני אבינדב שכהנים היו כ"כ האר"י ז"ל שעוזיהו המלך הי' נשמת עזא שהי' כהן ולכן נכנס להקטיר ושלא כד' הרד"ק בשמואל ובד"ה שכתב שלא היו לוים ומשמעותן שהיו ישראלים ואפשר היו מבני בנימין. יושבי הגבעה שהיה לבנימין ולפ"ז אולי יש לדרוש מ"ש דה"א ז' גם שם ט' ונדב וגדור ואחיו. כי נדב הוא אבינדב ואחיו הוא אחיו וגדור הוא עזא ועל שנפרץ בו פרץ עזא רק שנמחל לו ובא לעוה"ב כדלעיל לכן קראוהו גדור כלומר ה' יגדור הפרצה שנפרצה בו. ומבואר מזה שלא כדעת הרמב"ם בס' המצות עשין ל"ד שכתב שלא באה המצוה ללוים כ"א במדבר למיעוט מספר הכהנים אכן לדורות החיוב בכהנים כמו שנתבאר בס' יהושע ובשמואל עכ"ל. וכאן מבואר שלדורות בלוים. ובאמת צ"ע דבהדיא תניא בסוטה ל"ג ב בכל יום ויום לוים נושאים את הארון ובאותו היום שעברו הירדן נשאוהו כהנים ומנו שם ג' מקומות לבד שנשאוהו כהנים. ומצאתי אח"כ שהרמב"ן בהשגותיו לשרשי הרמב"ם שרש ג' השיג עליו מסוגיא הנ"ל ודעתו ז"ל שהמצוה בין בכהנים בין בלוים וכ"נ מסתימת דברי הרמב"ם עצמו בחיבורו ספ"ב מהל' כלי המקדש ע"ש. ורק בג' מקומות אל שמנו חז"ל היה עפ"י נביא דוקא בכהנים. וע' במגלת אסתר שם בשם הרד"ק שיש עוד פעם רביעי כשברח דוד מאבשלום. וז"א כמבואר שם והנה צדוק וכל הלוים אתו נושאים את ארון ברית ה'. וי"ל לפ"ד המדרש כאן שאוסר לדורות הכהנים ג"כ. דצדוק היה הממונה כהן הראש ועל פיו נשאוהו. ומ"ש עוד במג"א שם מקרא דד"ה וישאו בני הלוים את ארון האלהים שהביאו הרמב"ם כי אז הכהנים נשאוהו ושא"כ ה' מקומות הן. הוא שגיאה במחכ"ת ששם ודאי הלוים נשאוהו והרמב"ם לא הביא זה שם רק לראיה שהנשיאה בכתף מצוה כמ"ש שם כאשר צוה משה בדבר ה':

41 ס ב' דברים היו כו' מכילתא ס"פ בשלח ושם חשיב גם המטה ג"כ:

42 סא ר"י עבד לה אפטרא. שה"ש רבה פ"ב פ"ד:

43 סב מי העלוהו הלוים כו'. מפני שנזכרו גם כהנים בפ' הוצרך לפרש הלוים נשאוהו כמש"ל:

44 סג ר"ח ור' מנא ח"א כו'. בירוש' פ' חלק:

45 סד מקרא חד כו'. זה לא נמצא בירושלמי ובבלי ומדברי איזה מדרש אחר שמפרש כפשטיה שהכל א' ומה שזה סותם זה מפרש וילמד קרא דשמואל משל ד"ה דשור ומריא לאו היינו א' אלא ז' פרים וז' אילים ויהיה פי' מריא אילים פטומים. וקרא דד"ה למד משל שמואל שעל כל ו' פסיעות היו עושין כן:

46 סה רב פפא כו'.סוטה שם ע"ב:

47 סו לאו אלא לבש כלים נאים כו'. נאים שבבגדי מלכות כדמפורש בגדי זהב סנונין דומין לפז:

48 סז מריעים ותוקעים בשופרות. בא לפרש מ"ש בתרועה בקול שופר אין פירושו בתרועה בפה. אלא הוא כלל ופרט שמפרש אח"כ במה היו מריעים בקול שופר וחצוצרות:

49 סח וכתוב א' אומר כו'. שם בד"ה מפורשים שארי כלי שיר דקאמר:

50 סט ומכרכר וגו' ותבז לו בלבה כיון שראתה כצ"ל:

51 ע הופך אספירס ומשוור. עמ"כ ובמ"מ פי' הופך עקבות פרסות רגליו ומרקד. וז"ש להלן אשר נגלה היום לעיני כו' מכאן אתה למד שהיה הופך אספירס שע"י הרקידה הלזו נגלו אצבעות רגליו שהיו מהלכין יחפין מפני שהיה סמוך לארון מקום שכינה כנושאי הארון עצמם כמש"ל פ"ה אות ה' בהגהותי. ועי' רד"ק בשמואל:

52 עא הוא וישראל כו' תמן כתיב ויקריבו כו'. מזה אתה למד שישראל הקריבו ג"כ. ובכדי לסיים שבירך כל העם על שכיבדו הארון והקריבו קרבנות:

53 עב אשפר כו'. וי"א אשישה כו'. פסחים ל"ו ב':

54 עג לא הניחתו לכנוס תוך הבית אלא יצאת כו'. יש לפרש שז"ש ד"ה ט"ז ויסב דוד לברך את ביתו שהוא במקום ויסב הכתוב בשמואל. שהסיב דרך אחרת לכנוס לביתו מחמת שנצבה מיכל על הפתח לקפחתו בדברים:

55 עד אראב"כ הריק כו'. ירושלמי פ"ה דסוכה ה"ז ופ"ב דסנהדרין ה"ד ומדרש שמואל פכ"ה:

56 עה אריכסטריס. ע' מו"ע ערך ארכסיטרס:

57 עו היום נגלה כבוד בית אבא. דרש מלך ישראל על שאול שהיה מלך על ישראל לבדו כדלהלן:

58 עז עשה עצמו כסוכה. ברכות ס"ב ב'. והאי עטיף אפלוניא הוא פי' מהמסדר ר"מ דרשן:

59 עח והוי חמי ליה משלשל כו'. ירושלמי שם:

60 עט על עם ה' זה שבט יהודה. כמ"ש היתה יהודה לקדשו וכתיב ויהודה עוד רד עם אל ועם קדושים נאמן:

61 פ וא"ת שהייתי שפל כו'. מדרש שמואל שם:

62 פא הא ביום מותה הוות לה. סנהדרין כ"ב א':

63 פב אין לך אדם כו'. ירושלמי סנהדרין שם:

64 פג ולא הלכתי בגדולות בשעה שהחזירוני כו'. בירוש' שם הגי' להיפך לא הלכתי בגדולות כשהעליתי את הארון ונכון ל' לא הלכתי בגדולות שהלך לפני הארון בשפלות מפזז ומכרכר:

65 פד מגידס של ב"ו. כצ"ל בסמ"ך שפירושו כמ"ש המ"כ:

66 פה אלעזר היה דוך דוכנין. כצ"ל וכ"ה בירושלמי לקמן פ"ז ופי' נשיא נשיאים: