רא"ה על ברכות ס׳ ב

1 הנכנס לבית הכסא אומר התכבדו מכובדים קדושים משרתי עליון תנו כבוד לאלהי ישראל שמרוני שמרוני עזרוני עזרוני המתינו לי עד שאכנס ואצא כי זה דרכן של בני אדם. כתב רבינו שלמה ז"ל למלאכים המלוין לו לאדם אומר כן דכתיב כי מלאכיו יצוה לך וגו'. כד נפיק אומר ברוך אשר יצר את האדם בחכמה וברא בו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע שאם יפתח אחד מהם או אם יסתם אחד מהם איני יכול להתקיים אפילו שעה אחת ברוך אתה ה' רופא כל בשר ומפליא לעשות. פי' וכל שעה שנכנס שם ויוצא משם הוא מברך כן שעל הרפואה שיש באותו דבר הוא מברך כן. ודעת מקצת הראשונים שאין צריך כן על הקטנים אלא על הגדולים, דיקא נמי דקתני הנכנס לבית הכסא ואילו לקטנים לא שייך למימר ביה הנכנס.

2 הנכנס לבית המרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזה ומכיוצא בו לעתיד לבא. פי' ואינו פותח ואינו מסיים בברוך. וכד נפיק מאי אומר אמר רב אחא ברוך שהצלתני מן האור. פי' ובהזכרת שם ומלכות.

3 הנכנס להקיז דם אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה. פי' ואינה פותחת ואינה מסיימת בברוך. וכד נפיק מאי אומר אמר רבא ברוך רופא חיים. פי' ובהזכרת שם ומלכות.

4 הנכנס לישן על מטתו אומר משמע עד והיה אם שמוע ומברך ברוך המפיל חבלי שינה על עיני אדם והמאיר לאישון בת עין יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתתן חלקי בתורתך ותרגילני לדבר מצוה ואל תרגילני לדבר עבירה ותשלוט בי יצר טוב ואל תשלוט בי יצר הרע ותעמידני ממטתי לחיים ולשלום והאירה עיני פן אישן המות ברוך מאיר העולם. פי' ובהזכרת שם ומלכות בפתיחתו. וכי מיתער לימא הכי אלהי נשמה שנתת בי טהורה אתה יצרתה אתה בראתה ואתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבא כל זמן שהנשמה תלויה בקרבי מודה אני לפניך ה' אלהי ואלהי אבותי רבון כל המעשים ברוך המחזיר נשמות לפגרים מתים. פי' ולפי שברכה זו סמוכה לחברתה דהיינו לברכת השינה אינה פותחת בברוך. וברכות אלו של שינה אינו צריך לברך אלא בשינת הלילה ואפילו ישן לו ביום כעין שינת לילה אינו צריך לברך עליה ודיו בפעם אחת דאין כונת הברכה על שינתו זו אלא על מנהגו של עולם שדרכן בשינה.

5 כי שמע קל תרנגלא לימא הכי ברוך הנותן לשכוי בינה להבין בין יום ובין לילה כי לביש אומר ברוך מלביש ערומים כי מכסי סדינא אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו להתעטף בציצית כי מנח ידיה על עיניה אומר ברוך פוקח עורים וכי תריץ ויתיב אומר ברוך מתיר אסורים כי נחית לארעא אומר ברוך רוקע הארץ על המים כי קאי אומר ברוך זוקף כפופים כי משי ידיה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים כי משי אפיה אומר ברוך המעביר חבלי שינה מעיני ותנומה מעפעפי יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתתן חלקי בתורתך וכוף את יצרי להשתעבד לך ותנני לחן לחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואי וגמלני חסדים טובים ברוך גומל חסדים טובים לעמו ישראל. פי' ולא גרסינן ברוך אתה ה' דלאו חתימה היא דלימא שם. כי אסר המייניה. פי' הוא האבנט, שהוא צריך לאזור כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה. אומר ברוך אוזר ישראל בגבורה כי סיים מסאניה אומר ברוך שעשה לי כל צרכי כי מהלך אמר ברוך המכין מצעדי גבר.

6 וכתב הראב"ד דברכות אלו אין מברכין אותן אלא בשעשה מעשה זה אבל אם לא שמע קול התרנגול אינו מברך הנותן לשכוי בינה, ואם הלך יחף אינו מברך שעשה לי כל צרכי, לא רחץ ידיו אינו מברך על נטילת ידים, אבל שלא עשני גוי ועבד ואשה לעולם הוא מברך. וברכות אלו אינו צריך לברכן תיכף המעשה ולא עוד אלא שאינו יכול לברך אותן בשעת מעשה שהרי אין ידיו נקיות לברכה אלא ממתין ומסדרן וכן נהגו.

7 רי"ף מד, ב גרסינן בפרק התכלת במנחות מג, ב תניא היה ר' מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך מאה ממש אמר ר' חייא בר רב אויא בשבתות וימים טובים דלא נפישי ברכות ממלי בהו באספרמקי ומגדי. פי' מאה ברכות בכל יום היינו תשע עשרה ברכות דתפלה תלת זימנין ביומא ערבית ושחרית ומנחה שהם נ"ז ברכות, ושלש ברכות דקרית שמע דשחרית וארבע ברכות דקרית שמע דערבית הרי ס"ד ברכות, וברכת השינה ברוך המפיל שינה וברכת המעביר שינה וברכת נטילת ידים ואשר יצר את אלהי נשמה הנותן לשכוי בינה שלא עשאני גוי עבד אשה פוקח עורים זוקף כפופים מתיר אסורים מלביש ערומים רוקע הארץ על המים אוזר ישראל בגבורה עוטר ישראל בתפארה שעשה לי כל צרכי המכין מצעדי גבר, ברכות התורה שתים אשר קדשנו במצותיו וצונו לעסוק בדברי תורה ואשר בחר בנו דאילו הערב נא ממטבע של ראשונה היא, ושתים דפסוקי דזמרה ברוך שאמר וישתבח, נטילת ידים לסעודה, המוציא ארבע דברכת המזון וכן לסעודה שנייה, ברכת היין שתים אחת לפניה ואחת לאחריה, הרי ל"ו ברכות וס"ד דלעיל הרי מאה ברכות. ובשבת חסרו להו מן התפלה דמעומד שהרי אין מתפללין אלא ז' בכל תפלה ותפלה, והיינו דקאמר רבינו ז"ל דמשלים להו במיני מגדים ומברך עליהו.

8 תניא היה ר' יהודה אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום שלא עשאני גוי עבד ואשה. פי' עבד ואשה דפטירי ממקצת מצות. רב אחא בר יעקב שמעיה לבריה דקא בריך שלא עשאני בור אמר ליה כולי האי נמי ואלא היכי איבריך שלא עשאני עבד היינו אשה עבד זיל טפי. פי' שאסור בבת חורין מה שאין כן באשה.

9 מתני'. חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברכין על הטובה. כלומר על כל אחת כראוי לה על הרעה דיין האמת ועל הטובה הטוב והמטיב. דכתיב ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע. פי' מדלא כתיב בכל לבך וכתיב בשתי ביתי"ן. ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך ובכל מאדך אפילו הוא נוטל את ממונך דבר אחר בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בכל הוי מודד מודה לו.

10 גמ' חייב לברך על הרעה ברוך דיין האמת ומקבלה עליה בשמחה כענין שהוא מקבל את הטובה דכתיב חסד ומשפט אשירה אם חסד אשירה אם משפט אשירה וכתיב באלהים אהלל דבר בה' אהלל דבר. פי' אלהים מדת הדין ה' מדת רחמים. וכתיב כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא וכתיב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. פי' מסתברא דטעמא דמילתא משום דאין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ובידוע שכל עון נפקד על מי שעשאו או בעולם הזה או לעולם הבא, הילכך כשרואה עצמו באחד מן היסורין יש לו לשמוח ולגמור בדעתו דמירוק עונותיו הוא, ומוטב שישלמוהו בעולם הזה משישלמוהו לו בעולם הבא דיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה. לעולם יהא אדם רגיל לומר כל דעביד מן שמיא לטב כל דעביד רחמנא לטב. פי' היינו הך דאמרן שיתלה יסוריו לחסד הבורא יתברך כי למרק עונותיו ניתנו לו.