רא"ה על ברכות מ״ד א

1 מתני'. הביאו לו מליח ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת שהפת טפלה לו זה הכלל כל שהוא עקר ועמו טפלה מברך על העקר ופוטר את הטפלה.

2 רי"ף לב, א מי הוי מידי דהוי מליח עיקר ופת טפלה אמר רב אחא בריה דרב אדא אמר רב יוסי באוכלי פירות גינוסר שנינו. פי' שמתוך מתיקותן נותנין בהן מלח הרבה ומתוך המלח צריך למעט פת ומכל מקום הפירות עיקר. פי' והוא חלקו של נפתלי, ושמעתי מפי מורי החכם הגדול ר' יצחק הלוי בר' שמואל ז"ל שזהו שתרגם אנקלוס בראשית מט, כא ואחסנתיה תהא מעבדא פירין יהון מודין ומברכין עליהון, לפי שהן טעונין ברכה לעולם ואין נפטרין בפת כשאר פירות.

3 מתני'. אכל תאנים וענבים ורמונים מברך עליהן שלש ברכות דברי רבן גמליאל וחכמים אומרים ברכה אחת מעין שלש רבי עקיבא אומר אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות. פי' ומסתברא דדוקא הוא מזונו כלומר בסומך עליו.

4 פי' אמרינן בגמרא מאי טעמא דרבן גמליאל דכתיב ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש וכתיב ואכלת ושבעת וברכת, פי' וחדא ברכה אמר רחמנא לכולהו. ורבנן ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וגו' ואכלת ושבעת וברכת, וכי תימא ולרבנן דהאי ארץ בתרא הפסיק הענין וברכת אלחם קאי, מעין שלש מנא לן, איכא למימר דודאי וברכת אכולהו קאי אלא דשמעינן מדאיפסיק רחמנא בארץ דאפריש להו בברכותיהן דלחם טעון ברכה יותר.

5 ומכל מקום מדכללינהו רחמנא דאמר וברכת אכולהו, אפילו רבנן מודו דאפילו לחם גופיה בבירך עליו מעין שלש של מזון כגון מחיה וכלכלה יצא, ובפירות נמי בהנהו דדמו ללחם דזייני ושייכי בברכת המזון אם בירך עליהן ברכת שלש יצא.

6 ולענין יין לחייבו ברכה לאחריו, מאן דאמר מט, ב ושבעת זו שתיה הרי זה מפורש דאשתיה נמי אמר רחמנא וברכת, וכי תימא אם כן שלש ברכות נמי, איכא למימר מדפרט רחמנא לחם ולא פרט יין אלא דכלליה בלשון ושבעת שמע מינה דלא חייב לזה ברכה כזה אלא לכלליה אהדריה דהיינו ענבים. ומיהו עבר ובירך עליו שלש ברכות יצא משום דזיין. ומדכלליה רחמנא כלל בהדי לחם סברי בית שמאי דמצוה מן המובחר לברך אחר אכילה ושתיה דהיינו דרך שביעה גמורה וכדאיתא נמי לקמן בפרק אלו דברים נא, ב ולאו לעיכובא דודאי אכל חד וחד לחודיה מברך, אאכילה לחודא ושתיה לחודא, מידי דהוה אענבים דאפילו אלחודייהו מברך, אלא למצוה. ולמאן דלא דריש ושבעת זו שתיה נפקא לן מזית שמן, וכיון דחייב רחמנא במשקה זית ברכה, הוא הדין ביין, דרחמנא אקשינהו כדכתיב תירוש ויצהר.

7 ורבן גמליאל ההוא ארץ דאפסיק רחמנא והדר כתב לחם למיעוטי כוסס החטה דליכא ברכה לאחריו, ומשום הכי הדר לחם. ולרבנן כוסס החטה לא צריך קרא למיעוטיה, דמסתמא כי אדכריה רחמנא לחטה בשבחא דארץ ישראל במזון הוא דאדכריה ולאו בכוסס את החטה דלא אורחייהו דאינשי לאשתמושי בהכי בחטים. ומכל מקום לא מיקרי ביטול דעת מאן דעבד הכי ולהכי לא נפקא מכלל בורא פרי האדמה, אבל ברכה לאחריו ליכא כלל אלא כשאר דברים שאינן משבעת המינין כדכתיבנא לעיל לו, א, לז, א.

8 אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי חנינא כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות. פי' והם מבושלים בקדרה. ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. פי' חמשת המינין הם חטה ושעורה וכוסמין ושבולת שועל ושיפון וכולן בכלל חטה ושעורה דכוסמין מין חטין ומין שעורים שבולת שועל ושיפון ושבולת שועל ושיפון מין שעורים.

9 אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי כל שהוא משבעת המינין בתחלה מברך עליו בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. פי' שבעת המינין הן המפורשין בכתוב חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון וזיתים ודבש היינו תמרים. אמר ליה אביי לרב דימי ברכה אחת מעין שלש מאי היא אמר ליה דחמשת המינין על המחיה ועל הכלכלה ועל תנובת השדה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שנתת והנחלת את אבותינו רחם ה' אלהינו עלינו ועל ישראל עמך ועל ירושלים עיר קדשך ועל ציון משכן כבודך ובנה ירושלים עירך במהרה בימינו ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברך עליה בקדושה ובטהרה כי קל טוב ומטיב אתה בא"י על הארץ ועל המחיה דפירי על העץ ועל פרי העץ דחמרא על הגפן ועל פרי הגפן מחתם מאי חתים פי' בשל פירות רב חסדא אמר על הארץ ועל הפירות ורבי יוחנן אמר על הארץ ועל פירותיה אמר רב עמרם ולא פליגי הא לן והא להו. פי' הילכך בפירות ארץ ישראל ואפילו הבאים משם לכאן מסתברא דחתמינן על הארץ ועל פירותיה, ובחמשת המינין חתמינן על המחיה ועל הכלכלה ובהא לא ידעינן לאפרושי בין דידן לדידהו.

10 פי' ומיהו בשותה יין איכא מרבוותא ז"ל מאן דאמר דחתים ביה כשאר פירות על הארץ ועל הפירות, ואיכא דסבירא ליה דכיון דייחדו ליה בברכה ראשונה הכי נמי בברכה אחרונה ומברך על הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה וכו' וחותם על הארץ ועל פרי הגפן, ולא חתים על הגפן ועל פרי הגפן דלעולם צריך להזכיר בחתימה הארץ. ומאן דאכיל דיסא ופירות ושתי חמרא כאיל לכולהו על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ועל העץ ועל פרי העץ ועל הגפן ועל פרי הגפן ועל תנובת השדה וכו' וחתים בכולהו על הארץ ועל המחיה ועל הכלכלה ועל הפירות ועל פרי הגפן, וחדא נינהו דארץ נינהו דמפקא הני.

11 ובירושלמי מה, ב אמרינן דצריך להזכיר בה מעין המאורע כגון שבת ויום טוב וראש חדש, ובגמרא דילן לא אדכרו בה כלל, ואפשר דאפילו לסברא דירושלמי אם עבר ולא הזכיר יצא דדוקא בברכת המזון אמרו דלא יצא משום דלא סגי דלא אכיל פת כדלקמן מט, ב והאי טעמא שייך בפת ולא בשום מידי אחרינא.

12 ומסתברא דמאי דאמרינן לקמן מח, ב דכל שלא אמר בברכת המזון ברית ותורה וחיים ומלכות בית דוד לא יצא ידי חובתו, לא יצא ידי חובתו כראוי קאמרינן, ולאו דוקא ולא מיחייב לאהדורי מדלא אדכרו לה במעין שלש, והכי מוכח לקמן מט, א דאמרינן דרב חסדא בריך קמיה רב ששת ולא אדכר ברית ותורה ומלכות וזקפיה רב ששת לחוטמיה עליה כחויא ולא אהדריה.

13 מתני'. השותה מים לצמאו אומר שהכל נהיה בדברו רבי טרפון אומר בורא נפשות רבות. פי' ולרבי טרפון ליכא בהו ברכה לאחריו כיון דבריך בורא נפשות רבות לפניו דהיא ברכה הבאה לאחריו. והאי דנקט לצמאו משום דמיא לא זייני כלל לפי שאינן אלא יסוד אחד ואינן פועלות במורכב אלא כעין משוש, לפיכך אין לברך עליהן אלא כששותה לצמאו דמיתהני לשבר צמאו, ולפיכך אמר בהו רבי טרפון בורא נפשות רבות וחסרונן דאפילו שהכל ליכא לברוכי בהו אלא בורא תשלום חסרון הבריות, ומודה רבי טרפון בשאר דברים דמברך בהו שהכל ואחריהן בורא נפשות.

14 רי"ף לב, ב לאפוקי מאי. פי' דמיא לא שתי איניש אלא לצמאו, ואמרינן למיעוטי דחנקתיה אומצא. ומיהו דוקא במיא הוא דלא מברך בדחנקתיה אומצא משום דלאו מידי דהנאה הוא אבל ביין ושאר משקין ודאי מברך דמכל מקום הא איתהני.