רא"ה על ברכות מ״א

1 אמר עולא מחלוקת כשברכותיהן שוות כגון אתרוג וזית דרבי יהודה סבר מין שבעה עדיף ורבנן סברי חביב עדיף. פי' כיון דחדא ברכה היא חביב עליה עדיף לברוכי עליה וליפטרו אידך. אבל אין ברכותיהן שוות. דזה פרי האדמה וזה פרי העץ. דברי הכל מברך על זה וחוזר ומברך על זה. פי' אבל לעיל דברכותיהן שוות אינו מברך על זה וחוזר ומברך על זה אלא מברך על האחד וחבירו פטור. כתב רבינו ז"ל ואיזה שירצה יקדים. ולא נהיר דהוה ליה למימר הכי בהדיא דברי הכל מברך על איזה מהן שירצה, אלא הכי פירושה וחשוב בברכות עדיף כגון פרי האדמה ובורא פרי העץ בורא פרי העץ עדיף, בורא פרי האדמה ושהכל בורא פרי האדמה עדיף, דכל שמיוחד בברכתו הוא חשוב יותר. ואף על גב דאמרינן במתניתין מ, א דאם בירך בפירות האילן בורא פרי האדמה יצא, ואם איתא הוה ליה לאקדומי בורא פרי האדמה כי היכי דליפטרו אידך כדי שלא לרבות בברכות, ואף על גב דבורא פרי העץ עדיף ומשום הכי מקדים ליה, הוה ליה למימר בורא פרי האדמה כדי שלא להרבות בברכות כדקיימא לן דאסור לרבות בברכות בחנם כדמוכח ביומא ע, א ובסוטה מא, א, איכא למימר דכי אמרינן דאם בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא הני מילי כשמתכוין לצאת באותה ברכה אבל ודאי עיקר מצותו לצאת בכל אחד בברכתו הראויה לו.

2 פי' ובגמרא פליגי בה רב אמי ורב יצחק נפחא, מתניתין דפליגי רבי יהודה ורבנן אי בשברכותיהן שוות או לא, וחד מינייהו קאי כעולא דמוקי לעיל פלוגתא דרבי יהודה ורבנן בברכותיהן שוות, הילכך קיימא לן כותיה דהוו להו תרי לגבי חד, ובפלוגתא דמתניתין הלכה כרבנן וברכותיהן שוות חביב עדיף, ואין ברכותיהן שוות חשוב בברכה עדיף וכדמוכח לעיל לט, א מעשה דבר קפרא.

3 אמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל הקודם בפסוק זה הוא קודם לברכה ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש. פי' בדליכא חד מינייהו חביב עליה טפי מאידך דאילו חד מינייהו חביב עליה הא אמרינן לעיל דלעולם בברכותיהן שוות חביב עדיף.

4 רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא אייתו לקמיהו תמרי ורמוני שקל רב המנונא ובירך אתמרי ברישא אמר ליה לא סבר לה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא רבי יצחק כל הקודם בפסוק זה הוא קודם לברכה אמר ליה זה שני לארץ דכתיב ארץ זית שמן ודבש ודרשינן דבש זה תמרים וזה חמישי לארץ. פי' ורב חסדא לאפוקיה מיניה הוא דבעיא אי משום חביבותא או משום טעמא אחרינא. אמר ליה מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך.

5 רי"ף כט, א איתמר הביאו לפניהם תאנים וענבים בתוך הסעודה אמר רב הונא טעונין ברכה לפניהם ואין טעונין ברכה לאחריהם. פי' בשבאו שלא מחמת הסעודה, דאי מחמת הסעודה אפילו לפניהם אין טעונין ברכה, ומכל מקום לענין ברכה לאחריהם כיון דבאו בתוך הסעודה הרי הם בכלל הסעודה. וכן אמר רב נחמן.

6 ורב ששת אמר טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם שאין לך טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו אלא פת הבאה בכסנין בלבד. פי' וכשבאה לפני הסעודה או לאחר הסעודה ושלא מחמת הסעודה, והתם טעון ברכה לפניו ולא לאחריו משום דמיזן זיין וראויה להיפטר בברכת שלש, הא בשבאה בתוך הסעודה אפילו שלא מחמת הסעודה לפניו נמי ליכא ברכה בפת הבאה בכסנין דבכלל פת היא, אבל לאחר הסעודה חשיבא לנפשה לענין ברכה לפניה ולא לאחריה, והוא הדין כל דכותה דאין טעונין ברכה לאחריהם כגון דיסא וחביץ קדירה אלא שאלו אין דרכן לבוא אלא מחמת הסעודה, והוא הדין לתמרי נמי דהכי דינייהו דאין טעונין ברכה לאחריהם ומפטרי בברכת שלש משום דזייני, אלא דהשתא לא נחית למידק בתר האי טעמא תמרי אי זייני או לא ונקט פת הבאה בכסנין, אי נמי יין גופיה מהאי טעמא הוא דמפטר בברכת שלש משום דזיין ואפילו מסעד נמי סעיד ומשמחו כדאיתא לעיל בגמרא לה, ב.

7 ופליגא דרבי חייא דאמר רבי חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקה. פי' פת פוטרת כל מיני מאכל כשבאין בתוך הסעודה ואפילו שלא מחמת הסעודה, ויין פוטר כל מיני משקה, אי יין שבתוך הסעודה משקין נמי שבתוך הסעודה, אי יין שלאחר הסעודה משקין נמי שלאחר הסעודה.

8 אמר רב פפא הלכתא דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת סעודה אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, בתוך הסעודה ושלא מחמת הסעודה טעונין ברכה לפניהם ואין טעונין לאחריהם, לאחר הסעודה כלומר קודם ברכת המזון טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם. פי' רב פפא לא איירי במידי דאתי ללפת בו את הפת, ומשנה שלימה שנינו להלן מד, א דכל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר הטפלה. ולא איירי נמי במידי דמזון, כלומר המיוחדים למזון, כגון פת הבאה בכסנין ודיסא וחביץ קדירה וכן בשר גבינה ביצים ודגים וכל כיוצא בהם, דהנהו לא מיבעיא בתוך הסעודה ומחמת הסעודה, אלא אפילו שלא מחמת הסעודה פטורין כשהן באין בתוך סעודה כדמוכח במאי דפרישנא בגמרא.

9 הילכך הא דרב פפא לא אתיא אלא בפירות, וארישא דשמעתין קאי דאמרינן הביאו לפניו תאנים וענבים, ואהא קאמר דברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה, כלומר למלא רעבונו, כגון תאנים וענבים ותמרים וכל כיוצא בהן שדרך בני אדם לאכול מהן להשביע נפשו ולמלא בטנו כי ירעב, אם באו בתוך הסעודה וכונתו באכילתן לכך אע"פ שאוכל אותן בלא פת אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם, ובהא איתא לדרבי חייא דאמר פת פוטרת כל מיני מאכל, אע"ג דאיהו לעולם אמרה בין מחמת סעודה בין שלא מחמת סעודה, לגבי הא מיהא דמחמת סעודה הלכתא כותיה.

10 שלא מחמת סעודה בתוך סעודה טעונין ברכה לפניהם ולא לאחריהם, כגון פירות שאוכל מהן בתוך הסעודה בלא פת ואוכל מהם לתענוג ואין כונתו באכילתן להשביעו כלל, אלו טעונין ברכה לפניהם, ולא לאחריהם דכל בתוך הסעודה לענין ברכה דלאחריהם טפלין הם לסעודה.

11 דברים הבאים לאחר הסעודה טעונין ברכה בין לפניהם בין לאחריהם, והא פרישנא דהשתא בדרב פפא בפירות איירינן ולהכי לא פרישנא בהא אי מחמת סעודה או שלא מחמת סעודה דמסתמא כל פירות הבאים לאחר הסעודה ונאכלין לבדן בלא פת אינם באין מחמת סעודה, הא אם היו באים מחמת סעודה כגון שכבר אכל פתו ואין לו פת ואוכל מאלו למלא רעבונו, כל מחמת סעודה דין אחד בין בתוך סעודה בין לאחר סעודה ולא טעון ברכה לא לפניו ולא לאחריו, וכשהן באין לאחר סעודה שלא מחמת סעודה שהן טעונין ברכה לפניהן ולאחריהן אין ברכת שלש פוטרתן לפי שהיא ברכת מזון ואלו אינן מזון, הילכך מכיון שאלו באין לכלל חיוב ברכה לאחריהן זו אינה ברכה להם כלל, לבד מתמרי דזייני שאלו אפילו בשאכלן לבדן שלא אכל פת כלל ובירך עליהם ברכת שלש בדיעבד יצא כדאמרינן לעיל יב, א, הא לכתחלה ודאי בשאכלן לבדן שלא אכל פת כלל, מעין שלש ראוי לברך עליהן כנוסח שאר ברכת הפירות, ואפילו בקובע סעודתו עליהן לא שמענו בהם חילוק דאע"ג דזייני מכל מקום כל לפירות לא הויא ולא חשיבא קביעותא לחייב עליהן שלש ברכות, ומכל מקום כיון דזייני אם בירך עליהן שלש ברכות יצא בדיעבד כדאיתא בפירקין לקמן, וכיון דאם בירך עליהן שלש ברכות יצא, כל שהוא מחוייב כבר מצד אחר שלש ברכות מוציא אותן באותן שלש ברכות. אבל פרפרת דהיינו פת הבאה בכסנין ומעשה קדירה כגון אורז ודייסא ודכותייהו דין אחר להן שכל שהן באים בתוך הסעודה הן פטורין מלברך עליהן לפניהם ולאחריהם ואפילו שלא מחמת הסעודה.

12 רי"ף כט, ב שאלו את בן זומא מפני מה אמרו דברים הבאים בתוך סעודה מחמת סעודה אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם אמר להם הואיל ופת פוטרתן. פי' לאו מדין טפלה דלא חשיב ולא מיקרי טפלה כלל אלא בשנאכל עמו, כגון דברים הבאים ללפת הפת, הא כל היכא דלאו הכי לא מיקרי טפלה, אלא הכי קאמר הואיל ופת פוטרתן, דפת עיקר סעודה, ופת חשיב וכדאי לפטור את כולן בשבאין מחמת סעודה, לפי שהוא עיקר סעודה לכל אדם לכל דברים הבאים אחריו מחמת סעודה.

13 אי הכי יין נמי. דודאי יין מחמת סעודה וצורך סעודה הוא בודאי וכל שכן שראוי לעשותו כטפלה לפת לענין להיפטר בברכתו. יין קובע הוא ברכה לעצמו. פירש מורי רבינו ז"ל לפי שהוא חלוק לעצמו שזה מאכל וזה משקה זו אכילה וזו שתיה, ואע"ג דודאי שתיה שבתוך המזון אכילה הוא, היינו לגבי שתיה דעלמא לפי שזה דהיינו יין שבתוך המזון בא לשרות וצורך אכילה הוא, אבל לגבי אכילה גופה ודאי שתיה הוא ושתיה חשיבא ולפיכך טעון ברכה לעצמו. ומיהו היינו הוא לענין ברכה שלפניו, אבל לענין ברכה שלאחריו לא, אלא כולן ענין אחד הם אכילה ושתיה שכולן משביעין, ואפילו יין שלאחר המזון פטור הוא בברכת שלש משום דזיין כדאיתא לעיל.