1ומשה בן שמנים שנה, ואהרן בן שלש ושמנים שנה, בדברם אל פרעה. זהו מנהג רגיל בסיפורי המקרא, לקבוע מה היה גילם של גיבוריהם בשעה שאירע להם מאורע רב חשיבות, ודווקא בנוסחה זו או בדומה לה, וכמה פעמים, כמו כאן, בסוף העניין. כך. למשל, בברא' ט"ז, ט"ז, בסוף הסיפור על לידת ישמעאל: ואברם בן שמנים שנה ושש שנים בלדת הגר את ישמעאל לאברם; וכן שם י"ז, כ"ד–כ"ה, בסוף פרשת המילה: ואברהם בן תשעים ותשע שנה בהמלו בשר ערלתו, וישמעאל בנו בן שלש עשרה שנה בהמלו את בשר ערלתו; וכן שם כ"ה, כו; מ"א,מו. וכאן מתעוררת שאלה. לפי המסופר למעלה ב', י"א ואילך היה משה צעיר לימים כשברח ממצרים, שהרי נאמר בתחילת המעשה: ויגדל משה ויצא אל אחיו, וכאן אנו מוצאים אותו זקן בן שמונים. מה עשה משה במשך כל אותו הזמן הארוך? כידוע, האגדה המאוחרת ממלאה את החלל בכל מיני סיפורי נפלאות על מסעיו ומלחמותיו ונצחונותיו של משה, ואפשר הדבר, שיש באותם הסיפורים גרעין קדום מאד, שהיה מסופר במסורת של הדורות הראשונים. ואולי היה כלול בשיר העלילה שקדם לתורה כמו שכבר שיערתי למעלה, אלא שהתורה לא הכניסה אותו לתוך פרשיותיה מפני אופיו האגדי המופרז ומפני שלא היה חשוב לעניינה. ואולי רמזה לאורך אותם הימים בביטוי ויהי בימים הרבים ההם ב', כ"ג, כמו שהעירותי למעלה ב', כ"ג.2המושג היסודי בפרשה זו הוא מושג הדיבור, מצד אחד דיבורו של ה' אל משה ואל אהרן, ומצד שני דיבוריהם של בני אדם. ובהתאם לשיטה הרגילה, באות בפרשה מלים משורש דבר שבע פעמים בהוראת הדיבור האלהי ועוד שבע פעמים בהוראת הדיבור של בשר ודם.
