1עוד תפקיד אחר יהיה לו לחושן, ולשם מילוי תפקיד זה יושמו בתוכו האורים והתומים: ונתת אל חושן המשפט, בתוכו, בין שני חצאיו הכפולים, את האורים ואת התמים. מה הם האורים והתומים, אין הכתוב אומר: הוא מזכיר אותם כדבר ידוע כבר. ומכל שכן שאינו אומר כלום על שימושם; ואף בפסוק שאחר זה אין לכך רמז ברור. וכן אין ללמוד שום דבר מתוך הזכרות סתמיות אחרות, כגון ויק' ח', ח', או דבר' ל"ג, ח'. אבל יש כתובים אחדים, שמהם אפשר ללמוד דבר מה על שימושם של האורים והתומים.2בפרשת מינויו של יהושע כמנהיג העם במקומו של משה נאמר במד' כ"ז, כ"א: ולפני אלעזר הכהן יעמד, ושאל לו במשפט האורים לפני ה'. בשמ"א י"ד, ל"ז, לאחר שנאמר שהיה שם באותו מעמד הכהן עם ארון האלהים, מסופר שהמלך שאוּל שאל באלהים: הארד אחרי פלשתים? התתנם בידי ישראל? ולא ענהו ביום ההוא. ושם, פס' ל"ח ואילך, נאמר ששאל עוד המלך שאוּל באלהים לדעת במי החטאת שגרמה למניעת התשובה, ויאמר אל כל ישראל: אתם תהיו לעבר אחד, ואני ויונתן בני נהיה לעבר אחד וגו', וילכד יונתן ושאוּל והעם יצאו, ויאמר שאוּל: הפילו ביני ובין יונתן בני, וילכד יונתן. בנוסח השבעים נזכרים במפורש בסיפור זה האורים והתומים. ובשמ"א כ"ג, ב' ואילך, כתוב: וישאל דוד בה' לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה וגו'… ויוסף עוד דוד לשאול בה' ויענהו ה'… ויהי בברוח אביתר בן אחימלך אל דוד קעילה אפוד ירד בידו… ויאמר דוד: ה' אלהי ישראל, שמוע שמע עבדך כי מבקש שאול לבא אל קעילה לשחת לעיר בעבורי; היסגירוני בעלי קעילה בידו? הירד שאול כאשר שמע עבדך?… ויאמר ה' ירד, ויאמר דוד היסגירו בני קעילה אותי ואת אנשי ביד שאול? ויאמר ה' יסגירו. ועוד כתוב בשמ"א ל', ז־ח: ויאמר דוד אל אביתר הכהן בן אחימלך: הגישה נא לי האפוד, ויגש אביתר את האפוד אל דוד, וישאל דוד בה' לאמור: ארדוף אחרי הגדוד הזה, האשיגנו? ויאמר לו: רדוף כי השג תשיג והצל תציל. עוד מקרים של שאילה באלהים, כנראה על ידי האורים והתומים, אף על פי שאין זכר מפורש להם ולא לאפוד. באים בשופ' א', א'־ב'; כ', י"ח, כ"ג, כ"ז־כ"ח שם נזכר הארון; שמ"ב ב', א'; ה', י"ט. מכל הכתובים האלה אנו למדים: א שרשות השאילה בה' על ידי הכהן באורים ובתמים שבחושן האפוד ניתנת רק למי שעומד בראש העם יהושע. שאוּל, דוד כראש סיעתו, ורק בענייני צרכי ציבור; ב שהשאילה שייכת לדברים שאי אפשר לבני אדם לדעתם, כגון דבר המסור למצפונו של איש פרטי או דבר שבעתיד; ג שהשאילה צריכה להיות מנוסחת ניסוח שאינו משאיר אלא שתי אפשרויות של תשובה, כגון: הן או לאו; העניין הראשון או העניין השני; ד שאין לשאול בבת אחת שתי שאלות או יותר; התשובה אינה באה אלא על שאלה אחת בלבד על זה עי' במיוחד שמ"א כ"ג. י'־י"ב; ה שהתשובה ניתנת על ידי גורל, כפי שמוכיחות לשונות הפלה ולשונות לכידה, וזה על סמך האמונה שהגורל אינו מקרה, ובו מודיע האלהים את ה"משפט" שלו, כלומר את החלטתו, את פסק דינו השווה את השם דין בהוראה מעין זו באכדית, ועי' על זה להלן. ומכאן הביטוי משפט האורים בכתוב הנ"ל בבמד' כ"ז, כ"א, והלשון חושן משפט. מתוך כך אפשר להגיע לידי מסקנה על דבר שימושם של האורים והתומים שבחושן האפוד: משמשים היו לשאילה באלהים, כלומר להשיג מן האלהים, על ידי הכהן, תשובה על דבר סמוי מעין האדם. ואפשר גם כן להגיע לידי מסקנה על מהותם של האורים והתומים, ולהניח שהם היו שני גורלות: אחד לתשובה החיובית, ואחד לתשובה השלילית, או אחד לאפשרות הראשונה, ואחד לאפשרות השניה. מה היתה צורתם של גורלות אלו. אי אפשר לדעת. מכיון שאין שום רמז לכך בכתובים. האיטימולוגיה של שתי המלים לא תוכל להיות לעזר לקביעת הצורה, מפני שהיא סתומה, וכל ההצעות שהוצעו, החל מן התרגומים העתיקים ועד ימינו, אינן יוצאות מגדר ההשערה, וגם מפני הסיבה שהזכרנו בעניין האיטימולוגיה של השם כפורת על כ"ה, י"ז. די לנו לקבוע שהיו שגי גורלות. ודבר חשוב בעניין זה, דבר שעדיין לא הושם לב אליו, הוא מה שכתוב בויק' ט"ז, ח', על השימוש בשני גורלות בידי אהרן בעבודת יום הכיפורים, לבחור בין שני השעירים ולקבוע איזה מהם יהיה לה' ואיזה מהם יהיה לעזאזל. החשיבות הרבה שהכתוב מייחס לטכס זה של יום הכיפורים בעד כל קהל ישראל מרשה לנו להניח שגם הגרלה זו נעשתה על ידי משפט האורים. ועל כל פנים, אף אם לא נגיע לידי הנחה זו, יש כאן לפנינו מקרה ברור של שימוש בשני גורלות בידי כהן הראש. התשוקה לדעת מה רצונו ומה כוונתו של האלהים בעניינים חשובים טבעית היא בלבו של בן אדם, והדתות של המזרח הקדמון היו מנסות לספק תשוקה זו בדרכים שונות. במיסופוטמיה היה נפוץ מאד מנהג הניחוש והקסם, וכל מי שהיה עומד לפעול פעולה חשובה לא היה ניגש לביצועה בלי שאילת הכהן המנחש והקוסם הכהן המכונה בשם bârû, כדי לשמוע מפיו את דעתם של האלים. אמצעי הניחוש היו שונים: ראייה בכבד, קלקול בחצים השווה יחז' כ"א, כ"ו, התבוננות באותות השמים, עיון בתנועות הציפורים, ועוד ועוד. התורה מתנגדת לכל מיני ניחושים וקסמים, ואוסרת אותם איסור גמור. ואולם, לא רצתה התורה לנעול דלת לחלוטין בפני תשוקה טבעית זו שבלב האדם. והסתפקה בזה, שהעמידה את הדבר על המועט השאילה באלהים מותרת רק למנהיג העם, ורק לצרכי צבור, וקבעה לו צורה שאין בה משום ניחוש ולא משום קסם. צורת הגורל הפשוט ביותר. נשמרו בישראל רק המונחים הקדומים, במשמעות חדשה ובגישה חדשה: המונח שאילה, הממשיך את שימושו של הפועל שאל הנהוג גם באכדית, והמונח משפט, הממשיך את שימושו של השם דין שהיה מציין באכדית את תשובת האלים על השאלה שנשאלה.47על דין באכדית במשמעות זו: G, Furlani, La sentenza di dio nella religion babilonese e assira, AANAL, Memorie, Cl. di sc. mor. stor. e. filol., serie 8, vol. 2 1950, pp. 219–279. אחר זמנו של דוד אין אנו מוצאים שום ידיעה נוספת על השימוש באורים ותומים, אם משום שבמקרה לא הגיעו לידינו סיפורים על כך כעין אלה שהובאו למעלה, ואם משום שלא המשיכו בני ישראל להשתמש בדרך זו של שאילה באלהים. ואולי הסיבה השניה היא עיקר. היתר השאילה במשפט האורים לא היה סוף סוף אלא מעין קונצסיה או ויתור, שויתרה התורה לפי שעה כדי לספק במידת האפשרות את דרישותיה של נפש העם. ומשום כך אינה מאריכה בדבר, ומזכירה אותו כאילו בדרך אגב, וכתפקיד שני של החושן, אחר התפקיד הראשון והעיקרי המבואר בפס' כ"ט. ולאחר זמן, כשאפשרה ההתפתחות הרוחנית של עם ישראל להימנע מלהשתמש בויתור זה, נמנעו ראשי העם ומנהיגיו מלהמשיך בשימושו, והאורים והתומים נשארו רק כזכרון נכבד ומקודש של התקופה הקדומה, בלי תפקיד מעשי. ואפשר למצוא ראיה לנטיה זו בצורתם הנוכחית של הסיפורים שהבאנו על שאוּל ועל דוד. בשמ"א י"ד, י"ט, יש פיסקה באמצע פסוק. וכן שם בפס' ל"ו. וכידוע הפיסקה באמצע פסוק היא סימן להשמטת דבר מה שהיה כתוב בתחילה ושלא הובא במהדורה שלפנינו. וכן הושמטה או נשתנתה באותו הפרק. ההזכרה המפורשת של האורים והתומים שנשתמרה בתרגום השבעים. ובפרק כ"ג יש עוד פעמיים פיסקה באמצע פסוק. בפס' ב' ובפס' י"א. וכל זה לא יוכל להיות דבר שבמקרה: בוודאי יש כוונה ברורה בכל העניין. בבית השני לא היו עוד אורים ותומים, כפי שיוצא לנו ממה שכתוב בעז' ב', ס"ג, ובנחמ' ז', ס"ה. גם סיום הענין בפיסקתנו מנוסח בצורה זהירה, ואינו אומר אלא דברים דומים לאלה שנאמרו בפס' כ"ט על התפקיד הראשון של החושן: והיו שמות בני ישראל החקוקים על אבני החושן על לב אהרן בבאו לפני ה', ונשא אהרן את משפט בני ישראל על לבו לפני ה' תמיד.
