1ההמשך ההגיוני של פס' ל"ז הוא בפס' ג' של פרק כ"ב, הקובע מה דינו של גונב בהמה אם תימצא הבהמה בידו, כלומר שלא טבחה ולא מכרה. ואילו היתה התורה באה למסור קודכס של חוקים, בוודאי היה לנו להניח שחל כאן ערבוב בסדר הכתובים. אבל לפי שיטתי, שאין הפרשיות המשפטיות של התורה אלא הוראות דתיות ומוסריות בענייני משפט, אפשר להבין את סדר הכתובים שלפנינו. התורה הביאה בפסוק הראשון ובפסוק האחרון של הפיסקה את דברי החוק הקיים בישראל ובאמצע, מיד לאחר שהתחילה להביא את דיני הגנבה, הכניסה את הוראותיה המתכוונות להגן גם על חיי בעל הבית וגם על חיי הגנב, לפי עקרונותיה.2הוראות אלו מתחילות: אם במחתרת ימצא הגנב בשעות הלילה, והֻכה ומת, אין לו לבעל הבית שהמיתו חטא דמים, הואיל וחזקה על הגנב הנתפס במחתרת שמוכן היה לרצוח את בעל הבית כדי להינצל, ולפיכך אם בעל הבית הכהו, אין זו אלא הגנה עצמית.
