קאסוטו על שמות כ״א:ב׳

1 פיסקה ראשונה: דיני העבד העברי כ"א, ב'–ו' לפי ההלכה המאוחרת קובעת פיסקה זו את דיני העבד הישראלי, בהבדל מן העבד ה"כנעני", כלומר מן העבד שאינו מבני ישראל. וזה מתאים לתנאי חיי החברה בימי חז"ל. וכבר בימי ירמיהו היה המושג עבד עברי מזדהה עם המושג עבד יהודי עיין מה שכתוב בירמ' ל"ד, ט': לשלח איש את עבדו ואיש את שפחתו העברי והעבריה חפשים, לבלתי עבוד בם ביהודי אחיו איש. אבל פשוטו של מקרא בפיסקה זו, שהיא בלי ספק קדומה מאד גם להלן ייראו לנו סימני קדמות בפיסקות המשפטיות האלה מתאים לתנאי החיים של התקופה הקדומה, ומשתמש בביטוי עבד עברי בהוראתו המקורית, הכוללת לא רק את העבדים הישראלים, אלא סוג רחב יותר של עבדים. כבר ראינו למעלה, בפירושנו על א', ט"ו, שכינויים דומים למלה עברי חבּרֻ או חַ'פִרֻ באכדית, עפר באוגריתית ובמצרית מורים על מעמד מסויים בחברה. וכמו כן הזכרנו שם: א את התעודות מעיר נוּזוּ המציינות בכינוי האכדי הנ"ל בדרך כלל אנשים ממוצא זר לסביבתם והמשמשים ברובם כעבדים או כמשרתים; ב את התעודות המצריות המציינות בכינוי המצרי הנ"ל אנשים משועבדים לעבודת כפייה בשירותו של פרעה. אף כאן אין המקום הראוי לדיון מפורט בבעיה המסובכת של היחס שבין כינויים אלו ובין השם עברי. ודי לשים לב אל העובדה, שדווקא בני ישראל, כשהיו עבדים זרים במצרים, נקראו במיוחד בשם עברים, כפי שנקרא כבר יוסף במצרים בשם איש עברי או נער עברי או ממש עבד עברי. וכנראה פירושו של ביטוי זה בפרשתנו כולל את כל בני המעמד שהיה מכונה בארצות המזרח באותם הכינויים המקבילים לכינוי עברי. דינים אלו, הבאים להעניק זכויות מסויימות לעבד העברי, מתכוונים להגיד לבני ישראל: אתם הייתם עבדים עברים במצרים, ולפיכך עליכם להתייחס באהבה וברחמים אל האנשים שהם עבדים עברים כמו שאתם הייתם, יהיה הגזע שלהם מה שיהיה. מובן מאליו שאם העבד העברי יהיה איש מבני ישראל, על אחת כמה וכמה שעליכם להתייחס אליו באהבה וברחמים, אבל הדין יהיה שווה לכל העבדים העברים, כי כולם אחיכם לצרה.

2 ואולי לא מקרה הוא, שהפרשיות המשפטיות האלה מתחילות דווקא בדיני העבד העברי. יש כאן מעין הקבלה לפסוק הראשון שבעשרת הדיברות, המזכיר לבני ישראל שה' הוציאם מבית עבדים. כשם שאתם יצאתם לחפשי חינם מבית עבדים כך כל עבד עברי יצא לחפשי חנם מבתיכם לאחר ששירת אתכם במשך שנים ספורות.

3 כי תקנה אתה, בן ישראל, בתורת עבדות, איש שייך לסוג הנקרא בשם עבד עברי, שש שנים יעבד אותו העבד, ובשביעית יצא לחפשי חנם, כלומר מבלי שיצטרך לשלם כסף פדיון כל שהוא. על חשיבות השורות של שבע יחידות זמן עיין למעלה, בפירושנו על ט"ז, ה', על י"ט, א', ועל כ', ח'. העבדים העברים של נוּזוּ היו כנראה עבדי עולם אף על פי שיש מי שחושב אחרת, והתורה באה לקבוע שהעבד העברי לא יעבוד אלא לזמן מצומצם, ואחר כך יהיה איש חפשי. וזהו אחד מן התיקונים שהתורה תיקנה בחוק הקיים משום טעם מוסרי. בחוקי ח'מורבי סעיף 117 נקבע זמן מסויים של עבדות שלוש שנים רק במקרה שאיש בבלי בן חורין ימכור מפני חוב את אשתו או את בנו או את בתו. על מכירה מעין זו מדובר בתורה בפיסקה הבאה.