1חלק ב: התורה והמצוה י"ח – כ"ד פרשה ראשונה: קבלת פני ישראל כעם בין העמים י"ח, א' – כ"ז סדר יתרו בטוב טעם אמנותי מקדימה התורה לתיאור עניינו המרכזי של חלק זה מעין פּרוֹלוֹג, המתכוון להכין את נפש הקורא לקראת הסיפור הנשגב שיבוא להלן. עד עכשיו קראנו סיפורים על תלאות הדרך ועל הקשיים שנתקלו בהם בני ישראל מחמת הטבע ומחמת שנאתם של בני אדם. וכאן. בפתיחת החלק השני, כדאי היה שיסופר לנו על מעשה אהדה והוקרה לעם ישראל מצד איש חשוב ממנהיגי העמים השכנים, שזכה להכיר ולהוקיר את גורלם המיוחד והנפלא של בני ישראל, ובא לברך את העם החדש, הנכנס עכשיו אל תוך מספר העמים. ניתנת בזה מעין הכנה למה שייאמר בפרק הבא י"ט, ה'־ו' על בחירת ישראל לעם סגולה מבין עמי האדמה. והרמזים שבפתיחה זו לחוקי האלהים ולתורותיו פס' ט"ו ואילך משמשים הכנה למה שיסופר להלן על מתן התורה לעם ישראל. יש בה בפרשה זו מעין ניגוד למה שמסופר בסוף החלק הקודם על מלחמת עמלק. כבר עמד על כך הראב"ע, וניסה ליישב על סמך ניגוד זה את הקושיה הכרונולוגית של סידור הפרשה במקום זה אף על פי שהרקע שלה הוא מאוחר ממה שמסופר בפרקים הבאים כאן בפס' ה': אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלהים; ואילו רק להלן בתחילת פרק י"ט. נאמר שנסעו בני ישראל מרפידים ובאו מדבר סיני וחנו שם נגד ההר. לפי שיטתי על השתלשלות המסורת וסידור הפרשיות, עלינו לתאר לנו את הדבר בדרך זו: רווחת היתה בישראל. כפי שיוצא משמ"א, ט"ו ו', מסורת המספרת מצד אחד על בני עמלק השודדים שהתנפלו על יוצאי מצרים, ומצד שני על שבט הקיני הסמוך לעמלק, שלא השתתף במעשה עוול זה, אלא להיפך התייחס אל בני ישראל באהדה. בהתאם לכך, כשסודרו בכתב הזכרונות של דור המדבר, הפרשה המספרת על מעשה יתרו, שהיה משבט הקיני, סודרה בסמיכות למעשה עמלק, כדי להדגיש את ההבדל היסודי שביחסיהם של שני השבטים אל בני ישראל, הבדל שהיה טבוע עמוק עמוק בנפש הישראלית. וכבר ציינתי למעלה, בדברי ההקדמה לפרק ט"ז, כי בדרך כלל היתה האסוציאציה של העניינים, ואף האסוציאציה המילולית, משפיעה על סידור הפרשיות ועל סמיכותן, יותר מאשר המשך הזמנים.2גם הניסוח של שתי הפרשיות בצורה שלפנינו מתכוון להבליט את הניגוד שבין שני העניינים. כתוב למעלה י"ז, י"ח: ויבא עמלק וילחם עם ישראל, וכתוב כאן פס' ה' ופסי ו': ויבא יתרו חותן משה… וישאלו איש לרעהו לשלום; כתוב שם י"ז, ט' ־בחר לנו אנשים, בחירה לשם מלחמה, וכתוב כאן פס' כ"ה: ויבחר משה אנשי חיל, בחירה לשם משפט שלום; מסופר שם י"ז, י"ב על משה: וישב עליה, על האבן להתפלל לנצחון עמו בקרב, כאן נאמר פס' י"ג: וישב משה לשפוט את העם. ועוד הקבלות: וידי משה כבדים יז, י"ב – כי כבד ממך הדבר י"ח, י"ח; נצב י"ז, ט'– נצב י"ח, י"ד; עד בא השמש י"ז, י"ב – עד הערב י"ח, י"ג, י"ד; מחר י"ז, ט' – ממחרת י"ח, י"ג; מלחמה.. מדור דור בסוף פרשת עמלק י"ז, ט"ו – וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום בסוף דברי יתרו י"ח, כ"ג. עם סיום החלק הראשון של הספר נסתיימו האסונות, נסתיימו התלאות והסכנות, ועכשיו נכנס העם למצב שקט ובטוח, שממנו יוכל להתרומם על כנפי נשרים ולזכות לגילוי האלהים.3פיסקה ראשונה: ביקורו של יתרו פס' א'–י"ב הכתובים שכבר הזכירו את שמו ואת עמדתו של יתרו פרק ב–ד רחוקים עכשיו, ובינתיים באו סיפורים בעלי חשיבות גדולה שהסיחו מיתרו את דעתו של הקורא; ולפיכך, כשחוזר כאן הכתוב לדבר על יתרו, חוזר ומזכיר במפורט מי הוא איש זה: וישמע יתרו, שהיה כהן מדין, איש חשוב בעמו, והיה גם חותן משה, קרוב קרבה משפחתית למנהיגם של בני ישראל, את כל אשר עשה אלהים, הכוח האלוהי השולט בעולם, שידיעתו משותפת לכל העמים, למשה, חתנו החביב על לבו והמוזכר משום כך לראשונה, ולישראל עמו של משה, ובפרט דווקא זה שמע, כי הוציא ה', אותו האל שבני ישראל מכנים אותו בשם זה, את ישראל ממצרים. התחלת הסיפור בשם אלהים, והמשכו בשם זה ולא בשם ה', חוץ מן הפסוקים המתכוונים להדגיש במיוחד את שם אלהי ישראל, מוכיחה שאין ממש בהשערתם של כמה חוקרים, שלפיה למדו בני ישראל דווקא מן הקינים להכיר את שם ה'.
