פירוש קצר על יומא ג׳

« פירוש קצר על יומא ב׳:ט״ז פירוש קצר על יומא ד׳:א׳ »

1 פָּזֵ״ר קֶשֶׁ״ב.

2 אֲבָל לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין, תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא, דְּהָא תְּנַן: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ, וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.

3 וְאֵימָא עֲצֶרֶת, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אַבָּא: דָּנִין פַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד מִפַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד, לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת דִּשְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ.

4 הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר יוֹם הַכִּפּוּרִים אַיִל אֶחָד הוּא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַיִל אֶחָד, הוּא הָאָמוּר כָּאן, הוּא הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי אֵילִים הֵם, אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, וְאֶחָד הָאָמוּר בְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים!

5 אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הָתָם חַד לְחוֹבַת הַיּוֹם, וְחַד לְמוּסָפִין. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת, דְּתַרְוַיְיהוּ חוֹבַת הַיּוֹם נִינְהוּ.

6 וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: דָּנִין פָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ מִפָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּצִיבּוּר נִינְהוּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ,

7 ״עֲשֵׂה לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מִשֶּׁל צִבּוּר, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר?

8 דְּתַנְיָא: ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, וַ״עֲשֵׂה לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ, ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ — מִשֶּׁל צִבּוּר, דִּבְרֵי רַבִּי יֹאשִׁיָּה. רַבִּי יוֹנָתָן אוֹמֵר: בֵּין ״קַח לְךָ״, בֵּין ״וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ״ — מִשֶּׁל צִבּוּר, וּמָה תַּלְמוּד לוֹמַר ״קַח לְךָ״ — כִּבְיָכוֹל מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה יוֹתֵר מִשֶּׁלָּהֶם.

9 אַבָּא חָנָן אָמַר מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ״, וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים״, הָא כֵּיצַד? כָּאן בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם, כָּאן בִּזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂין רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם!

10 עַד כָּאן לָא פְּלִיגִי אֶלָּא בְּקִיחוֹת דְּעָלְמָא וַעֲשִׂיּוֹת דְּעָלְמָא. קִיחוֹת דְּעָלְמָא — ״קַח לְךָ סַמִּים״. עֲשִׂיּוֹת דְּעָלְמָא — ״עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת כֶּסֶף״. אֲבָל הָנָךְ פָּרוֹשֵׁי קָא מְפָרֵשׁ דְּמִשֶּׁלְּךָ הוּא. בְּמִלּוּאִים מִכְּדֵי כְּתִיב: ״וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת״. ״וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: ״קַח לְךָ״ — מִשֶּׁלְּךָ הוּא.

11 בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים מִכְּדֵי כְּתִיב: ״בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְגוֹ׳ ... וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת״. ״וְהִקְרִיב אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ: הַאי ״לוֹ״ — מִשֶּׁלּוֹ הוּא.

12 רַב אָשֵׁי אָמַר: דָּנִין פַּר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה מִפַּר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעוֹלָה, לְאַפּוֹקֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה וַעֲצֶרֶת — דְּתַרְוַיְיהוּ עוֹלוֹת נִינְהוּ.

13 רָבִינָא אָמַר: דָּנִין עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל מֵעֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל, לְאַפּוֹקֵי כּוּלְּהוּ קוּשְׁיָיתִין — דְּלָאו עֲבוֹדָה בְּכֹהֵן גָּדוֹל נִינְהוּ.

14 וְאִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רָבִינָא: דָּנִין עֲבוֹדָה תְּחִלָּה מֵעֲבוֹדָה תְּחִלָּה, לְאַפּוֹקֵי הָנֵי — דְּלָאו תְּחִלָּה נִינְהוּ. מַאי תְּחִלָּה? אִילֵּימָא תְּחִלָּה בְּכֹהֵן גָּדוֹל — הַיְינוּ קַמַּיְיתָא. אֶלָּא, עֲבוֹדָה תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם מֵעֲבוֹדָה תְּחִלָּה בַּמָּקוֹם.

15 כִּי אֲתָא רַב דִּימִי, אָמַר: רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַתְנֵי תַּרְתֵּי. רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא: ״לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים. וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מַתְנֵי תַּרְתֵּי: ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים.

16 רַבִּי יוֹחָנָן מַתְנֵי חֲדָא? וְהָא אֲנַן תְּנַן: שִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם יוֹם הַכִּפּוּרִים, וְשִׁבְעַת יָמִים קוֹדֶם שְׂרֵיפַת הַפָּרָה! מַעֲלָה בְּעָלְמָא.

17 וְהָא אָמַר רַבִּי מִנְיוֹמֵי בַּר חִלְקִיָּה אָמַר רַבִּי מַחְסֵיָא בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: ״כַּאֲשֶׁר עָשָׂה בַּיּוֹם הַזֶּה צִוָּה ה׳ לַעֲשׂוֹת לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם״, ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים! הָהוּא דְּרַבֵּיהּ. דְּכִי אֲתָא רָבִין, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: ״לַעֲשׂוֹת״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה פָרָה, ״לְכַפֵּר״ — אֵלּוּ מַעֲשֵׂה יוֹם הַכִּפּוּרִים.

18 אֲמַר לֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: מֵהֵיכָא קָא יָלְפַתְּ לַהּ — מִמִּלּוּאִים, אִי מָה מִלּוּאִים כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן, אַף הָכָא נָמֵי — כׇּל הַכָּתוּב בָּהֶן מְעַכֵּב בָּהֶן.

19 וְכִי תֵּימָא הָכִי נָמֵי, וְהָתְנַן: ״וּמַתְקִינִין לוֹ כֹּהֵן אַחֵר״, וְלָא קָתָנֵי ״מַפְרִישִׁין״! וְכִי תֵּימָא: מַאי ״מַתְקִינִין״ — ״מַפְרִישִׁין״, לִיתְנֵי אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי ״מַתְקִינִין״, אוֹ אִידֵּי וְאִידֵּי ״מַפְרִישִׁין״.

20 אֲמַר לֵיהּ: אֶלָּא מָר מֵהֵיכָא יָלֵיף לַהּ? אָמַר: מִסִּינַי, דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁכּוֹן כְּבוֹד ה׳ עַל הַר סִינַי וַיְכַסֵּהוּ הֶעָנָן שֵׁשֶׁת יָמִים וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״, מִכְּדֵי כְּתִיב: ״וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״, מַאי ״שֵׁשֶׁת יָמִים״? זֶה בָּנָה אָב: שֶׁכׇּל הַנִּכְנָס בְּמַחֲנֵה שְׁכִינָה, טָעוּן פְּרִישַׁת שִׁשָּׁה.

21 וְהָא אֲנַן שִׁבְעָה תְּנַן! מַתְנִיתִין רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא הִיא, דְּחָיֵישׁ

פירוש פירוש קצר על יומא ג׳

1 מקרן מזרחית וכו'. הכהן שחוזר מהזיות שעל הפרוכת היה הולך ממערב למזרח בדרומו של היכל, והיה פוגע תחילה בדרום מערב של מזבח הזהב, והואיל וכתוב "ויצא אל המזבח" דרשו חז"ל שצריך לעבור את כל המזבח, כלומר מגיע לדרום מזרח של המזבח, פונה ימינה לצפון, ועובר את כל מזרח המזבח, עד שמגיע לקרן מזרחית צפונית, ומשם הוא מתחיל וסובב דרך ימין.

2 הוא גומר וכו'. צ"ל: הוא מתחיל, כגי' כי"ל.

3 כנגדו אלכסון וכו'. המלים שהקפנו חסרות בד, כי"ל וקג"נ, וסוברת התוספתא שבכל הקרנות יכול להרים את פס ידו ולזרוק ממטה למעלה, חוץ מן הקרן הראשונה שהיה עומד סמוך לה, שמשפיל את ידו וזורק ממעלה למטה, שאם לא יעשה כן יזוב הדם לתוך שרוולו, וילכלך את בגדיו, עיין בבה"א.

4 ממטה למעלה וכו'. וסובר ר' יהודה שהוא יכול להזהר אף בקרן הסמוכה שלא ילכלך את בגדיו.

5 שכנגד אלכסון. שהרי צריך למתוח את ידו כגגד כל אלכסון המזבח, עד שרק פס ידו גרידא יוצאת מחוץ למזבח, ואין לו אפשרות לזרוק ממטה למעלה.

6 והיא נכפפת וכו'. כלומר, ההזאה נכפפת ומתפשטת על קיר המזבח, שהרי נתן על הגג בסמוך לקרן, עיין בבה"א.

7 על כל הזאה וכו'. כלומר, טובל את אצבעו לכל הזאה, ואינו מזה שתי הזאות מטבילה אחת.

8 מיכן ומיכן וכו'. כלומר, שלא נתן על חוד הקרן, אלא בתוך אמה של חוד הקרן.

9 שינה מתן וכו'. כגון שהזה למטה מחוט הסיקרא, או שנתן בכלי, ולא באצבע.

10 כל מעשה וכו'. כלומר, בכל עבודות היום, אפילו בבגדי זהב בחוץ, ור' יהודה להלן חולק, עיין בבה"א.

11 כל היוצא וכו'. כלומר שיירי הדם של מזבח הזהב שהוא נותנן על יסוד מערבי של מזבח החיצון סמוך לדרום, נוטלן מן ההזייה על טיהרו של מזבח הזהב שנתנה שם בצד דרום מזרח, ונמצא שנטלן מן הסמוך ביותר בפנים לפנים=בפנים לצד המזבח החיצון, עיין בבה"א.

12 וכל הנוטל וכו'. כלומר, בזיכי לבונה שהן ניטלין משלחן הזהב שבפנים כדי להקטירן על מזבח הנחושת בחוץ ניתנין ונקטרין על הסמוך לפנים, והיינו במערב של מזבח החיצון. ועיין בבה"א.

13 מקצת הפר וכו'. כלומר, שנתן מדם הפר בקדשי קדשים ומיד נתן ממנו גם על הפרוכת לפני שנתן מדם השעיר בקדשי קדשים, ואח"כ נתן מדם השעיר בקדשי קדשים ועל הפרוכת, נמצא שבפנים תיקן את הסדר, שהרי נתן לשם מדם השעיר אחרי דם הפר, אבל בחוץ לא תיקן את הסדר, משום שנתן לשם מדם הפר לפני שנתן מדם השעיר בפנים. ועיין בבה"א.

14 אם כיפר וכו'. כלומר, אם נתן את כל המתנות שבפנים, כבר נגמרה העבודה, ואעפ"י שלא נתן את שיירי הדם על מזבח החיצון כבר כלה את הכפרה, ור' יהודה מפרש להפך. ועיין בבה"א.

15 ירעו וכו'. ונחלקו בה האמוראים, אם ירעו מתייחס לראשונים שנמצאו, או לשניים שהפריש תחתיהם.

16 יקרב בשיני וכו'. כלומר, ברגל שני וכו', עיין מ"ש לעיל פסחים פ"ט, שו' 64 ואילך.

17 עד שלא נזרק וכו'. צ"ל: ונזרק וכו', כגי' כי"ל וקג"נ, עיין בשנו"ס.

18 כך הוא או' וכו'. כלומר, כשמתוודה על שעיר המשתלח.

19 עושין לו וכו'. כלומר, למשלח את השעיר.

20 שעשר סוכות וכו'. והסוכה הראשונה היתה רחוקה מירושלים מיל כלומר תחום שבת, והאחרונה היתה רחוקה מן הצוק שני מילין, והיו מלוים אותו ממנה מיל אחד והיו עומדים מרחוק ורואים את מעשיו, והללו שקנו שביתה מקודם בשאר הסוכות היו מלוים אותו מסוכה לסוכה.

21 תשע סוכות וכו'. כלומר, לדעתו לא היה צורך לעשות סוכה בסמוך לירושלים, מפני שעדיין לא היה המשלח עייף, ולא היה צורך להכין בסוכה מים ומזון, ויקירי ירושלים היו מלוים אותו שני מילין ע"י עירוב, ונשארו עשרה מילין עד הצוק, ובהן היו תשע סוכות, מיל בין סוכה לסוכה, ושני מילין מן האחרונה לצוק, כלעיל. ועיין בבה"א.

22 חמש סוכות וכו'. ומערבין מזו לזו.

23 שתי סוכות וכו'. ובכל סוכה היו אנשים שמקצתם מערבים לרוח אחת ומקצתם לרוח שנייה, ונמצא שיכולים ללוות אותו מכל סוכה ארבעה מילין. ועיין בבה"א.

24 שאין מטמא בגדים וכו'. כלומר, כל זמן שלא יצא מירושלים, מ"מ מטמא אוכלין שהרי סופו לטמא טומאה חמורה.

25 פרים הנשרפין וכו'. כלומר, פר העלם דבר של ציבור או של כהן משיח ושעיר ע"ז של ציבור וכו'.

26 זקיפן וכו'. צ"ל: זקיפין וכו'.

27 המסייע וכו'. כגון המהפך באיברים, או המוסיף עצים.

28 באליתא וכו'. כלומר, בשוכת עצים גדולה, והיו מסדרים את המערכה ומדליקים אותה לפני שנתנו לשם את האיברים, עיין בבה"א.

29 קורין שלהן וכו'. כלומר, כל אחד מכין ספר משלו, כדי להתנאות בו.

30 פר העולה וכו'. כלומר, פר העולה ושעיר שנזכרו בפרשת המוספין בפנחס קריבים עם תמיד של שחר, משום שמן הכתובים משמע שמסמיכים את המוספים לעולת התמיד, אלא שמשום חולשת כהן גדול דחו את שבעת הכבשים לאחר עבודת פנים. ועיין בבה"א.

31 מלבד עולת וכו'. ומסמיך את כל המוספים לתמיד, חוץ מן השעיר של מוסף, שנאמר בו: מלבד חטאת הכפורים, ומשמע שכבר קרב השעיר הנעשה בפנים.

32 אחד קרב וכו'. ר' יהודה מוסיף על דעת הת"ק בשיטת ר' אליעזר שאף כבש אחד מן המוספין מקריב עם תמיד של שחר, כדי לסמוך את כל המוספין לקרבן תמיד חוץ מאיל העם שעושהו יחד עם אילו, אלא שדוחה את שאר הכבשים עד לאחר עבודת פנים.

33 שיצא בשלום. כלומר, שלא אירע לו שום תקלה, כמעשה שלהלן.

34 צנורא וכו'. כלומר, של רוק, וטימאה אותו.

« פירוש קצר על יומא ב׳:ט״ז פירוש קצר על יומא ד׳:א׳ »