פירוש קצר על תענית א׳

1 עד שיצא וכו'. ואפילו לא ירדו גשמים לפני כן.

2 יורה במרחשון וכו'. כלומר, כוונת הפסוק היא שהגשמים יהיו בזמנם, יורה בזמנו ומלקוש בזמנו, בתוך חודש ניסן.

3 לששה חדשים וכו'. ובימי יואל היה נס ועשתה התבואה לחמשה עשר יום, וממילא מוכח שהיורה ירד בניסן, ואם היורה בניסן, הרי המלקוש סימן ברכה בכל החודש, אעפ"י שבאותו זמן ביכרה התבואה לט"ו יום.

1 שנה חסירה וכו'. כלומר, שלפי תקופת החמה עדיין לא הגיעה זמנה של רביעה, נותנין לה חסרונה, ואין שואלין אלא משיגיע הזמן לפי תקופת החמה.

2 אם לאו וכו'. כלומר, שלא היתה חסירה, ואפילו היתה יתירה על תקופת החמה מתחיל לשאול כבשנים כסדרן, ואינו מקדים, משום שעדיין יש פנאי לגשמי ברכה.

3 עיבורה. פירשו בירושלמי שמדברים כאן בשעבר כבר חודש העיבור, והשאלה היא מתי מפסיקים מלשאול כלעיל שו' 1 ומשנ', הרי נותנים לה עיבורה, והולכים אחרי תקופת החמה. עיין בבה"א.

1 אין היחידים וכו'. כלומר, היחידים המבוארים להלן שו' 29 ואילך אין מתענין אלא מראש חודש כסלו, שהיא הרביעה האפלה לדעתו.

1 משתגיע וכו'. בכי"ע ובירושלמי הגירסא להפך: כל התלוי ברביעה משתרד רביעה שניה, וכל שאין תלוי ברביעה משתגיע וכו'. וגירסא זו יותר מחוורת, והדברים התלויים בגשמים ממש עיין בבלי ו' ב' זמנם משתרד, אבל דברים שאינם תלויים בגשמים כגון שנדר הנאה מחברו עד רביעה שנייה זמנם משתגיע. ועיין בבה"א.

2 טפח וכו'. ונתנו שיעורים לכל רביעה ורביעה, ואם ירדו בכל רביעה פחות מכשיעורה אין כאן רביעה ומתחילים להתענות.

1 היהודים וגו'. הכוונה לסוף הפסוק: וצומו עלי וכו' שלשת ימים לילה ויום.

1 קרית הגבר. פירש רש"י שהכוונה לקריאה הראשונה של התרנגול שהיא אחרי חצות.

1 מתעלפין. מתחלפין, עיין בשנו"ס.

2 דברי כיבושין וכו'. דברי עידוד, עיין בבה"א.

3 מציבין. צבין, נפוחים.

4 ראית תדע וכו'. הפסוק מקוצר, עיין בשנו"ס.

5 נשא לבבינו וכו'. כלומר, שם ונותן את לבו נותן דעתו לכפו, לגזל שבידו להחזירו.

1 היכן אומ' וכו'. כלומר, היכן אומרן לשש הנוספות.

1 קומו וברכו וכו'. הכוונה לסוף הפסוק: ויברכו את שם כבודך, והיינו ברוך שם כבוד מלכותו וכו'. ועיין בבה"א.

1 הוא אומ' וכו'. כלומר, במקדש.

1 וחוזר ואו' וכו'. כלומר, אחרי שענו ברוך שם כבוד מלכותו וכו', חזר ואמר שוב מי שענה וכו', כדי להפסיק בין ברוך שם וכו' לבין התקיעות, שלא יראה שתוקעין על ברוך שם וכו', שהיא ברכה לעצמה, עיין בבה"א.

2 תוקעין ומריעין, אחת וכו'. לפני הרש"ס היתה כאן הגירסא: מריעין תוקעין ומריעין. ולפ"ז הפירוש הוא: אחת תקיעה כלומר, שתוקעין ומריעין ותוקעין ואחת הרעה כלומר, שמריעין ותוקעין ומריעין, וכן הסדר בשלישית ורביעית, ובחמישית וששית.