פירוש קצר על נזיר ג׳

« פירוש קצר על נזיר ב׳:ט״ו פירוש קצר על נזיר ד׳:א׳ »

1 אִין, דַּאֲפִילּוּ לְרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר דְּאָמַר: נָזִיר חוֹטֵא, הָנֵי מִילֵּי גַּבֵּי נָזִיר טָמֵא, דְּאַיְּידֵי דְּבָעֵי מִיסְתַּר, דְּאָמַר רַחֲמָנָא: ״וְהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים יִפְּלוּ כִּי טָמֵא נִזְרוֹ״, הָתָם הוּא, דִּלְמָא אָתֵי לְמִיעְבַּר עַל נְזִירוּתֵיהּ, אֲבָל נָזִיר טָהוֹר — לָאו חוֹטֵא קָרֵי בֵּיהּ.

2 ״הֲרֵינִי כָּזֶה״ — נְהִי נָמֵי דְּתָפוּס בִּשְׂעָרוֹ, ״הֲרֵינִי כָּזֶה״ — לָא אָמַר! אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּגוֹן שֶׁהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו.

3 ״הֲרֵינִי מְסַלְסֵל״ — מִמַּאי דְּהָדֵין סִלְסוּל שַׂעְרָא? כְּדַאֲמַרָה לֵיהּ הָהִיא אַמְּתָא דְבֵי רַבִּי לְהָהוּא גַּבְרָא: עַד מָתַי אַתָּה מְסַלְסֵל בִּשְׂעָרְךָ?

4 אֵימָא תּוֹרָה, דִּכְתִיב ״סַלְסְלֶהָ וּתְרוֹמְמֶךָּ״? אָמַר שְׁמוּאֵל: הָכָא נָמֵי שֶׁתָּפוּס בִּשְׂעָרוֹ.

5 ״הֲרֵינִי מְכַלְכֵּל״ — מִמַּאי דְּהָדֵין כִּילְכּוּל שְׂעָרוֹ הוּא? כְּדִתְנַן: סִיד, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: כְּדֵי לָסוּד כִּילְכּוּל. וְאָמַר רַב: בַּת צִידְעָא.

6 אֵימָא מֵיזַן עַנְיֵי, כְּדִכְתִיב: ״וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת אָבִיו וְאֶת אֶחָיו״. אָמַר שְׁמוּאֵל: הָכָא נָמֵי שֶׁתָּפוּס בִּשְׂעָרוֹ.

7 ״הֲרֵי עָלַי לְשַׁלֵּחַ פֶּרַע״ — הֲרֵי זֶה נָזִיר. מִמַּאי דְּהָדֵין שִׁלּוּחַ רִיבּוּיָא הוּא, דִּכְתִיב: ״שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים״.

8 אֵימָא מִידֵּי דְעַבּוֹרֵי, כְּדִכְתִיב: ״וְשֹׁלֵחַ מַיִם עַל פְּנֵי חוּצוֹת״!

9 תַּנָּא ״פֶּרַע״ ״פֶּרַע״ יָלֵיף. כְּתִיב הָכָא ״קָדֹשׁ יִהְיֶה גַּדֵּל פֶּרַע״, וּכְתִיב הָתָם גַּבֵּי כֹּהֵן הֶדְיוֹט ״וּפֶרַע לֹא יְשַׁלֵּחוּ״.

10 וְאִיבָּעֵית אֵימָא הַאי ״שׁוֹלֵחַ מַיִם״ נָמֵי רִיבּוּי הוּא, כְּדִמְתַרְגֵּם רַב יוֹסֵף: דְּכַד מַשְׁקִין לֵיהּ מַיָּא לְפֵירָא וְרָבֵי.

11 ״הֲרֵי עָלַי צִיפֳּרִין״ — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: נָזִיר. מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר? אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: צִיפֳּרִין סְמוּכִין לְשֵׂיעָר קִיבֵּל עָלָיו, דִּכְתִיב ״עַד דִּי שַׂעְרֵיהּ כְּנִשְׁרִין רְבָה וְטִפְרוֹהִי כְצִפְּרִין״.

12 רַבִּי מֵאִיר סָבַר: מַתְפֵּיס אִינִישׁ בְּמִידֵּי דִּסְמִיךְ לֵיהּ.

13 וְרַבָּנַן סָבְרִי: לָא מַתְפֵּיס אִינִישׁ בְּמִידֵּי דִּסְמִיךְ לֵיהּ.

14 רַבִּי יוֹחָנָן אֲמַר: דְּכוּלֵּי עָלְמָא לָא מַתְפֵּיס. אֶלָּא, הַיְינוּ טַעְמָא דְּרַבִּי מֵאִיר: דְּחָיְישִׁינַן שֶׁמָּא צִפּוֹרֵי נָזִיר טָמֵא קִיבֵּל עָלָיו.

15 מִכְּדֵי ״חָיְישִׁינַן״ קָאָמַר, דִּלְמָא צִפּוֹרֵי נְדָבָה קִיבֵּל עָלָיו? אִם כֵּן, ״הֲרֵי עָלַי קֵן״ מִבְּעֵי לֵיהּ.

16 וְדִלְמָא ״הֲרֵי עָלַי צִפּוֹרֵי מְצוֹרָע״ קָאָמַר? כְּגוֹן שֶׁהָיָה נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו. וְדִלְמָא נָזִיר טָמֵא, וּלְפוֹטְרוֹ מִן קׇרְבְּנוֹתָיו קָאָמַר?! כְּגוֹן שֶׁהָיָה נָזִיר טָהוֹר עוֹבֵר לְפָנָיו.

17 מַאי בֵּינַיְיהוּ?

18 אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ כְּגוֹן דְּאָמַר ״צִיפֳּרִין הַסְּמוּכִין לְשֵׂעָר עָלַי״, לְרַבִּי יוֹחָנָן, אַף עַל גַּב דְּאָמַר הָכִי, אִי נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו — אִין, אִי לָא — לָא. לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אַף עַל גַּב דְּאֵין נָזִיר עוֹבֵר לְפָנָיו.

19 מִי אִיכָּא לְמַאן דְּאָמַר לָא מַתְפֵּיס אִינִישׁ בְּמִילְּתָא דִּסְמִיךְ לֵיהּ? וְהָתַנְיָא: הָאוֹמֵר ״יָמִין״ — הֲרֵי זוֹ שְׁבוּעָה. מַאי טַעְמָא, לָאו מִשּׁוּם דִּכְתִיב ״וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם״?

20 אָמְרִי: לָא, מִשּׁוּם דְּיָמִין גּוּפֵיהּ אִיקְּרִי שְׁבוּעָה. דְּתַנְיָא: מִנַּיִין לָאוֹמֵר ״יָמִין״ שֶׁהִיא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נִשְׁבַּע ה׳ בִּימִינוֹ״, וּמִנַּיִין לָאוֹמֵר שְׂמֹאל שֶׁהִיא שְׁבוּעָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּבִזְרוֹעַ עוּזּוֹ״.

21 מַתְנִי׳ ״הֲרֵינִי נָזִיר מִן הַחַרְצַנִּים״ וּ״מִן הַזַּגִּים״ וּ״מִן הַתִּגְלַחַת״ וּ״מִן הַטּוּמְאָה״ — הֲרֵי זֶה נָזִיר, וְכׇל דִּקְדּוּקֵי נְזִירוּת עָלָיו.

22 גְּמָ׳ מַתְנִיתִין דְּלָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. דְּתַנְיָא, רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אֵינוֹ חַיָּיב עַד שֶׁיִּדּוֹר מִכּוּלָּם. וְרַבָּנַן אָמְרִי: אֲפִילּוּ לָא נְזַר אֶלָּא בְּחַד מִנְּהוֹן — הָוֵי נָזִיר.

23 מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן — אָמַר קְרָא: ״מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג״. וְרַבָּנַן, מַאי טַעְמָא — אָמַר קְרָא: ״מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר״.

24 וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי, הָכְתִיב: ״מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר״! הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ — לֶאֱסוֹר יֵין מִצְוָה כְּיֵין הָרְשׁוּת.

25 מַאי הִיא — קִדּוּשְׁתָּא וְאַבְדָּלְתָּא?

פירוש פירוש קצר על נזיר ג׳

1 פי כפיו וכו'. כלומר, כוונתו: כפיו מלשתות יין, כשערו, מלהגזז, כידו, מלהטמא למתים, כרגלו, מלכת לבית הקברות.

2 נדר להקם. כלומר, נדרו לנדרה, וקורא לנדרה "הקם" משום שאמרה "הין" וקיימה את נדרו, אבל אם קדם נדרה לנדרו, והוא אמר הין, הרי קיים לה. ועיין בבה"א.

3 והיא מותרת. שאין אדם מדיר את אשתו בנזיר.

4 הריני נזיר ואת. ופירשוה בירושלמי ובבבלי ש"ואת" כאן הוא תנאי, על מנת שאף את תהא נזירה.

5 שקדם הקם לנדר. כלומר, שקדם הקימו לנדרו, שהרי אמר "הין", ומלה זו כוללת את קיומו לנדרה ונדר עצמו. והלשון הוא בהקבלה לשו' 12, וכאן הקיום מקיים את נדרה מכל מקום.

6 הריני נזירה ואת וכו'. אף כאן "ואת" הוא תנאי, כלעיל שו' 13.

7 האומ' לחבירו וכו'. הפירוש הוא כמו בבבות שלעיל.

8 וחברתה אסורה. שהבעל אינו עוקר את הנדר מעיקרו, אלא מיגז גייז.

9 שבועה לבית זה וכו'. עיין בבה"א.

10 אם רצה להיפר וכו'. כלומר, שהרי אם רצה להיפר מיפר, ואם לא היפר הוא נותן אצבע בין שיניה, ואינה אשמה אם נשכה אותו.

11 אינו יכול וכו'. כלומר, ואינו יכול, שכבר עבר היום ששמע את נדרה.

12 סופנת את הארבעים. כלומר, מכת מרדות. ועיין בבה"א.

13 בתגלחת טהרה וכו'. במשנתנו פ"ד מ"ה: האשה שנדרה בנזיר, נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר וכו'. ומוכח מן הירושלמי שהטעם הוא משום שעצם הנזירות כבר עברה, ומשום כך אינו יכול להפר, שאין הבעל מיפר נדר שכבר עבר. ועיין בבה"א ומ"ש להלן.

14 לעתיד לבא. שהרי עדיין עומדת בנזירותה, ואינו מיפר נזירות שכבר עברה, עיין מ"ש לעיל.

15 באשה מנוולת. כלומר, שאסורה לתקן שערה במספרים ולהסתרק, עיין בבה"א.

16 בתגלחת טהרה וכו'. ורבי סובר שאעפ"י שהיא כבר מותרת בכל לכתחילה, מ"מ כל זמן שלא קיימה מצות גילוח עדיין עומדת בנזירותה, ויכול להפר, משום שאינו רוצה באשה מגולחת. ועיין בבה"א.

17 לנזירותו. כלומר, שאמר: הרי אילו לנזירותי, ולא פירש יותר.

18 בכולן שלמים. כלומר, אם תזדמן לו בהמה שמנה יקחנה בכל הדמים שהפריש ויביא את שאר הקרבנות מביתו.

19 יפלו לנדבה. ואעפ"י שדמי חטאת מתה מעורבת בהם, משום שכן הלכה היא בנזיר.

20 בין משלש מקומות. כלומר, ואפילו לקח משלשה מקומות של התערובת, ואפשר שיש כאן דמים של קרבן אחד גרידא, לא איכפת לנו, שהרי הוא אומר דמי קרבן זה בכל מקום שהם מחוללים על בהמה זו.

21 על כולם. שהרי כל זמן שלא חילל את המעות על כל הבהמות, אינו יכול להשתמש אפילו במקצתם, שמא נשארו שם מעות שאינם מחוללים. ועיין בבה"א.

22 אין מגלח וכו'. ולפ"ז אינם מודים כלל בהלכה שהאיש מגלח על נזירות אביו. ושמא צ"ל: בין כך ובין כך אדן =אדם מגלח וכו'.

23 סתומין וכו'. שרק בזה הלכה היא בנזיר שמגלח על נזירות אביו, אבל במפורשין דינן כלעיל, שו' 43.

24 משעה שהיתיר. בדפוסים: משעה שנדר, וכע"ז בירושלמי. ושמא "משעה שהיתיר" הוא באשגרה מדברי ב"ש "משעה ששאל", וצ"ל: כשעה שהיתיר , כלומר, כימים שוויתר ועבר על נדרו, עיין בבה"א.

25 זו טעות וכו'. כלומר, שפתח לנזירין שעלו מן הגולה לאחר החורבן, כמשנתנו פ"ה מ"ד.

26 שלא נתקיימו דבריו. כלומר, אם אמר הריני נזיר שזהו ראובן והיינו, אם אינו אמת שזהו ראובן, ונמצא שמעון, הרי זה נזיר.

27 קרבן בשותפות. במשנתנו פ"ה מ"ו: הרתיע לאחוריו אינו נזיר כלומר, אין אחד מהם נזיר. והתנא של התוספתא סובר שהם ספק נזירים, ומביאים קרבן בשותפות, עיין בבה"א.

28 אין אחד מהן. צ"ל: אין אחד מהן נזיר, כגי' הגניזה וד.

29 שזה יוסף ונמצא יוסף. כלומר, אפילו אם נתקיימו דבריו וכוונתו הוא וודאי נזיר לבית שמאי, עיין בבה"א.

30 לתשע וכו'. עיין בבה"א.

« פירוש קצר על נזיר ב׳:ט״ו פירוש קצר על נזיר ד׳:א׳ »