1מן הגרוגרות וכו'. כלומר, אף זה בכלל כינויי כינויין.2לגלח וכו'. סתם "לגלח" בעניין נזירות כוונתו להביא קרבנות נזיר, שהנזיר מגלח עליהן.3גילח לעצמו וכו'. כלומר, לא יצא ידי נדרו, שהרי כבר קיבל עליו נזירות לפני שנדר לגלח נזיר, והקרבנות הן מחובתו ולא לנדרו.4גלח לעצמו וכו'. והטעם הוא שיש להניח שלא נזר על סמך נדרו, שהרי נדרו לא היה אלא לחצי נזיר.5שהזיר עליהן וכו'. צ"ל: שאזיר עליהן, כעין הגי' בכי"ע.6ששגגת נזירות וכו'. כלומר, נזירות שאינה ברורה, ספק נזירות, מותרת, שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה.7יאמר וכו'. כלומר, לפיכך יאמר, והכל הוא מדברי ר"ש.8לאחר ועשרים וכו'. צ"ל: לאחר עשרים וכו', כגי' הדפוסים.9ואחד ומונה שלשים ומספק. צ"ל: ואחר מונה שלשים ומפסיק, כעין כי"ע. כלומר, אחר שמנה עשרים מן המאה שקיבל עליו "מעכשיו", מונה שלשים לסתם הנזירות שחלה עליו לאחר העשרים ומפסיק, ומביא קרבנותיו ומגלח, ואח"כ מונה שמונים וכו'.10ביום שלשים ואחד וכו'. שהרי אפילו בסתם נזירות לכתחילה אינו מגלח אלא ביום שלשים ואחד. ובאותו יום מתחיל למנות את השנייה, משום שמקצת היום ככולו, ואם מגלח ליום ששים ואחד נמצא שגילח גם את השנייה ליום שלשים ואחד.11יום שלשים וכו'. שהרי בדיעבד אם גילח סתם נזירות ביום שלשים יצא, ומתחיל למנות את השנייה באותו יום, וחל יום שלשים ואחד שלה ביום ששים.12יצא. כלומר, ויצא, שהרי לכתחילה מגלח ביום ששים. אבל אם גילח ביום חמשים ותשע לא יצא, שהרי השנייה היתה נזירות מפורשת לשלשים יום שלמים.13הראשונה ביום שלשים. וכאן, שהראשונה היתה מפורשת, בת שלשים יום מלאים, הרי גילח בתוך מלאת, וקרבנותיו לא עלו לו, ועדיין הוא עומד בתוך נזירותו הראשונה, וסותר שלשים יום.14מגלח את השנייה וכו'. הנכון הוא בכי"ע: מגלח את השניה ליום ששים יצא. וכע"ז בדפוסים, וכן הוא "יצא" גם בקג"נ ולפני כן מטושטש. ופירושו שממתין שלשים יום לגידול שער, ומגלח לכתחילה ליום ששים, ויצא. ועיין בבה"א.15ביום שראוי וכו'. הגירסא משובשת בכל הנוסחאות, ועיין בבה"א.16ואין יום השביעי וכו'. צ"ל: ואף יום השביעי, כלומר, ולא רק יום השמיני שכבר העריב שמשו.17שיאמרו וכו'. שיאמרו=שאמרו.18עד שיטהר וכו'. כלומר, שיטהר ויביא קרבנותיו, מתחיל למנות מיום הבאת קרבנותיו, והוא יום השמיני.19מונה מיד. כלומר, שאינו צריך להביא קרבן.20להתיר לו. כלומר, והתיר לו.