פירוש קצר על גיטין ג׳

« פירוש קצר על גיטין ב׳:י״א פירוש קצר על גיטין ד׳:א׳ »

1 מִשּׁוּם עִיגּוּנָא אַקִּילוּ בַּהּ רַבָּנַן.

2 הַאי קוּלָּא הוּא?! חוּמְרָא הוּא! דְּאִי מַצְרְכַתְּ לֵיהּ תְּרֵי – לָא אָתֵי בַּעַל מְעַרְעֵר וּפָסֵיל לֵיהּ; חַד – אָתֵי בַּעַל וּמְעַרְעֵר וּפָסֵיל לֵיהּ!

3 כֵּיוָן דְּאָמַר מָר: בִּפְנֵי כַּמָּה נוֹתְנוֹ לָהּ? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי חֲנִינָא; חַד אָמַר: בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְחַד אָמַר: בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה; מֵעִיקָּרָא מִידָּק דָּיֵיק, וְלָא אָתֵי לְאוֹרוֹעֵי נַפְשֵׁיהּ.

4 וּלְרָבָא דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין עֵדִים מְצוּיִין לְקַיְּימוֹ – לִיבְעֵי תְּרֵי, מִידֵּי דְּהָוֵה אַקִּיּוּם שְׁטָרוֹת דְּעָלְמָא! עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִיסּוּרִין.

5 אֵימַר דְּאָמְרִינַן עֵד אֶחָד נֶאֱמָן בְּאִיסּוּרִין, כְּגוֹן חֲתִיכָה סָפֵק שֶׁל חֵלֶב סָפֵק שֶׁל שׁוּמָּן, דְּלָא אִיתַּחְזַק אִיסּוּרָא; אֲבָל הָכָא אִיתַּחְזַק אִיסּוּרָא דְּאֵשֶׁת אִישׁ – הָוֵי דָּבָר שֶׁבָּעֶרְוָה, וְאֵין דָּבָר שֶׁבָּעֶרְוָה פָּחוֹת מִשְּׁנַיִם!

6 בְּדִין הוּא דִּבְקִיּוּם שְׁטָרוֹת נָמֵי לָא לִיבְעֵי, כִּדְרֵישׁ לָקִישׁ – דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: עֵדִים הַחֲתוּמִים עַל הַשְּׁטָר, נַעֲשׂוּ כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין – וְרַבָּנַן הוּא דְּאַצְרוּךְ; וְהָכָא מִשּׁוּם עִיגּוּנָא אַקִּילוּ בַּהּ רַבָּנַן.

7 הַאי קוּלָּא הוּא?! חוּמְרָא הוּא! דְּאִי מַצְרְכַתְּ לֵיהּ תְּרֵי – לָא אָתֵי בַּעַל מְעַרְעֵר וּפָסֵיל לֵיהּ; חַד – אָתֵי בַּעַל וּמְעַרְעֵר וּפָסֵיל לֵיהּ! כֵּיוָן דְּאָמַר מָר: בִּפְנֵי כַּמָּה נוֹתְנוֹ לָהּ? רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי חֲנִינָא; חַד אָמַר: בִּפְנֵי שְׁנַיִם, וְחַד אָמַר: בִּפְנֵי שְׁלֹשָׁה; מֵעִיקָּרָא מִידָּק דָּיֵיק וְלָא אָתֵי לְאוֹרוֹעֵי נַפְשֵׁיהּ.

8 וְרָבָא, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרַבָּה? אָמַר לָךְ: מִי קָתָנֵי ״בְּפָנַי נִכְתַּב לִשְׁמָהּ, בְּפָנַי נֶחְתַּם לִשְׁמָהּ״?!

9 וְרַבָּה? בְּדִין הוּא דְּלִיתְנֵי הָכִי, אֶלָּא דְּאִי מַפְּשַׁתְּ לֵיהּ דִּיבּוּרָא – אָתֵי לְמִגְזְּיֵיהּ.

10 הַשְׁתָּא נָמֵי אָתֵי לְמִגְזְּיֵיהּ! חֲדָא מִתְּלָת גָּאֵיז, חֲדָא מִתַּרְתֵּי לָא גָּאֵיז.

11 וְרַבָּה, מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כְּרָבָא? אָמַר לָךְ: אִם כֵּן נִיתְנֵי ״בְּפָנַי נֶחְתַּם״ וְתוּ לָא; ״בְּפָנַי נִכְתַּב״ לְמָה לִי? שְׁמַע מִינַּהּ בָּעֵינַן לִשְׁמָהּ.

12 וְרָבָא? בְּדִין הוּא דְּלִיתְנֵי הָכִי, אֶלָּא דְּאִם כֵּן, אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בְּקִיּוּם שְׁטָרוֹת דְּעָלְמָא – בְּעֵד אֶחָד.

13 וְרַבָּה: מִי דָּמֵי?! הָתָם ״יָדְעִינַן״, הָכָא ״בְּפָנַי״;

14 הָתָם אִשָּׁה לָא מְהֵימְנָא, הָכָא אִשָּׁה מְהֵימְנָא; הָתָם בַּעַל דָּבָר לָא מְהֵימַן, הָכָא בַּעַל דָּבָר מְהֵימַן.

15 וְרָבָא אָמַר לָךְ: אַטּוּ הָכָא כִּי אָמְרִי ״יָדְעִינַן״ מִי לָא מְהֵימְנִי?! וְכֵיוָן דְּכִי אָמְרִי ״יָדְעִינַן״ מְהֵימְנִי, אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בְּקִיּוּם שְׁטָרוֹת דְּעָלְמָא – בְּעֵד אֶחָד.

16 וּלְרַבָּה דְּאָמַר לְפִי שֶׁאֵין בְּקִיאִין לִשְׁמָהּ, מַאן הַאי תַּנָּא דְּבָעֵי כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ, וּבָעֵי

17 חֲתִימָה לִשְׁמָהּ? אִי רַבִּי מֵאִיר – חֲתִימָה בָּעֵי, כְּתִיבָה לָא בָּעֵי! דִּתְנַן: אֵין כּוֹתְבִין בִּמְחוּבָּר לַקַּרְקַע. כְּתָבוֹ עַל הַמְחוּבָּר לַקַּרְקַע, תְּלָשׁוֹ, חֲתָמוֹ וּנְתָנוֹ לָהּ – כָּשֵׁר!

18 אִי רַבִּי אֶלְעָזָר – כְּתִיבָה בָּעֵי, חֲתִימָה לָא בָּעֵי! וְכִי תֵּימָא לְעוֹלָם רַבִּי אֶלְעָזָר הִיא, וְכִי לָא בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר חֲתִימָה לִשְׁמָהּ – מִדְּאוֹרָיְיתָא, מִדְּרַבָּנַן – בָּעֵי; וְהָא שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין דְּרַבָּנַן, וְלָא בָּעֵי רַבִּי אֶלְעָזָר חֲתִימָה לִשְׁמָהּ!

19 דִּתְנַן: שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִיסַּת הַוָּלָד כָּשֵׁר: כָּתַב בִּכְתַב יָדוֹ וְאֵין עָלָיו עֵדִים, יֵשׁ עָלָיו עֵדִים וְאֵין בּוֹ זְמַן, יֵשׁ בּוֹ זְמַן וְאֵין בּוֹ אֶלָּא עֵד אֶחָד – הֲרֵי אֵלּוּ שְׁלֹשָׁה גִּיטִּין פְּסוּלִין, וְאִם נִיסַּת – הַוָּלָד כָּשֵׁר.

20 רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים – אֶלָּא שֶׁנְּתָנוֹ לָהּ בִּפְנֵי עֵדִים; כָּשֵׁר, וְגוֹבֶה מִנְּכָסִים מְשׁוּעְבָּדִים. שֶׁאֵין הָעֵדִים חוֹתְמִים עַל הַגֵּט אֶלָּא מִפְּנֵי תִּיקּוּן הָעוֹלָם.

21 וְאֶלָּא רַבִּי מֵאִיר הִיא, וְכִי לָא בָּעֵי רַבִּי מֵאִיר כְּתִיבָה לִשְׁמָהּ – מִדְּאוֹרָיְיתָא, מִדְּרַבָּנַן בָּעֵי; וְהָא אָמַר רַב נַחְמָן, אוֹמֵר הָיָה רַבִּי מֵאִיר: אֲפִילּוּ מְצָאוֹ בְּאַשְׁפָּה,

פירוש פירוש קצר על גיטין ג׳

1 ואת העני וכו'. כלומר, שמלוה להם מעות על מנת לגבות את חובו מחלקם שעתיד להפריש, כמפורש במשנתנו פ"ג מ"ז.

2 כל שירשו. כלומר, שירשו ממש, ולא שראויים לירש, והמת לא הניח כלום. ופירשו בירושלמי ובבבלי שירשו קרקע ולא מטלטלים, ובכגון דא גרידא יכולים לתת רשות.

3 כל עניים. כלומר, אפילו עניי כותים, עיין בה"א.

4 שאין מפרישין וכו'. מפני שבשעה שהעשיר פקעה זכותו לקבל מעשר עני בחייו, ובכגון דא אפילו רשות ב"ד אינה מועילה, עיין בה"א.

5 בשער הזול. כלומר, אם היו הפירות בזול בשעת הלואה ואח"כ הוקרו, או להפך, בשתיהם מקבל המלוה את הפירות בשער הזול.

6 אם רצה וכו'. כלומר, המלוה.

7 אם נתיאשו מהן וכו'. כלומר, שהיתה שנת בצורת וכבר נתייאשו הבעלים מן התבואה, מפסידים את חלקם, שהרי אין כאן שעבוד הגוף של הלוה, וכל שעבוד החוב מצומצם לגבי פירות של שנה זו גרידא. ולפיכך אם אירע נס ונתקנה התבואה אינו מפריש עליה.

8 אינו חושש וכו'. כלומר, הלוי אינו חושש שמא לקח ממנו את הכל כחולין על סמך שהלוי יפריש תרומת מעשר על כל מה שמכר, שהרי לא הזכיר לו בעה"ב מדת הפירות, וכיצד יפריש?

9 חושש מעת לעת. ונחלקו בירושלמי ובבבלי אם הכוונה למעת לעת האחרון, או הראשון כלומר, חושש עד מעת לעת של הנחה, או של בדיקה.

10 בשלשה פרקים וכו'. ונתפרשו במשנתנו ספ"ג.

11 ומבטלו. ומסיים במשנתנו: התקין ר"ג הזקן שלא יהו עושין כן.

12 אינו יכול לבטלו. משום שהוא סובר ששליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה, ואם השני לא ידע שבטל וימסור את הגט לאשה לא תהא מגורשת, והיא לא תדע ותנשא.

13 ישתעבד וכו'. כלומר, לרבו ראשון, אלא שהוא מחזיר את דמי הפדיון לזה שפדאהו.

14 ואין רבו נותן וכו'. לא אמר כן אלא אגב הרישא, ופשיטא שאין הבעלים מחוייבים בפרקון עבדיהם.

15 כשם שמצויין וכו'. צ"ל: כשם שמצווין כמו שהוא בכי"ע וכו', ולפיכך ישתעבד אפילו אם פדאוהו לשם בן חורין, ואין לחשוש שמא ימנעו מלפדות עבדי ישראל.

16 אף בזה לא יחזיר וכו'. עיין בה"א.

17 שצריך חקירת וכו'. צ"ל: שאין צריך וכו', כמו שהוא בכי"ע ובראשונים.

18 נדר לגרש ונמלך כו'. כללו של דבר לא אסרו להחזירה אלא דווקא אם גרש מחמת הנדר, אבל אם נמלך בנתים, או שקדמו הגירושין לנדר, יכול להחזירה, עיין בה"א.

19 נדר בנזיר וכו'. עיין בה"א.

20 שתיקותיך יפה לך וכו'. שהבעל יטעון שאם היה יודע שיצטרך ליתן כתובה לא היה מגרשה, ונמצא גט פסול והולד ממזר.

21 שהיא כשירה. כלומר, מוכשרת להוליד בנים.

22 אין מבלעין דינרי זהב וכו'. כלומר, כדי להבריחן מן האויב, עיין בה"א.

23 אין בה משום סיקריקון וכו'. כלומר, לא דנו בה דין סיקריקון דין ליסטים, וישראל שקנה שדה מן הגזלן אין מוציאין אותה מידו, מפני יישוב המדינה, כדי שלא ימנעו מליקח, ולא ישארו הקרקעות בידי הגזלנים.

24 לפני מלחמה וכו'. כלומר בסמוך לה לפניה.

25 מקחו קיים. שהרי היה יכול לתבעו לדין, ואם מכר לו, מרצונו מכר לו. ועיין מ"ש להלן.

26 מקחו בטל. שהרי מכר לו דבר שאינו ברשותו, ולא כיוון אלא שהלוקח יוציא מידי הסיקריקון ואח"כ יטרוף מידו. אבל במשנתנו פ"ה מ"ו מפורש להפך.

27 רביע בקרקעות וכו'. עיין בה"א.

28 על העליונה. כלומר, רצו נוטלים קרקע, רצו נוטלים מעות.

29 והחבורות והאפטרופין אין בהן וכו'. צ"ל: והחכורות כגי' כי"ע וכו'. והטעם הוא שאם יוציאו מהם יבוא הגזלן ויוציא מידי הבעלים, שהרי הוא מפסיד את הפירות, מה שאין בלוקח ממנו ונותן לו דמים לא איכפת לו לגזלן אם יוציאו מידי הלוקח.

30 לשם אנפרות וכו'. כלומר, היורד לשדה משום שלא פרעו את מס הקרקע אין בה דין סיקריקון. ועיין בבה"א.

31 אנפרות עצמה וכו'. כלומר, היורד לשדה מחמת אנפרות אינו מוכר את השדה מיד, אלא ממתין לבעלים י"ב חודש, ונותן זמן לבעליה לפדותה.

32 בכתובתה. שדה שייחד לה לכתובתה.

33 מקחו קיים. שאין שום סברא לומר שעשו כן שלא מרצונם. אבל אם הוא מכר מתחילה ואח"כ היא, יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי.

34 פעוטות אלא בהווה. עיין בה"א.

35 שנוטל בידו ומשליך וכו'. כלומר, שנוטל בידו כל זית ומשליך מן האילן.

« פירוש קצר על גיטין ב׳:י״א פירוש קצר על גיטין ד׳:א׳ »