ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳:ו׳

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳:ג׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳:ז׳ »

1 רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין שִׁכְחָה לְזֵיתִים. אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יָקִים לֹא אָמַר רִבִּי יוֹסֵי אֶלָּא בָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא הָיוּ הַזֵּתִים מְצוּיִן שֶׁבָּא אַדְרִיָינוּס הָרָשָׁע וְהֶחֱרִיב אֶת כָּל הָאָרֶץ. אֲבָל עַכְשָׁיו שֶׁהַזֵּתִים מְצוּיִין יֵשׁ לָהֶן שִׁכְחָה.

פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳:ו׳

1 כתב יד א ה"ג והתנינן נטופה אלא שופכני שהוא עושה הרבה והתנן במעשיו כו': ה"ג דבש"א אינו שכחה. פי' גבי נפה וגדיש כו':

2 כתב יד ב לא אמר ר"י אלא בראשונה. דאז היו סתם זיתים חשוב כמו נטופה דהשתא ופליגי עליו רבנן דהוי שכחה והא בנטופה לא פליגי רבנן דלא הוו שכחה אלא ע"כ טעמא דרבנן בסתם זיתים הוו כמו כל שדהו נטופה דיש להן שכחה:

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳:ג׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ז׳:א׳:ז׳ »