מקור תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ג׳:ז׳
3 עוֹמֶר שֶׁנְּטָלוֹ וְהוֹלִיכוֹ לְעִיר וּנְתָנוֹ עַל גַּבֵּי חֲבֵירוֹ וְשָׁכַח אֶת שְׁנֵיהֶן הַתַּחְתּוֹן שִׁכְחָה וְהָעֶלְיוֹן אֵינוֹ שִׁכְחָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר שְׁנֵיהֶן אֵינָן שִׁכְחָה הַתַּחְתּוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מְכוּסֶּה וְהָעֶלְיוֹן מִפְּנֵי שֶׁזָּכָה בוֹ. רִבִּי זְעִירָא אוֹמֵר בְּזוֹכֵר. אֲתִיָא דְּרִבִּי זְעִירָא כְּרִבִּי יוֹנָה. דְּרִבִּי יוֹנָה אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הַקַּשִּׁין כָּאן רִבִּי זְעִירָא אָמַר בְּזוֹכֵר אֶת הָעֶלְיוֹן.
פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ו׳:ג׳:ז׳
3 כתב יד א והעליון אינו שכחה. פי' מפני שזכה בו:
4 ר"ז אומר בזוכר את חעליון. פי' הא דאר"ש שניהם אינם שכחה היינו פעמים ששניהם אינן שכחה והיינו כששכח את התחתון אחר שכבר זכר את העליון ולכך אינו שכחה משום דכיון שהיה לו זכות בעליון קנה אף התחתון:
5 כתב יד ב והעליון אינו שכחה. שזכה בו:
6 ר"ז אומר וכר את העליון. הא דאמר ר"ש שניהם אינו שכחה היינו לפעמים אינו שכחה וכגון ששכח את התחתון אחר שכבר זכר את העליון וכיון דהו"ל זכות בעליון זכה אף התחתון: