מקור תלמוד ירושלמי פאה ה׳:ז׳:ב׳
7 הלכה: רִבִּי יוֹנָה אָמַר מִן לְעֵיל. כְּמַה דְתֵימָר וְכוֹבַע נְחוֹשֶׁת עַל רֹאשׁוֹ. לְכוּמָסוֹת. רִבִּי אֲבִינָא אָמַר מִן לְרַע כְּמַה דְתֵימָר הֲלֹא הוּא כָּמוּס עִמָּדִי. לַחֲרָרָה. גַּלְגַּל. לְעוֹמָרִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כִּי תִקְצוֹר קְצִירְךָ בְשָׂדְךָ וְשָׁכַחְתָּ עוֹמֶר בַּשָּׂדֶה. מַה קְצִיר שֶׁאֵין אַחֲרָיו קְצִיר. אַף עוֹמֶר שֶׁאֵין אַחֲרָיו עוֹמֶר.
פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ה׳:ז׳:ב׳
7 כתב יד א לכומסאות מלרע. פי' שמעמיד אותו בחפירה:
8 לעומרין רברבין כצ"ל:
9 א"ר יונה כי תקצור קצירך. פי' הוא מפרש טעמא על מתני' מפני מה אין לפניו שכחה. ומפרש דצריך שיהא מעמר דוקא למקום גמר מלאכה:
10 הדרן עלך גדיש
11 כתב יד ב לכובעות רי"א מן לעיל. שמעמיד אותו על הקרקע ככובע:
12 לכומסאות מלרע. שמעמיד אותו בחפירה:
13 לחררה גלגל. הוא כמו עיגול:
14 כי תקצור קצירך מפרש מ"ש במתניתין ממנו ולגורן אין לו שכחה: