ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ו׳

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ה׳:ג׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ז׳:ב׳ »

6 משנה: מִי שֶׁלִּיקֵּט פֵּיאָה וְאָמַר הֲרֵי זוּ לְאִישׁ פְּלוֹנִי עָנִי רִבִּי לִעֶזֶר אוֹמֵר זָכָה לוֹ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים יִתְּנֶנָּהּ לְעָנִי הַנִּמְצָא רִאשׁוֹן. הַלֶּקֶט וְהַשִּׁכְחָה וְהַפֵּיאָה שֶׁל נָכְרִי חַיָיב בְּמַעֲשֵׂר אֶלָּא אִם כֵּן הִבְקִיר.

7 הלכה: רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר בְּבַעַל הַבַּיִת עָשִׁיר נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּבַעַל הַבַּיִת עָנִי מֵאַחַר שֶׁהוּא רָאוּי לִיטוֹל זָכָה.

8 אָמַר רִבִּי זְעִירָא רִבִי לָעְזָר לַחֲבֵירוֹ וְרִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי שְׁלָשְׁתָּן אָמְרוּ דָבָר אֶחָד. רִבִּי לָעְזָר דְּאָמַר רִבִּי זְעִירָא בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר אָדָם זָכָה לַחֲבֵירוֹ בִמְצִיאָה. רִבִּי יוֹחָנָן דְּתַנֵּינָן תַּמָּן מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. מְצִיאַת בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים מְצִיאַת אִשְׁתּוֹ שֶׁגִּירְשָׁהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן לָהּ כְּתוּבָתָהּ הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלָּהֶן. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן בִּשְׁאֵינָן טְפוּלִין. אֲבָל אִם הָיוּ טְפוּלִין לַאֲבִיהֶן מְצִיאָתָן שֶׁלּוֹ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בְּבַעַל הַבַּיִת עָשִׁיר נֶחְלְקוּ. אֲבָל בְּבַעַל הַבַּיִת עָנִי מֵאַחַר שֶׁהוּא רָאוּי לִיטוֹל זָכָה.

9 תַּנִּי הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל לַעֲשׂוֹת עִמּוֹ בְּכָל מְלָאכָה מְצִיאָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בְּעֵי רָצָה לַחְזוֹר חוֹזֵר בּוֹ. וְאַתְּ אָמַר מְצִיאָה שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר רִבִּי יָסָא מַקְשֵׁי מַה צוּרְכָה לְהַהִיא דְאָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְלָא נָן שְׁמִיעַ דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹחָנָן וְרִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אָדָם זוֹכֶה לַחֲבֵירוֹ בִמְצִיאָה. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר אֵין אָדָם זוֹכֶה לַחֲבֵירוֹ בִמְצִיאָה.

10 רִבִּי רְדִיפָה אִיתְפַּלְּגוּן רִבִּי יוֹנָה וְרִבִּי יוֹסֵי. חַד אָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה. וְחָרָנָה אָמַר הָרָאוּי לִיתֵּן זָכָה. מָן דָּמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל כָּל שֶׁכֵּן לִיתֵּן. מָאן דָּמַר הָרָאוּי לִיתֵּן הָא לִיטּוֹל לֹא.

11 מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה דְּתַנֵּינָן תֵּן גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי שֶׁכֵּן רָאוּי לְקַבֵּל גֶּט בִּתּוֹ. וּשְׁטָר שִׁיחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי שֶׁכֵּן הוּא רָאוּי לְקַבֵּל שְׁטָר שִׁחְרוּרוֹ. וְתַנֵּינָן הִתְקַבֵּל גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי אוֹ הוֹלֵךְ גֶּט זֶה לְאִשְׁתִּי אִם רָצָה לְהַחֲזִיר לֹא יַחֲזִיר. וְהָעֶבֶד רָאוּי הוּא לְהוֹלִיךְ אֶת הִגֶּט. פָּתַר לָהּ לִצְדָדִין.

12 הָא מַתְנִיתָא פְלִיגָא עַל מָאן דְּאָמַר הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה דְּתַנֵּינָן תַּמָּן עִישּׂוּר אֶחָד שֶׁאֲנִי עָתִיד לִמוֹד נָתוּן לַעֲקִיבָה בֶּן יוֹסֵף שֶׁיִּזְכֶּה בוֹ לָעֲנִיִים וּמְקוֹמוֹ מוּשְׂכָּר לוֹ. וְרִבִּי עֲקִיבָה רָאוּי הוּא לִיטּוֹל. פָּתַר לָהּ עַד שֶׁלֹּא הֶעֱשִׁיר. וַאֲפִילוּ תֵימָא מִשֶּׁהֶעֱשִׁיר תִּיפְתָּר בְּשֶׁהָיָה פַּרְנָס וְיַד הַפַּרְנָס כְּיַד הֶעָנִי.

13 מִילְתֵיהּ דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי הָרָאוּי לִיטּוֹל זָכָה. דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר בְּבַעַל הַבַּיִת עָשִׁיר מַחְלוֹקֶת. אֲבָל בַּעַל הַבַּיִת עָנִי מִתּוֹךְ שֶׁרָאוּי לִיטוֹל זָכָה.

14 רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת אֲפִילוּ הִבְקִירוֹ חַיָיב. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת קַל הֵיקִילוּ חֲכָמִים בְּלִיקּוּטִין.

15 רִבִּי לָעְזָר שָׁאַל וְאֵין לוֹ קִנְיַין נְכָסִים. לָא עַל הָדָא אִיתְאֲמָרָת אֶלָּא עַל הָדָא. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דָּמַר אֵין קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עֲלֵיהּ רִבִּי לָעְזָר שְׁאִיל וְאֵין לוֹ קִנְיַין נְכָסִים. רִבִּי חֲנִינָא בְשֵׁם רִבִּי פִינְחָס אַף קַדְמִיָיתָא עַל דְּרִבִּי יוֹסֵי מַקְשִׁי דְּרִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כְּמָאן דְּאָמַר אֵין קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר יֵשׁ קִנְיָין לְגוֹי בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְפוֹטְרוֹ מִן הַמַּעְשְׂרוֹת עֲלֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר שְׁאַל וְאֵין לוֹ קִנְיַין נְכָסִים.

פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ו׳

6 כתב יד א אבל אם היו טפולין לאביהם. דהיינו שאוכלין על שלחן אביהם אפי' הן גדולים:

7 מציאתן שלו. ואף שיש להם יד לעצמן מ"מ שלו דאמרינן מסתמא נטלו מתחלה לזכות את אביהם ולפיכך זכו אלמא דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו:

8 מאחר שהוא ראוי ליטול זכה. פי' וה"ה במציאה לכל אדם:

9 כתב יד ב אבל אם היו טפולין לאביהם מציאתן שלו. כשאוכלין על שולחן אביהם אפי' הם גדולים ויש להם יד לעצמן מ"מ מציאתן שלו דאמרינן מסתמא הגביהו תחלה לזכות אביהם אלמא דהמגביה מציאה לחבירו קנה חבירו:

10 מאחר שהוא ראוי ליטול זכה. וה"ה במציאה דראוי לכל אדם:

11 כתב יד א ה"ג מילתא דר"ש ב"ל אמרה שאין אדם זוכה לחבירו כמציאה. פי' ממילתא דאמר שמעינן כן דתני השוכר את הפועל לעשות עמו בכל מלאכה מציאתו לבעה"ב ומקשי עליה רשב"ל רצה לחזור חוזר בו כו' פי' כיון דיכול לחזור בו דהוי ידו כיד בעה"ב וא"כ אמאי מציאתו לבעה"ב וקשה דאמאי לא משני דהוי כמו מגביה מציאה לחבירו דמסתמא הגביה כדי לזכות את הבעה"ב אלא ודאי סבר דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו:

12 מה צריכה לההוא דאמר ר"ל. פי' מה צורך להשמיענו ממילתא דר"ל האמר ר"ל בפי' שאין אדם זוכה לחבירו במציאה וכדמפרש איתפלגון כו':

13 כתב יד ב ואת אמרת מציאתו לבעה"ב. ולא משנה ר"ל לעצמו דהכא מסתמא הגביה כדי לזכות את בעה"ב והוי כמו המגביה מציאה לחבירו אלא ע"כ דס"ל דהמגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו:

14 כתב יד א ה"ג מ"ד הראיי ליתן כ"ש ליטול. פי' דהכא לא הוה אלא חד מיגו דהיינו מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה:

15 מ"ד הראוי ליטול אבל ליתן לא כו'. פי' כדפרישית:

16 כתב יד ב מ"ד הראוי ליתן כ"ש ליטול. דאינו אלא חד מגו:

17 כתב יד א ה"ג תן גט זה לאשתי. פי' דמשמע ליה דאיירי באיש ובגמ' מ"ל אי תן כזכי דמי אי לאו ואי תן כזכי אינו יכול לחזור בו דזכי בשבילה אי הוה לה זכות אע"פ שאינו יכול ליטול אלמא שאפי' ראוי ליתן זכה:

18 ומשני דאיירי באשה:

19 ומקשי ושטר שחרור זה לעבדי. ומשני דאיירי בעבד ולכך רשאי לקבל:

20 שכן ראוי לקבל גט שחרורו. פי' דהוה ראוי ליטול:

21 ומקשי והעבד ראוי הוא להוליך את הגט. פי' דמשמע ליה הא דאמר תן גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי איירי הכל באדם א':

22 ומשני פתר לה לצדדין. פי' רישא בישראל וזה איירי בעבד:

23 ומקשי והתנינן התקבל גט זה לאשתי או הולך גם זה. פי' דהכא ודאי משמע דאיירי באדם אחד והאיך יכול להיות באדם א' אי אמרת דדוקא ראוי לטול זכה דאי הוי איש אינו יכול להיות שליח בהתקבל ואם אשה אינה יכולה להיות שליח להולכה:

24 ומשני דאיירי הכל באיש והא דיכול להיות שליח בהתקבל היינו משום דראוי ליטול הוא שהרי ראוי לקבל גט בתו:

25 כתב יד ב תן גט זה לאשתי. פשטא דלישנא משמע שנתן לאיש והוא אינו ראוי ליטול. ומשני באשה שראויה ליטול:

26 ושטר שחרור זה לעבדי. מקשה הא בין איש בין אשה אינם ראוים ליטול ומשני בעבד שכן ראוי לקבל גט שחרורו. ומקשי והעבד ראוי להוליך הוא את הגט. דמשמע לי' דלאדם א' אמר תן גט והשחרור ומשני פתר לה לצדדין. רישא בישראל אמר נכדו הצעיר צ"ל רישא באשה וזה איירי בעבד. ומקשה והתנינן התקבל גט זה וכו'. ובזה ודאי משמע דאיירי באדם א' ואם הוא איש איך יכול להיות שליח לקבלה ואם היא אשה איך יכולה להיות שליח להולכה. ומשני באיש שכן ראוי לקבל גט בתו לכן הוי ראוי ליטול ונעשה גם כן שליח לקבלה:

27 מילתא דריב"ל הראוי ליטול זכה. דריב"ל אמר אפי' לרבנן הראוי ליטול אבל לר"א דמתניתין אפי' ראוי ליתן דאמרינן ב' מגו:

28 כתב יד א ור"ע ראוי ליטול הוא. פי' בתמיה שהרי היה עשיר:

29 כתב יד א מילתיה דריב"ל אמרה הראוי ליטול זכה. פי' לכ"ע והיינו אפי' לרבנן אבל לר"א ודאי אפי' הראוי ליתן זכה כיון דסבר דאמרי' ב' מיגו:

30 כתב יד א ברם כמ"ד אין קנין. פי' וחייב מדאורייתא:

31 אפי' הפקיר דכיון שחייב מדאורייתא אין ההפקר מוציא:

32 ברם כמ"ד יש קנין. פי' וכיון שאינו חייב במעשרות אלא מדרבנן א"כ לא היה צריך להפקיר אלא אפי' לא הפקיר היה פטור מן המעשרות דקל הקילו וכו':

33 כתב יד ב ברם כמ"ד אין קנין לגוי. וחייב במעשרות מדאורייתא אפי' הפקיר חייב דאין הפקירו מוציא מדאורייתא:

34 ברם כמ"ד יש קנין. ואינו חייב במעשרות אלא מדרבנן. אפי' לא הפקיר הי' פטור מן המעשרות דקל הקילו חכמים בליקוטים:

35 כתב יד א עליה שאל ר"א ואין לו קנין נכסים. פי' וכי אין לו קנין נכסים כלל אפי' לענין הפקרו שלא יהא הפקר הא כיון שהפקיר הוי יד הכל שוין ולכך פטור מן המעשרות:

36 ה"ג בשם ר' פנחס אף על התנייתא. וכדמפרש וכו':

37 עליה שאל ואין לו קנין נכסים. פי' וא"כ אמאי אינו יכול להפקיע מיד מעשרות כיון שהוא שלו לכל מילי:

38 כתב יד ב עלי' שאל ר"א ואין לו קנין נכסים. וכי אין לו קנין אפי' לענין הפקר שלא יהא הפקר הא כיון שהפקיר נמצא יד הכל שוין ופטר ממעשרות:

39 אף על התנייתא. עלי' שאל ר"א ואין לו קנין נכסים א"כ אמאי אינו יכול להפקיע מיד מעשרות כיון דהוי שלו לכל מילי:

« ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ה׳:ג׳ ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ז׳:ב׳ »