מקור תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ב׳:ו׳
2 הָתִיב רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִּי קוֹמֵי רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְהָתַנֵּינָן רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה וְנָפַל לוֹ עָלֶיהָ וּבָא אַחֵר וְהֶחֱזִיק בָּהּ זֶה שֶׁהֶחֱזִיק בָּהּ זָכָה בָהּ. אָמַר לֵיהּ תִּיפְתָּר בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלִּי. וְהָתַנִּי נָפַל לוֹ עָלֶיהָ פִירֵס טַלִּיתוֹ עָלֶיהָ מַעֲבִירִין אוֹתָהּ מִמֶּנָּהּ. אָמַר לֵיהּ עוֹד הִיא בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלִּי. וְהָתַנִּי רִבִּי חִיָיא שְׁנַיִם שֶׁהָיוּ מִתְכַּתְּשִׁין עַל הָעוֹמֶר וּבָא עָנִי אַחֵר וַחֲטָפוֹ מִלִּפְנֵיהֶן זָכָה בּוֹ. אָמַר לֵיהּ עוֹד הִיא בְּשֶׁלֹּא אָמַר יִזְכּוּ לִי אַרְבַּע אַמּוֹת.
פירוש ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ב׳:ו׳
2 כתב יד א ומקשי והתנינן ראה את המציאה כו' פי' אלמא שאין ד"א קונה ומשני כשלא אמר יזכו לי. פי' דהירושלמי סובר דצריך לומר שיזכו לו ד"א אבל כל זמן שלא אמר אין קונות לו:
3 שנים שהיו מכתשין על העומר. פי' שהיו מריבין על העומר:
4 כתב יד ב תפתר כשלא אמר יזכו לי ד"א שלי. דסובר דאינו קונה אלא כשאומר כו':