ביאור הגר"א על תלמוד ירושלמי פאה ד׳:ב׳

2 כתב יד א תני בשם ר"מ קונסין אותו. פי' דבמתני' לא קתני אלא אין לו בה כלום פי' דמשמע שלא זכה כלום אבל שלו לא הפסיד עליה קאי. תני בשם ר"מ קונסין אותו ונוטלין אפי' שלו:

3 עד כדון מזיד אפי' שוגג. פי' דהיינו שנפל עליה בשוגג:

4 ואפי' כריכו. פי' שודאי לא נתערבו עמו אפ"ה קונסין אותו ונוטלין את שלו:

5 ומפרש בשחרית כו':

6 כתב יד ב קונסין אותו. קאי אמתני' דאין לו בה כלום. פי' דאפי' הפאה שזרק על השאר אין לו בה כלום משום קנס לר' מאיר:

7 ואפי' כריכו. שזרק כריכות על הפאה ולא נתערב עם הפאה כלל אפ"ה אין לו בה כלום משום קנסא:

8 כתב יד א ה"ג אדם זוכה במציאה בד' אמות:

9 מ"ט. פי' מהיכן שמעינן:

10 ומייתי קרא ואני בעניי הכינותי כו'. פי' ומדקרי ליה בעניי אלמא שעדיין לא בא לידו ואפ"ה הקדיש אלמא שהיא שלו מדיכיל להקדיש:

11 כתב יד ב מ"ט. מהיכא שמעינן לה מקרא:

12 ואני בעניי הכינותי. מדאמר בעניי אלמא שעדיין לא בא לידו ואפ"ה הקדיש ומדיכול להקדיש ש"מ דשלו הוא אפי' קודם שבא לידו:

13 כתב יד א ור' הושעיא מקשי עליה דמהא לא שמעינן מידי דממ"נ אם בתוך ד' אמות וקנו לו ד' אמות עשיר הוא:

14 אם בחוץ לד' אמות או שאין נקנית ליה:

15 האיך אדם מקדיש דבר שאינו שלו. אלא דצריך לתרץ במקדיש ראשון. פי' מה שבא לידו ראשון תיכף היה מקדיש וא"כ ליכא למשמע מינה:

16 כתב יד ב רב הושעיא בעי. מקשה עלי' דמהא ליכא למשמע דנוכל לאוקמה במקדיש ראשון ראשון:

17 כתב יד א או פי' בעניו שהיה מתענה ומקדיש סעודתו לשמים. פי' מה שהיה ראוי להיות סעודתו כמו סעודת מלכים היה מקדיש לשמים וע"ז אמר בעניי היינו מכח עניי שהי' מתענה הקדיש כל האוצר הזה:

18 כתב יד א ומקשי והתנינן ראה את המציאה כו' פי' אלמא שאין ד"א קונה ומשני כשלא אמר יזכו לי. פי' דהירושלמי סובר דצריך לומר שיזכו לו ד"א אבל כל זמן שלא אמר אין קונות לו:

19 שנים שהיו מכתשין על העומר. פי' שהיו מריבין על העומר:

20 כתב יד ב תפתר כשלא אמר יזכו לי ד"א שלי. דסובר דאינו קונה אלא כשאומר כו':

21 כתב יד א א"ר יוחנן זו בגיטין. פי' דקאי על מתני' דקתני בגיטין קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת אלמא דד"א קונות לו. עליה אר"י דזה דוקא בגיטין אבל לא במתנות פי' אין ד"א קונות לו:

22 ור"ל אמר אף במתנות . פי' דסבר דבמתנה נמי ד"א קונות:

23 ומייתי ראיה רובה דר"י רובה דר"ל. רובה דר"ל פי' דסבר דבמתנה נמי ד"א קונות היינו משום דיליף ק"ו מה אם מציאה שאין זוכה מדעת אחרים. פי' שאין אחר מקנה אותו כמו מתנה דאיכא נמי נותן אבל גבי מציאה ליכא מקנה כלל ואפ"ה ד"א קונות לו כ"ש מתנה:

24 רובה דר"י. דר"י מייתי ראיה לדידיה דסבר שאין ד"א קונות במתנה היינו מהאי ברייתא דיליף ק"ו שיהא המגביה מציאה לחבירו קונה ואמר מה מתנה שאינו זוכה בה מתוך ד"א ה"ה זוכה בה מדעת אחרת. פי' דגבי מתנה ודאי אדם מזכה ע"י חבירו:

25 מציאה שהיא זוכה בה מתוך ד"א כו'. פי' דבמציאה לא פליגי כו' אלמא דס"ל להך ברייתא דבמתנה אין ד"א קונות לו מדמתחיל הק"ו הכי מה מתנה שאינו זוכה בה מתוך ד"א וכו':

26 כתב יד ב א"ר יוחנן זו בגיטין. קאי על מתניתין דגיטין דקתני קרוב לה מגורשת קרוב לו אינה מגורשת משום דד"א קונות לו וקאמר ר' יוחנן דזה דוקא בגיטין:

27 רובה דר"ל. ראי' דר"ל מק"ו מה מציאה שאין זוכה מדעת אחרים דליכא במציאה מקנה כלל ואפ"ה ד"א קונות לו כ"ש מתנה:

28 כתב יד א שכן אם אמר לו זרקהו כו'. פי' דהוה כאלו אמר לו זרקהו עד שיכנס לרשותי וכ"ז שהוא קרוב ללוה עדיין לא נכנס לרשותו:

29 ה"ג מותיב קומי ר"י ופתר ליה באילין פתרייא. ותיבת מקבל מניה מיותר:

30 כתב יד ב רובה דר' יוחנן. ראייתו מברייתא דיליף ק"ו על המגביה מציאה לחבירו דקנה חבירו ממתנה מה מתנה כו' הרי זוכה מדעת אחרת דבמתנה ודאי אדם מזכה ע"י חבירו הרי מבואר בהך ברייתא דבמתנה אינו זוכה בה מתוך ד' אמות:

31 שכן אם א"ל זורקהו לים. וה"נ הוי כאלו א"ל זרקהו: