בניהו על יומא ט׳

1 וְכָל כָּךְ לָמָּה לְפִי שֶׁהָיוּ קוֹנִין אוֹתָהּ בְּדָמִים. קשא כיון דיודעים בעצמן שאינם ראוים דידע אינש בנפשיה, איך יתנו דמים ויביאו עצמן לידי סכנה? ונראה דאלו היו צדוקים שיש כמה דברים חולקים בהם על החכמים ובכללם היא הקטרת הקטורת שהיא עיקר העבודה ביום הכיפורים, שהצדוקין סוברים שצריך להניח הקטורת בהיכל ויכנס לבית קודש קדשים בעשן הקטורת, וזה הפך האמת שקבלו רז"ל, אך לדעתם של צדוקין כן האמת, לכן הם נותנים ממון הרבה למנות כהן גדול צדוקי, שאינו ניכר ואינו נודע לחכמי ישראל שהוא צדוקי, כדי שיעשה העבודה כסברתם ולפי דעתם חושבין שהם עושים דבר שהקב"ה רוצה בו, לכך אף על פי שאינו הגון בשאר דברים, ואפשר שימות לא אכפת להו בזה הנכנס, והם היו עשירים ומקבצים ממון מבינותם כדי לשחד בו המלך שימנה כהן גדול לזה הצדוקי שאינו ניכר ונודע שהוא צדוקי.

2 אָמַר לָהֶם: תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּבִּירָה. אִיכָּא דְּאַמְרֵי, אָמַר לָהֶם: עֵדֵיכֶם בִּירָה. נראה לי בס"ד הנפקותא למאן דאמר אָמַר לָהֶם 'תְּנוּ עֵינֵיכֶם בַּבִּירָה' הכונה כי מקדש ראשון נקרא בִּירָה שהוא ירב ה', שיש רבותא למקדש ראשון בחמשה דברים ויש בזה גם כן יתרון על סוד חמשה למעלה, ונמצא הראשונים עדיפי שזכו לכך בימיהם, ולמאן דאמר שֶׁאָמַר לָהֶם 'עֵדֵיכֶם בִּירָה' הכונה דחזרה לראשנים ולא חזרה לאחרונים, ואם כן היתרון הוא מצד אחד.

3 אִם עֲשִׂיתֶם עַצְמְכֶם כַּחוֹמָה וַעֲלִיתֶם כֻּלְּכֶם בִּימֵי עֶזְרָא, נִמְשַׁלְתֶּם כְּכֶסֶף שֶׁאֵין הָרָקָב שׁוֹלֵט בּוֹ. נראה לי בס"ד הכונה, דהחומה עמידה בקבע, שהיא קבועה ואינה זזה ממקומה, אך הדלת העשוי לסתום הפתח, אין סתימתו קבוע אלא פעם נסתם בו הפתח פעם נפתח, כן ישראל אם היו עולין כולם הייתה עלייתם שם בקבע, דוגמת החומה, שלא היו זזים מארץ ישראל לילך לחוץ לארץ, אך כיון דלא עלו כולם, דומין בזה לדלת פעם סתום פעם פתוח, כן הם פעם עולין לארץ ישראל פעם נשארים בחוץ לארץ, ואין ישיבתם בארץ ישראל בקבע. או יובן בס"ד אִם עֲשִׂיתֶם עַצְמְכֶם כַּחוֹמָה דאף על פי שהיא בנויה מאבנים הרבה שהם חלקים רבים מאד שנבנית ונעשית עצם אחד, כן אתם אם הייתם עולים כולכם ביחד הייתם נמשלים ככסף, שלא היה שולט בכם גלות עוד, עכשיו שעליתם כדלתות כלומר כדרך הנכנסים בדלת שאי אפשר להכנס בו אנשים הרבה בבת אחת אלא מעט מעט פסקי פסקי, כן אתם עליתם פסקי פסקי בזה את זה, לכך נמשלתם כארז שהרקב שולט בו, כן אתם שלט בכם הגלות והגירות.