בניהו על עירובין ס״ד

1 כָּל הָאוֹמֵר: שְׁמוּעָה זוֹ נָאָה וּשְׁמוּעָה זוֹ אֵינָה נָאָה, מְאַבֵּד הוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה. פירוש חדושי תורה שהאדם מחדש בתורה נקראים 'הוֹן' ועל זה נאמר משלי כד, ד 'וּבְדַעַת חֲדָרִים יִמָּלְאוּ כָּל הוֹן יָקָר וְנָעִים' דהיינו חדרים המוח והלב יהיו מלאים חדושי תורה יקרים ונעימים, ולכן התורה נקראת בשם אֱמוּנָה, דכתיב הושע ב, כב 'וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה' והיינו אֱמוּנָה אותיות אֵם הוֹן, כי התורה נקראת אם דכתיב משלי ב, ג 'כִּי אִם לַבִּינָה תִקְרָא' אל תקרא אִם אלא אֵם, וחדושים שמחדש האדם בהם נקראים הוֹן, נמצא אֱמוּנָה הוא שם התורה וחדושיה שהם אֵם הוֹן. והנה רמז של הָאוֹמֵר 'זוֹ נָאָה' בתיבת 'זוֹנוֹת' עיין מהרש"א, ונראה לי בס"ד זוֹנוֹת אותיות 'זו תנו' כלומר זו תשנו אותה, כי האומר 'זוֹ נָאָה' כאלו האומר זו תשנו ואחרת לא תשנו, והיינו זו תנו לשון מתניתין.

2 וְלָמַדְנוּ שֶׁהוֹלְכִים אַחַר רֹב עוֹבְרֵי דְּרָכִים. מקשים, דין זה פשוט הוא בכל התורה כולה אזלינן בתר רובא, וכל דפריש מרובא פריש. ונראה לי בס"ד דאפשר היה מנהגם מקודם שרוב הנחתומין ובעלי בתים עושים שינוי בצורת הפת של ישראל ואינו דומה לפת של גוים, וכאן קא משמע לן אף על גב דאיכא שינוי בפת ישראל על הרוב, ואותה הגלוסקא לא היה בה שינוי, עם כל זה הולכין אחר עוברי דרכים.