בן יהוידע על גיטין ס״ח

1 וְאַמְרֵי לֵיהּ: לֵיתִי מַר לִינַח. קשא וכי הוא היה בא מן הדרך ויגיע כדי שיאמרו לו לנוח? והלא הוא היה יושב במסיבה לפנים אצל ריש גלותא והיה נח במנוחה! ונראה לי בס"ד כי היה להם מקום מושב שלהם בבית החיצון של ריש גלותא ואמר לו לרב ששת 'לִינַח מַר גַּבָּן' שרוצים לשאל ממך איזה הלכות ודינים והדרך אם יאמר לאדם גדול שישב יאמר לִינַח, ונעתר להם להכנס למקום מושבם והם אמר לו כן כשיצא מחצר הפנימי והוא הולך בחצר החיצון והם כבר הזמינו גומא סמוך למקום מושב בחצר ההוא ופרסו עליה מחצלת ועשו זה על אם הדרך אשר בו יבא להכנס למקום מושבם ורב חסדא היה מהלך אחריו רחוק ממנו וכשראה רב חסדא מחצלת פרוסה חשש פן פחים טמנו לו בזה ולכך 'נָחַר לֵיהּ' כי לא היה סמוך אצלו כדי לדבר עמו אך נחר ליה כדי שימתין ולא ילך עוד עד שיגיע הוא אצלו ויאמר לו בפיו על דבר המחצלת שיזהר ממנה. אמנם רב ששת כששמע נחירה של רב חסדא הבין שראה איזה שינוי והיה הולך עם רב ששת תינוק אחד ואמר לו פְּסוֹק פְּסוּקִיךְ! ומן הפסוק הבין שיש איזה דבר רע לפניו ואז תכף שאל לשמעיה מה אתה רואה שינוי? ואמר לו רואה מחצלת פרוסה, אז הבין שתחת המחצלת טמון פח אליו ואמר לו 'הָדַר מִינָהּ'! ולבתר דנפק שאלו רב חסדא מְנָא יָדַע מַר שיש מחצלת ואמר לו משום דְּנָחַר לִי מַר ידעתי שיש איזה פח טמון לפני מהלכי ועוד דהתינוק אמר פסוק המורה שיש פח לפני וצריך אני להטות דרך הלוכי ועוד אפילו אם לא היה התנוק אומר פסוק זה הייתי צריך לחוש להטות משום דַּחֲשִׁידִי עַבְדֵי.

2 שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִינֵי שֵׁדִים הָיוּ בְּשִׁיחִין קהלת ב, ח. ראיתי לרבינו ז"ל בעץ חיים שער קיצור אבי"ע אצילות בריאה יצירה עשייה פרק ח' שיש שדים שגופם היא משתי יסודות אש ואויר ושוכנים ביסוד הרוח כי יש להם נפש חי ויש שדים שנפשם נפש דומם ושוכנים בארץ במחילות עפר ויש מהם גם בנפש הצומחת ושוכנים בימים ובנהרות ובבורות ואלו השניים הם נקראים תתאין והם רעים מאד והראשונים בינונים ויש בהם מין שלישי שיש בהם גם נפש המדברת ושוכנים ביסוד אש ואלו עליונים מכולם, עד כאן יעוין שם. ועוד כתב רבינו ז"ל בעץ חיים שיש שדים יהודאין ויש שדים נוכראין וכתב עוד שם דאשמדאי הוא שם יהודי עיין שם. ונראה לי דכל מלך שיעמוד על השדים נקרא בשם אשמדאי כמו שאמרו רז"ל על שם פרעה מלך מצרים ונראה דאשמדאי הוא ביסוד האש ולכן נקרא אַשְׁמְדַאי אותיות 'אש אדמי' ותואר אדמי הוא כמו תואר אדם שהוא תואר חשוב ומפני שהוא יאודי נקרא כן.

3 אִיתֵיהּ בְּטוּרָא פְּלָן. נראה לי בס"ד דאותו ההר היה מכוון כנגד קליפת נגה דחציה טוב וחציה רע והוא היה עולה לרקיע לקליפת נוגה בחצי הרע שבה ואין לו יכולת לעלות יותר דאין לו מגע בחצי הטוב שבה ועל זה החצי אמר סָלִיק לִרְקִיעָא והיה שומע משם דברים נסתרים ועל זה אמרו גמר מתיבתא דרקיעא וכשהיה יורד לעולם הזה התחתון היה יורד דרך אותו ההר. ומה שהוצרך להכין לו שם מים כי מצד טבעו ומזגו שהיה מיסוד האש כאשר כתבתי לעיל על פי דברי רבינו האר"י ז"ל היה מרגיש בצמאון בעת שנעתק מן אויר הרקיע ויורד לאויר עולם הזה ולכך היה מכין לו שם מים לשתות.

4 שַׁדְּרֵיהּ לִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע, יָהִיב לֵיהּ שׁוֹשִׁילְתָּא דְּחָקִיק עֲלָהּ שֵׁם, וְעִיזְקְתָא דְּחָקִיק עֲלָהּ שֵׁם. נראה דהשולשליתא היתה כדי לסגור את אשמדאי שלא יברח אך העזקתא לא הוצרכה בעבור שמירת בניהו בלבד אלא עוד הוצרכה לכמה דברים האחד שעל ידה עשה קפיצת הדרך שהגיע לההוא טורא ברגע והשניה על ידה חפר השני בורות כי הר קשה שהוא סלע קשה איך יכול לבדו לחפור בו שני בורות בשעה קלה אך על ידי העזקתא שבידו נעשה מעשה נס שעקר אבנים מן ההר בידו כאלו עוקר חולייא של חול ועפר רך ובשעה קלה עשה ב' גומות אחת למעלה ואחת למטה קודם שירד אשמדאי.

5 אָמַר: כְּתִיב: "לֵץ, הַיַּיִן הֹמֶה שֵׁכָר, וְכָל שֹׁגֶה בּוֹ לֹא יֶחְכָּם" משלי כ, א. פסוק זה אמרו שלמה המלך ע"ה קודם מעשה זו ואז נאמר למעלה ברקיעא גם כן ולמדו אשמדאי מיהו בקרא אחרינא דהושע צריך לומר כמו שכתבו התוספות ז"ל. והא דהביא גם פסוק דזנות ויין נראה נפל בפיו פסוק על ענין מה שאירע לו סוף זו המעשה שאחר שהטריד את שלמה המלך ע"ה הוה בא לזנות עם נשיו ואז נתקיים בו 'זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב' הושע ד, יא. והא דְּצָחִי וְלָא סַגְיָא לֵיהּ וְאִישְׁתִּי הנה זה היה בהשגחה מן השמים כדי שיעשה בו בניהו מה שעשה ויבא דבר המבוקש לידי גמר טוב אך מצד טבעו אינו צריך לשתות מן היין אחר שידע חסרונו ונזקו כי השד קופץ כל העולם כרגע ילך למקום מוצא המים מן ההרים וישתה שם.

6 כִּי נָקִיט לֵיהּ וְאָתָא. נראה בעת שהניח בו השלשלת היה שוכב בגוף בדמות אדם ממש וכיון שנתן בו השלשלת בטל כח השידים ממנו שלא היה יכול להפוך גופו לדמות אחר ונשאר בדמות אדם ובודאי ראש השני של השלשלת נשאר ביד בניהו והעולם היו רואין את בניהו תופס אדם הקשור בשלשלת ולא היו יודעין שהוא אשמדאי אלא חושבין אדם ממש וכאשר הפיל הדקל והחריב הבית היה נשאר בו כח מעט להזיק בו ואם היה רוצה בניהו גוער בו שלא יזיקו אך הניחו לעשות מה שירצה כדי לידע סיבות העניינים מה הם אחר שישאלו אותו עליהם.

7 לְדִידִי לָא מָסַר לִי, לְשָׂרָא דְּיַמָּא מְסִירָא לֵיהּ. נראה לי שמיר לשון שמירה וגם שמיר אותיות 'שר ים' רוצה לומר שמירה שלו תהיה על ידי שם ים וענין זה וענין שייכות שיש לתרנגול הבר בזה הכל מפלאות תמים דעים וברוך היודע.

8 אוֹתְבֵיהּ לְחַד גַּפֵּיהּ בִּרְקִיעָא וּלְחַד גַּפֵּיהּ בְּאַרְעָא. הענין הוא כשנטל השלשלת ממנו שב כוחו אליו והראה עצמו בעל כנפים דהוה מטי חד כנף ברקיעא וחד כנף בארעא כדי להבעית את שלמה המלך ע"ה ופתקיה ת' פרסי שהוציאו מגבול ארץ ישראל שהיא ת' פרסה. ומה שקבל שלמה המלך ע"ה עונשו על ידי השד בשביל שעבר על 'לֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים' דברים יז, יז שאהב נשים נכריות והנשים נמשלו לשדים כמו שאמרו רז"ל על חוה ומגדלת שער כלילית. וכן נמי על שעבר על 'לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים' שהשדים נקראו סוסים כמו שאמרו ברעיא מהימנא דפרשת בא זהר פרשת בא לב: ואינון כסוסין לו ועיין מאמרי רשב"י מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בסוד קפיצת הדרך שעושין על ידי השדים כמו שאמרו על הרב רבי אלעזר מגרמיזא ז"ל שהיה משתמש באוירא דשידי הנקרא שמושא דהבלי זוטא עיין שם, ונמצא השידים הם דוגמת הסוסים.

9 בָּדְקוּ בְּכַרְעֵיהּ. פירש רש"י ז"ל רגליו של שד דומות לתרנגולים. נמצא אין השד יכול לדמות רגליו לרגלי אדם אלא נשאר דמות רגליו כאשר היה לו והטעם נראה לי בס"ד מפני כי כף הרגל דבוק בעפר מתחלתו כי הוא הנוגע בעפר הארץ החמרית ולכן כח טומאתו של שד בכף רגליו חזקה יותר ולכך אינו יכול לשנותה ממה שהיתה לדמות בריה טובה של אדם מרוב גסות ועכרירות הטומאה שיש בה. ודע כי פה עירינו בגדאד מנהגם לעשות שמירה ליולדת בליל שישי ללידתה וחוששין לה מפני המזיקין באותה לילה יותר משאר לילות ומנהגם להניח בחדר היולדת שפוד אחד ברזל תחוב בו רגל של תרנגולים ועוד שאר מינים תחובין גם כן בו, ולפי המאמר הזה נראה טעם לתחיבת רגל תרנגולים בשפוד ברזל להפחיד השידים שרגלם דומין לרגל תרנגולים שיבינו שגברנו עליהם והרגנו השד ואסרנו רגלו בברזל. ושוב ראיתי בתוספתא שמביא מנהג קדמון שפוקקין החלון אצל היולדת בסירה וקושרים ברזל בכרעי המטה שלה ופירש חסדי דוד ז"ל בביאורו על התוספתא לפי שיהיה שמירה ליולדת מן המזיקין והכשופים בדברים הללו שפוקקין החלון בקוצין, רוצה לומר קוצין נותנין בעיניהם שלא יוכלו ליכנס ומהאי טעמא קושרין ברזל כגון חרב או שפוד בכרעי המטה כאלו הם מפחידים את המזיקין ונלחמים עמהם עיין שם, ואף על גב דהתם פקפק במנהג זה, עיין בספר נר מצוה שכתב לית לן בה. הרי השפוד נמצא במנהנ הקדמונים בזמן הגמרא ולפי זה הטעם שכתבתי על רגלי התרנגולים הוא נכון.

10 וְקָא תָּבַע לְהוּ בְּנִידוּתַיְהוּ. הגאון מהר"ם בתשובה סימן קיו נשאל על אשה הנבעלת לשד אם נאסרת וכו' ועיין להגאון חיד"א ז"ל בחיים שאל סימן נג שהביא דבריו ופלפל בהם וזכר להאי סוגיא והעלה דאין הוכחה מהאי סוגיא כלום עיין שם. ונראה לומר דאם ביאת שד אסורה איך היה אשמדאי בא על אשת איש, דכתבנו לעיל בשם רבינו האר"י ז"ל שהיה יהודי ואם לא ישמור הלכות יהודאין למה נקרא יהודי? ומצינו דחש תחלה שלא ישתה יין משום דכתיב לֵץ הַיַּין וכו' משלי כ, א, וכתיב זְנוּת וְיַיִן וְתִירוֹשׁ יִקַּח לֵב הושע ד, יא ואיך במרד ומעל יבא על אשת איש? אלא ודאי ביאת שד באדם אינה כלום ואם האדם בא על השידה יש בזה איסור השחתת זרע כמשחית זרעו על עצים ואבנים אבל אם השד בא על אשה אין כאן איסור ויש מכאן הוכחה לדין מהר"ם ז"ל.

11 רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט, וְחַד אָמַר: מֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט וּמֶלֶךְ. עיין רש"י דלכאורה נראה שהבין נשאר הדיוט ממש וכן הבין מהרש"א ז"ל ובאמת דבר זה אי אפשר להולמו לפי פשט הכתובים וגם רחוק מן השכל והעיקר כמו שכתב רש"ל ז"ל על דברי רש"י וזה לשונו לא חזר למלכותו רוצה לומר כעין מלכות ראשונה שמלך על העליונים דשוב לא היה יושב על כסא ה' להיות מלך בעליונים ובתחתונים עד כאן לשונו. ודבר זה הוא עיקר כי בתחלה היה שולט גם בשידים ואם כן נשאר מלך על כל ישראל כשאר מלכים ומאן דאמר השני סבירא ליה חזר למלכותו העליונה.